אני מודה בפעם הראשונה בחיי שאני קצת פוחדת לאבד אותך בגלל זה. אני לא רוצה שתעזוב בגלל זה. הרי אם אתה אוהב אותי באמת אתה אמור להשאר לא? אתה אמור "להעריץ" אותי שבגיל 20 לא נתתי לאיש להתקרב אלי לא? אולי אני טועה... אולי אני סתם תמימה? סיפורים קצרים
אבל היי.. תראה אותנו אתה בבית ואני בתאילד. כואב לך שהיית אמור להיות איתי? מקווה שלא בייב מבטיחה לחזור עם מתנות אני לא כועסת עלייך. אפשר להבין אותך דנה מדהימה ונראת מצויין. וזו אחותי ואני הכי מפרגנת לה בעולם! מאחלת לה את כל האושר שקיים מקווה שתהיו מאושרים מה שלא היית איתי מסתבר. אוהבת ואוהב תמיד. אישתך. מחשבות
והינה ילדי הגעת לגיל 18 אין לך מושג כמה פחדתי מהיום הזה. לא שוכחת לרגע איך נלחמת כדי להגיע לקרבי. טירונות, מסלול, השבעה, תרגילים, סריגות של שבתות.. לא הפסקתי לחשוב עלייך בכל צעד. ואיך בכל שלב ביום חיכתי לשיחה ממך של "אני בסדר אמא אני אוהב אותך"מחשבות