כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סימן שאלה!
שלח הודעה
הוסף למועדפים
מידע
קצת על עצמי: עולם שלם של מחשבות ורגשות. עולם שלם של תחושות מוזרות ורגעים מיוחדים. עולם שלם שמכיל כאב גדול ועונג ענק בו זמנית. עולם שלם שמתפרץ אל תוך דפי הנייר. הלב שלי מדבר דרך הידיים שלי, ישרות ללב שלכם. בעולם כזה, כל אחד צריך מקום מפלט. גם אני. ובעולם שהאלכוהול יקר מידי וסמים זה לא חוקי, מזל שהמציאו את הדף והעט. ברוכים הבאים לעולם המורכב שלי.
גיל: 26
עיסוק:
אוהב לכתוב:
ספרים מועדפים:
כותבים מועדפים:
אזור מועדף ב Mypen: הספרייה
נתונים
מעניין
27
מצחיק
453
מרתק
1743
מרגש
4285
מעורר השראה
308
יצירתי
2299
פעילות אחרונה
האם התכוונת ל...
מאת סימן שאלה!לפני 5 שנים
גאון מי שהמציא את גוגל. לא בגלל שהוא מגלגל מיליונים על גבי מיליונים על גבי מיליונים של דולרים. לא בגלל שזה האתר הכי חשוב אולי שיש באינטרנט היום. גם לא בגלל שזה האתר הכי מפורסם בערך. אין אחד שלא מכיר את גוגל. מי שהמציא את גוגל גאון כי הוא המציא את התיקון טעויות הזה, ׳האם התכוונת ל.. ׳ מכירים את זה? זה גאוני. אתה מקליד משהו ומחפש, וגוגל מבין לבד שטעית ומתקן אותך. מבריק! תארו לכם את זה בחיים האמיתיים... סיפורים קצרים
תגיות: אהבה
1 1 3
הדבר היחיד שיש לי
מאת סימן שאלה!לפני 5 שנים
אהובתי, זה מוזר. לפעמים אני שונא אותך, כי את הדבר היחיד שיש לי. ולפעמים זה מפחיד אותי לשנוא אותך, כי את הדבר היחיד שיש לי. אבל תמיד אני אוהב אותך. את הדבר היחיד שיש לי. סיפורים אמיתיים
תגיות: אהבה
1 3
מעשה בחמישה בלונים
מאת סימן שאלה!לפני 6 שנים
אהבה. נמצאת בכל מיני מקומות. בין כל מיני אנשים. בכל מיני צורות. ובכל מיני סוגים. אהבה. רגש מזויף של אושר. רגע שקרי של חיוך. כי אהבה. אהבה תמיד מסתיימת. תמיד נגמרת. ונשאר רק הזיכרון. סיפורים קצרים
תגיות: אהבה
4
עד הפעם הבאה
מאת סימן שאלה!לפני 5 שנים
היי את שעומדת שם במראה. אני לא יודעת אם אני מדברת אלייך או את מדברת אליי. זה בעצם לא משנה. הגיע הזמן שנפסיק. זה הספיק לי. זה סיפק לי מספיק חומר למחשבה. חומר שהחליף את החומר הקבוע שגילגלתי לג׳וינטים שלי. הפסקתי לברוח. התחלתי להתמודד. ואם להודות באמת זאת הסיבה שאני ממשיכה להתפרק. סיפורים אמיתיים
תגיות: נעורים
1 3
צ'וקו וצ׳ון - פרק 3
מאת סימן שאלה!לפני 4 שנים
"הכל בסדר בבית?". הצלחתי לקורא את השפתיים שלו ולהבין מה הוא ניסה להגיד בכל הרעש הזה. הנמכתי קצת ועניתי לו שחרא. כרגיל. "חראגיל" הוא החזיר לי עם חיוך. ואני? אני רציתי להחזיר לו חיוך אבל אז גיליתי שאני כבר מחייכת. מי יודע כמה זמן. כנראה מאז שפתחתי את הדלת של המכונית. משהו בעידו גורם לי לחייך למרות הכל. לא משנה מתי. צ'וקו שלי! סיפורים בהמשכים
1 1 2