המגזין
הספרייה
המגירה
כתובהירשם
התחבר
או הירשם
המקום שלך לכתוב
שלח הודעה
מידע
קצת על עצמי: אני בן 23 וכשאני אהיה גדול אני רוצה להיות וולברין
גיל: 25
עיסוק:
אוהב לכתוב: בעיקר סיפורים קצרים על דברים שקורים לכולנו בחיי היום-יום, על חוויות ועל זכרונות.
באוקטובר האחרון הפצתי בהפצה ראשונית של 100 עותקים את הספר שכתבתי
ספרים מועדפים: משאלה אחת ימינה הוא ספר שהצליח לרגש אותי. כשהייתי צעיר אהבתי מאוד לקרוא את הספרים של ז׳ול וורן והושפעתי מסגנון הכתיבה שלו מאוד.
כותבים מועדפים: ז׳ול וורן, ג׳יי קיי רולינג, אשכול נבו, אילן הייטנר
אזור מועדף ב Mypen:
נתונים
0
435
1572
2955
225
792
פעילות אחרונה
"
"
ספרים מאת Rotem Matarasso
צעד אחד אחרי אלוהים
כשאדם מנסה למצוא את עצמו, בערך כמו שאני עושה כרגע, אז הוא מחפש תשובות לשאלות קיומיות ולדברים שגדולים ממנו. כשהוא לא מצליח למצוא את התשובות אז הוא מחפש במציאות את הדבר הזה שגדול ממנו, ואז הוא מוצא את אלוהים.
לפני שלוש שנים החלטתי שאני לא מוצא את אלוהים כמו שאבא שלי רצה שאראה אותו, כמו שסבא שלי ראה אותו וכמו שאמא שלא והאחיות שלי מוצאות אותו. בדרך של הדת, בדרך של לשמור שבת, לקיים מצוות ולהתפלל.
אלוהים זה מושג הרבה יותר גדול ממה שאנחנו בתור אנשים...
לפני שלוש שנים החלטתי שאני לא מוצא את אלוהים כמו שאבא שלי רצה שאראה אותו, כמו שסבא שלי ראה אותו וכמו שאמא שלא והאחיות שלי מוצאות אותו. בדרך של הדת, בדרך של לשמור שבת, לקיים מצוות ולהתפלל.
אלוהים זה מושג הרבה יותר גדול ממה שאנחנו בתור אנשים...
כמו כולןאני לא יודע אם זו שפת הגוף השקטה שלה ששידרה להתרחק ממנה מעט או בגלל שהשקט שהיא שידרה היה קלאס ברמות הגבוהות ביותר. היא הייתה כל כך יפה שלא ידעתי אם מותר לי להתקרב, זה היה מתוך פחד- היא נראתה לי בחורה שנמצאת בליגה הרבה יותר גבוהה משלי, אז חזרתי לשבת ליד דין ולרטון על כמה לא משהו בפאב הזה. סיפורים קצרים
מבחני כניסה פרק 3: אז איך זה מרגיש לפספס את הטיסה חזרה הביתה?הפקקים בדרך לשדה היו נוראיים, ואחת לכמה דקות שאלנו את הנהג כמה זמן נראה לו שיקח לנו להגיע בהתחשב בתנועה. בפעם השלישית רצוף שהוא ענה לנו שנראה לו שזה יקח משהו כמו 20-25 דקות כבר התחלתי לחשוש… כי הזמן שלו היו תקוע על 20-25 דקות למשך 20 דקות כבר. באותה פעם שלישית שהוא ענה לנו את התשובה הזו ירדתי מהמונית כדי לבדוק מה מצב הפקק. השעה באותו רגע הייתה כבר 8:43. אנחנו גבוליים בטירוף. את המבט שהפרצוף שלי תפס ברגע שהבנתי מה אורך הפקק אני יכול להקביל רק למבט אחד שראיתי קודם לכן בחיי: המבט של סימבה הקטן בסרט מלך האריות ברגע שהוא רואה את עדר הגנו רץ לכיוון שלו. סיפורים בהמשכים
על שקיעה וכנסייההרגשתי טיפות יורדות בקצב מהיר יותר ויתר ואחרי כמה דקות של טפטוף התחיל גשם של ממש, אז חיפשתי מחסה לכמה דקות... ראיתי שהדלת של הכנסייה פתוחה אז נכנסתי פנימה. ברקע השיר ghost that we knew... האקוסטיקה הגבוהה של הכנסייה נתנה הד כמעט אלוהי לשיר הזה. הייתי לבד בכנסייה... לא תיירים, לא מתפללים נוספים, לא כומר. רק אני, הספסלים הריקים והסאונד האלוהי הזה של שיר שגם באופן רגיל ונורמלי גורם לי לעור ברווז בכל הגוף. סיפורים קצרים
מבחני כניסה: פרק שני- איך להתמודד עם טיסת קונקשן של 25 דקות בלבדרצתי מהמטוס עד לשער העלייה למטוס שממריא מפנמה לפרו והגעתי לדלפק 12 דקות לפני שעת הבורדינג הייעודה. כשהגעתי לשם כבר היו אנשים שעמדו בתור כדי לעלות לטיסה. הלכתי לפקידה בלונדינית חמודה שלא נראתה בת יותר מ20 ונתתי לה את הכרטיס. היא הסתכלה עלי במבט טיפה מאוכזב ואמרה לי ״תשמע…״ פה- חשדתי! סיפורים בהמשכים
מבחני כניסה- פרק ראשון: איך לעלות על טיסה בלי לשלם שקלמיום הטיסה שלי מברזיל לקולומביה ועד סוף הטיול שלי לכל מדינה שאליה הגעתי בטיסה עברתי מבחן כניסה. אותם ״מבחני כניסה״ היו פאלטה קטנה, משהו משבש תוכניות ברמה כזו שאם לא הייתי מצליח לפתור את הבעיות שהיו לי בשדה התעופה בזמן הקצר שהיה לי, כנראה שהייתי מפספס את הטיסה ליעד המבוקש שלי. סיפורים בהמשכים
