כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

המגזין
הספרייה
המגירה
בן זקונים
שלח הודעה
הוסף למועדפים
מידע
קצת על עצמי: עוד לא יודע מה אעשה כשאגמור את הצבא
גיל: 25
עיסוק: מטייל, מתעניין, משוחח ולומד
אוהב לכתוב: מה שהמוזה נותנת לי
ספרים מועדפים: אלף, האלכימאי, תורה, האוהל האדום
כותבים מועדפים: פאולו קואלו, מיכה גודמן, סטיבן קינג
אזור מועדף ב Mypen:
נתונים
מעניין
15
מצחיק
1
מרתק
1
מרגש
48
מעורר השראה
31
יצירתי
9
פעילות אחרונה
בן הגיב על השיר שיר הילל לקורונה: "תהני ממנה, רק אל תתמכרי יותר מדי לבדידות המזדמנת הזאת"
בן הגיב על המחשבה רוצים לשמוע את האמת?: "אני לא אאחל לך למצוא אהבה (בעצם, למה לא?) אני מקווה שבתהליך האחרון שאת עוברת את לומדת לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך ולגלות את הכוח הגדול שיש בך (ויש בך! המון!)
לא יכולתי להפסיק לקרוא את הקטע הזה לרגע, חזרתי עליו פעמיים. כתיבה אמיצה וכנה. תודה! "
בן הגיב על השיר חבר טוב: "מסקרן"
בן הגיב על הכתבה מכתב פרידה לאקסים שלי ❤: "אמיץ, תודה לך."
בן הגיב על הסיפור בדרך - נקודת מפנה: "תודה רבה!"
בן הגיב על המחשבה אהבתי פעם נערה בחצאית: "תודה רבה!"
בן הגיב על הכתבה כמה זמן עד שתישכח?: "יש משהו מנחם בידיעה שמישהו קורא את מחשבותיך ויצירותיך ובעצם נכנס לתוך ראשך ואומר "אני מבין". אז תודה!"
בן הגיב על הכתבה אז קראתי לך נעמה...: "אלכס היקר.
אני לא מכיר שמות של תנוחות, פרטים כאלה אני בדרך כלל נוטה להצניע כי הם לא משרתים את מטרת הכתיבה שלי.
אני לא מרגיש צורך להיות פוליטיקלי קורקט מהסיבה הפשוטה שאני כותב את זה באנונימיות יחסית.
ביחס למחשבות, אמוציות ותחושות שעולות למי שקורא את הקטע, אני אשאיר את זה לקורא, בין אם הוא חווה את זה בעצמו או שהיה בצד השני."
בן הגיב על הכתבה רק שאלה אחת נשארה: "תודה רבה!"
בדרך - טרמפ למצפה רמון
מאת בן זקוניםלפני שבוע
"אתה יודע" הוא אמר "לכולנו בסופו של יום יש משפחות דפוקות, השאלה היא מתי נלמד לקבל את זה". "המשפחה שלי לא דפוקה, היא פשוט לפעמים מציבה רף גבוה מדי"סיפורים בהמשכים
1
בדרך - עד העץ ובחזרה
מאת בן זקוניםלפני שבועיים
"אתה מוכן להסביר לי מה העניין?" ניצן שאלה אותי משום מקום "איזה עניין?" נראה לי שאני יודע למה היא מתכוונת אבל רציתי להיות בטוח. סיפורים בהמשכים
1
בדרך - שבת בקיבוץ
מאת בן זקוניםלפני שבועיים
יש משהו נעים בטרמפים של עוטף עזה. הם לא שואלים אותך שאלות של "איך הגעת לכאן?" או תוהים על מידת שפיותך וממש לא חוששים לביטחונם האישי. בשביל אנשי עוטף עזה לקחת טרמפ זה כמו ללכת למכולת או להוציא את הזבל. כאילו שאם אתה לא לוקח חלק בתרבות הטרמפים כאן, אתה לא באמת גר כאן. סיפורים בהמשכים
1
בדרך - נקודת מפנה
מאת בן זקוניםלפני שבועיים
"עכשיו תגיד לי אמיר" יעקב הדגיש את השם שלי, כמו מישהו שמבצע מלאכה עדינה מאוד ולא רוצה לעשות טעויות. "איך בחור צעיר כמוך בגיל...", "22" השבתי בזריזות, הוא התחיל את המשפט מחדש "איך בחור צעיר כמוך בגיל 22 מוצא את עצמו בתחנת אוטובוס ליד מושב בני דרום כמה שעות לפני כניסת שבת?"סיפורים בהמשכים
1
אמון ואמונה
מאת בן זקוניםלפני 3 שבועות
אמון ואמונה. שתי מילים כל כך דומות ואולי לא. האמונה, כל כך חמקמקה, מופשטת, חסרת צורה. והאמון כל כך מחובר לקרקע, פרקטי, מקבל את הצורה של בעל האמון ונצבע בצבעו. מחשבות
1