לא אשקר ואגיד שרע לי היכן שאני עכשיו. אבל בהחלט קשה להמשיך להתכחש שאני מסוגלת לחיות כך. לחיות עם העבר. אני חייבת לעזוב. הזמן לא משכיח לי כלום כמו שכולם נהגו להגיד בישביל לעודד, הזמן הוא לא תרופה! אני נאלצת לעזוב אני לא מספיק חזקה בישביל לעצור את הדמעות בכל פעם מחדשת כשאני מסתכלת על האבן הזאת. הגדולה שאצלי בחצר הלא ניתנת להזזה. זאת שחרטת עלייה " את תהיה אשתי ". סיפורים קצרים