כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

המגזין
הספרייה
המגירה
טל ניב
שלח הודעה
הוסף למועדפים
מידע
קצת על עצמי: מעניין, מצחיק, מרתק, מרגש, מעורר השראה, יצירתי, ומסתכל שמאלה כשצריך
גיל: 31
עיסוק: עסוק בהרחבת חיוכים, מדריך טיולים וחוגי סיירות, מדריך מסעות הישרדות במדבר לנוער בסיכון, אבא לשני כלבים וסטודנט ללימודי ארץ ישראל, לא יודע מה יהיה איתי כשאהיה גדול, עכשיו אני מבסוט
אוהב לכתוב: תמיד ועל הכול, לא אתן ליד לנוח
ספרים מועדפים: יום אסוני הוא יום ששוני, האלכימאי, אלוהים יודע, The brief history of the seven killings
כותבים מועדפים:
אזור מועדף ב Mypen:
נתונים
מעניין
0
מצחיק
1
מרתק
21
מרגש
48
מעורר השראה
0
יצירתי
6
פעילות אחרונה
טל הגיב על הסיפור מה המצב?!: "אמן ואמן"
טל הגיב על הסיפור בר רהב ת.נ.צ.ב.ה: "אמן"
טל הגיב על הסיפור מה המצב?!: "תודה רבה! לא מאמין שאתחתן ב30 שנים הקרובות :)
אני מאמין באמת ובתמים שגם כשרע תמיד יש אפילו קצת טוב, והדרך הטובה (בעיני) להעלים את החושך היא להגביר את האור. וכדברי שלום חנוך - תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.
גם אני מתמודד והתמודדתי עם לא מעט אתגרים וקשיים שכמעט שברו לי את הנפש, כמוני עוד רבים.
אני חושב שאולי דווקא בגלל הרע שציינת, עם כל הקשיים שכולנו שותפים להם, וכל הדברים שאנחנו רוצים לתקן בעצמנו, כל אלו ועוד הם חלק מהמסע המדהים שלנו שנקרא "חיים".

אני לא מאמין בהתעלמות מדבר, לכל יש חשיבות, לטוב כמו לרע. יש לקבל את הרע כמו את הטוב, ובעקבות כך אולי אפילו יותר להעריך ולחזק את הטוב. להגביר את האור על פני החושך.

זאת רק דעתי, מקובל לחלוטין לא להסכים או לקבל, מעולם לא התיימרתי להיות מורה דרך לחיים הנכונים. פשוט משתף במה שעוזר לי לחייך בכל בוקר כשאני פוקח עיניי ומתעורר עד ללילה שאני הולך לישון באותו חיוך.
ואם הצלחתי לגרום לעוד מישהו/י לחייך, עשיתי את שלי :)

"
ספרים מאת טל ניב
עיניים פקוחות “ השמש מעלינו, רק ג’ונגל סבוך ופראי מצדדינו, רק נהר אינסופי לפנינו ומאחורינו. זה מראה שכיח לראות תנינים בגדה של הנהר או אפילו בתוך המים לצידינו, קופים מקפצים להם במרומי העצים, תוכים ססגוניים עפים מעלינו, שאגות יגואר ועקבות של יגוארים ופומות, שלל חיות מגוונות שאני רגיל לראות רק דרך מסך הטלוויזיה נמצאות עכשיו מסביבי, התחלתי לעכל איפה אני נמצא, יערות הגשם והאמזונס של דרום אמריקה. ”
כל הכתוב בספר הוא אמתי לגמרי פרט לשמות האנשים ששונו. דרך כל החוויות חסרות הצנזורה (18+) הקוראים טסים עם הספר לחוויות מעוררות, מחויכות, נועזות, מותחות, מיניות, מסוכנות, מעושנות, מצחיקות, מעצבנות, מטומטמות, מרגשות, מלכדות... מישראל למרכז אמריקה, לג'מייקה, לדרום אמריקה, וחזרה לישראל.
מזמין אתכם ואתכן להצטרף אליי למסע חוצה גבולות מכל האופקים, כזה שימרח לכם חיוך רחב על הפנים ויפקח לכם את העיניים לצאת ולחיות! ולעולם לא סתם "להיות".
הספר יצא לאור באופן עצמאי לחלוטין מתוך רצון לשנות את כללי המשחק במצב העגום של שוק הספרים כיום, תמיכה בספר מהווה תמיכה בשוק סופרים עצמאיים.
מחיר: החל מ₪72 לרכישת הספר
*6911, לא להשאר אדישים לפגיעות בעלי חיים!
מאת טל ניבלפני 4 שנים
מזהה משהו מוזר בצד השני של הכביש מלפנים כשהרכב שם סטה בפתאומיות, כשחלף זיהיתי בעל חיים קטן זוחל עם שתי רגליו הקדמיות לכיוון צידי הכביש, נזהר לא להידרס בשנית עד כמה שזה תלוי בו.. סיפורים אמיתיים
1 1
בר רהב ת.נ.צ.ב.ה
מאת טל ניבלפני 4 שנים
עברו שנתיים מאז שמצאתי עצמי נלחם ברצועת עזה. צו 8 שהקפיץ אותי מטיול בהרי שפרעם לטיול בחאן יונס במבצע "צוק איתן". כאן תיעוד שלי מיום הלחימה הראשון, לא אשכח אותך חבר. סיפורים אמיתיים
2
"מזעזע: שור הרג את לוחם השוורים בשידור חי"
מאת טל ניבלפני 4 שנים
כתבה שעלתה היום בYNET, דווקא ביום של גמר היורו! מזכירים משחק אחר. בחדשות אומרים שזה מקרה המוות הראשון של אדם במלחמת שוורים מזה שני עשורים! מה עם השוורים? אז בשל שמירה על כבוד המת, לא אוסיף פה דעתי מעבר למה שכתבתי בספר "עיניים פקוחות" על החוויה שלי במלחמת שוורים במקסיקו. סיפורים אמיתיים
2 1
מה המצב?!
מאת טל ניבלפני 4 שנים
זה מתחיל מהדבר הכי בסיסי: כיצד אתה מגיב כשמישהו שואל אותך “מה המצב? ” זה הכי קל ונורמלי לענות תשובה רגילה כמו “סבבה... ” או “בסדר... ” תוך כדי משיכת ההגייה, לפעמים תוך הוצאת אוויר הפגנתית המראה שקשה לך. זה די קורץ לשפוך את כל רגשות התסכול שממלאות אותך מחוויות פחות נעימות במהלך היום. יותר קשה בהתחלה, אבל הרבה יותר קל וכיף בהמשך, הוא להתעסק יותר בחיובי ופחות בשלילי. את התוכן של תשובתך ישקף פרצופך, וכך תהיה גם הרגשתך. זהו מעין מעגל של אנרגיות שיקיפו אותך, חיוביות או שליליות. כאן טמונה בחירתך. סיפורים קצרים
2 1
עמית, הטיול האחרון
מאת טל ניבלפני 4 שנים
עמית החלה ללכת בצורה מוזרה, כמו מחזיקה את עצמה, יחד עם כך החלו רעידות קטנות. "משהו לא בסדר! עמיתי! עמית בואי אליי!" אני מחבק אותה חזק ומנסה לתת לשתות אך ללא הועיל, אני מנסה לגרות את פיה עם מאכל אך זה לא עוזר. היא רועדת לי בידיים ואני רועד מפחד. סיפורים אמיתיים
1