חשבתי שאקבל סליחה, אולי הרגשתי צודקת, ואולי נפגעתי מדי, אולי אני אשמה, אולי פשוט גרמתי את זה לעצמי. ברגע שהחלטתי שאני עושה פסק זמן בין הכעס לבין עצמי, השלכתי הכל עליו. סיפורים קצרים
אז אני מתקדמת לכיוון הדלת, והוא לא עוצר בעדי. ובדרך גם זולגת לי דמעה של סוף. והרגליים נעשות כבדות. והפנים מחווירות. ואני מפסיקה לנשום תוך שניות ספורות. מחשבות