כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

התאהבתי

"זוזי" אמרתי לה ותוך כדי תפסתי לה את המותן, נשארתי ככה כמה שניות שתהנה מהספק, אולי גם כדי שתשבר ותנשק אותי או משהו. ואז הרמתי אותה בעדינות הצידה. היה לה חיוך מרוח על הפרצוף ואין לי מושג על מה חיוך כזה יכול לחשוב.

"זוזי" אמרתי לה ותוך כדי תפסתי לה את המותן, נשארתי ככה כמה שניות שתהנה מהספק, אולי גם כדי שתשבר ותנשק אותי או משהו. ואז הרמתי אותה בעדינות הצידה.
היה לה חיוך מרוח על הפרצוף ואין לי מושג על מה חיוך כזה יכול לחשוב.

תמיד היינו ככה, אני חושב שאפילו מהפעם הראשונה שהיא פתחה את הדלת למטבח שלי בעבודה ידעתי שאותה אני חייב להשיג.
אני תמיד מתחיל עם בנות, זורק כמה יציאות והולך, אבל ממנה פשוט לא רציתי ללכת.

היינו מתנהגים כמו ילדים חרמנים בני 3 שלא יודעים לשלוט בידיים שלהם במהלך העבודה והתגרנו זה בזה עד שמישהו נשבר.
היא החזיקה מעמד יפה, הייתי מביט בה יוצאת מהעבודה כשהעיינים שלה עדיין פה רוצות לסיים את מה שהתחילו.
פעמים הייתי מדמיין איך היא רצה חזרה למקום תופסת אותי ופשוט מנשקת אותי, אך גופה היה ממשיך לזוז בכל פעם מחדש עד שהיה נעלם מולי, עד למשמרת הבאה.

הייתי מציק לה המון והיא הייתה מכה אותי בחזרה, האמת שאני שונא שמכים אותי ואם זו לא הייתה היא הוא לא היה שורד, אבל כשהיא עושה את זה אני פשוט כל פעם מחדש נפעם כמה כוח יוצא מהאגרופים הקטנים הללו שלה.

אני יודע שהיא רוצה אותי, עכשיו בוודאות.
היא אמורה לדעת שגם אני רוצה אותה, זה קרה לפני הרבה זמן והיא חושבת שהייתי כל כך מסטול ששכחתי. אומנם הייתי, אבל משפט כזה אי אפשר לשכוח.
אף פעם לפני זה לא הודתי בשום רגש שקשור אליה, אפילו לא געגוע.
אני קשור בקשר כל כך פשוט ועם זאת כל כך מסובך עם חברה שלי. אנחנו יחד שנתיים, און אוף, סיפור פשוט למידי, זוג שפשוט לא מכיר שום דבר אחר.
הסיבוך מתחיל עם רגשות המחויבות שלי כלפיה שלא יגמרו לעולם ולא יתנו לי לצאת מהקשר הזה עד שהיא תוותר, וחברה שלי בחיים לא תוותר דווקא כי היא יודעת שזה תלוי בה.

מההתחלה אני והיא הוגדרנו כסטוץ או חיר כמו שהילדים של היום מכנים. אנחנו אישית לא התאמצנו למצוא הגדרה, פשוט נהנו.
למרות שאלפי פעמים ביקשתי ממנה לעזוב, שהיא תפגע ממני, היא לא עזבה ואני לא הצלחתי לשחרר אותה.

באותו יום כשהייתי מסטול אמרתי לה שאני רוצה אותה.
אני יודע שאיפה שהוא היא ידעה אבל לשמוע?
לקבל הסרת ספק שהיא איזה סטוץ מפגר שבכלל לא באופי שלה?
אני גם יודע שאחרי מה שהיא עברה עם הקודם גם אם הייתי תולה שלט חוצות שאומר 'אני אוהב אותך' היא לא הייתה מאמינה, בטח שלא עכשיו, אז אני בספק מה היא חושבת.
פחדתי בהתחלה שהתוודתי, חשבתי שהיא תרוץ להכנס למערכת יחסים איתי, שאני בכלל לא מוכן. אבל היא לא עשתה דבר.
אוקיי, היא עשתה דבר אחד- היא תפסה אותי לנשיקה ארוכה ברחוב מול כולם, חברים מכרים מי שתרצו, בפעם הראשונה שלא הסתתרנו כמו סטוץ טוב.

אחרי המקרה היא הייתה בטוחה שלא היה לי מושג שזה קרה, אבל התנהגנו כמו זוג לתקופה עד שקיבלתי רגליים קרות.
אני לא יודע למה אבל זו לא הייתה הפעם הראשונה, תמיד שזה הרגיש לי ריגשי מידי גם אם זה נטו אני, הייתי בורח כדי שאני לא אתאהב, כדי שהיא לא תתאהב ונחסוך לעצמו הרבה כאבי ראש.

הייתי אידיוט אליה הרבה פעמים, אני יודע ואני מצטער כי דווקא לה מכולן לא הגיע, אבל לא שלטתי בפחד שלי שהניע אותי רוב הפעמים.
רוב הפעמים שפגעתי בה בכלל נעשו ממחשבה שככה היא לא תפגע, חברה שלי לא תפגע ואם גם אני לא זה יהיה בונוס.

גיליתי שהיא רוצה אותי אחרי עוד פעם שהפסקנו את הקשר בעקבות החזרה שלי לחברה שלי. השלישית במספר מאז שהכרנו.
בדרך כלל כל פעם שהיינו חוזרים היא הייתה תופסת צעד אחורה ומניחה לנו. לא יודע מה בדיוק ציפיתי, אבל זה היה מערער לי את כל מה שחשבתי שהיא מרגישה כלפיי. הרי איך היא לא נלחמת על הקשר הזה? התשובה היחידה הייתה שאולי לא באמת אכפת לה.
גם הפעם הזאת התחילה ככה, עד לנקודה שהיא התפוצצה וביקשה להפסיק את הקשר שלנו גם כשאני וחברה שלי נפרד כי נמאס לה להיות בנינו. הבנתי אותה, ורציתי הרבה פעמים שהיא תעשה כבר משהו עם זה, אומנם חשבתי שתלחם אך היא בחרה לברוח. וכמו שאמרתי, הבנתי אותה אז הנחתי לה.
רק אחרי שחזרתי פול טיים לחברה שלי, מצאתי אותה לילה אחד על ספספל מול ביתי.

זה לא פעם ראשונה שהיא נמצאה שם, היא נהגה לשבת שם המון. תמיד הייתי מציץ מהחצר לבדוק אם היא שם ואם כן הייתי מוציא את הכלבים לטיול כתירוץ לראות אותה. אחרי שהיא ביקשה להפסיק את הקשר היא הפסיקה להגיע לשם. תקופה הייתי יוצא ומחכה לה בגינה כדי שאצא לראות אותה, ובכל יום שהיא לא באה הבנתי יותר כמה היא רצינית שהיא ביקשה להפסיק.

עד אותו היום, או יותר נכון לילה שתפסתי אותה משום מקום יושבת שם ובוכה עם חברה. וגם ככה היא הייתה הילדה הכי יפה שהכרתי.
ברגע שהיא בקשה מחברה שלה ללכת שלחצתי עליה לשתף למה היא כל כך נסערת הבנתי שאני קשור לסיפור.
במקום זאת היא בחרה לספר לי כל פרט אומלל בחייה ורק בסוף, כבדרך אגב להגיד 'גם איתך קשה לי'. ידעתי. ידעתי וחיכיתי לזה. שתגיד כבר 'אני נלחמת' 'אני רוצה אותך'.

אחרי היום שבו היא באמת סיפרה לי שהיא רוצה אותי ועכשיו רגשותינו הדדים ואנו מיודעים לכך נפגשנו שוב אחרי יומיים במשמרת, הדברים לא השתנו, באותו היום הצהרתי שאני לא יכול להגיד דבר כי זו בגידה בחברה שלי אם כי אני כבר מרגיש בוגד מסריח. אז נפגשנו והיא שמחה וצהלה ואותי זה הרגיז. את רוצה אותי, לי יש חברה, איפה פה בדיוק החיים שמחים?! ואחרכ תפסה את רגליה וטסה לראות הרים ושיט כזה לשבועיים.

התגעגעתי. עד כדי שכשהיא חזרה לא נתתי שנייה לנשום לפני שהתקפתי אותה.
אני וחברה שלי נפרדנו בזמן הזה אבל החלטתי לא להגיד לה כדי שלא תצפה שיקרה משהו ותפגע, אבל כבר הבנו שאני לא מסוגל לעמוד בפניה במיוחד לא רווק אז הייתי דבוק לה לתחת.
היא כבר הבינה לבד שנפרדנו ולכן היום בהווה, אחרי שתפסתי לה את המותנים ולחשתי 'זוזי' היא נענתה להצעה לבוא אליי הביתה לאכול אחרי המשמרת, כי שנינו גווענו, ולא רק מרעב.

ב1 בלילה פתחתי את הדלת לבית שלי, בהתחלה עשינו הצגה שלמה של ישיבה על הספה, דיבורים וקצת שאריות שנשארו במקרר. אבל מהר מאוד עלינו לחדר.
אחרי כמה שעות טובות הגענו למסקנה שאנחנו מסריחים, מזיעים ועדיין עם הבגדים של המשמרת היום.
לכן, הצעתי לה את המקלחת שלי בתורות לשנינו ודיל חד פעמי, גם חולצה שלי להחלפה. היא כמובן הסכימה.

בזמן ששמעתי את ברז המים ואני שוכב במיטה הבנתי כמה אני לא יכול בלעדיה, ואם זה ככה אולי הפעם, רק הפעם אתן לה להשאר ולא אברח ישר מפחד.

כשאני יצאתי מהמקלחת היא כבר נרדמה במיטה.
נכסתי בשקט והבטחתי לעצמי שאני נותן הזדמנות ולכן היא תשאר לישון כאן מבלי שאסלק אותה כמו שאר הלילות.
שיכנעתי את עצמי ישר כשקלטתי איך החולצה שלי יושבת עליה במדיוק. מה שצריך לבלוט בולט ומה שלא מכוסה, כאילו נועדה לחולצות שלי. כיסיתי את שנינו בשמיכה ונתתי לעצמי להרדם.

לפתע היא הסתובבה אליי, חיבקה אותי חזק והמשיכה לישון כאשר ראשה מונח עליי קלות.
הסתכלתי עליה, על הפנים והנמשים, על העצמות והקימורים והבנתי.

אני התאהבתי.

תפסה את רגליה וטסה לראות הרים ושיט כזה לשבועיים.
תפסה את רגליה וטסה לראות הרים ושיט כזה לשבועיים.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

הרס עצמי עקוב אחר הרס
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כמעט אני
כמעט אני
מדהים
הגב
דווח
הרס עצמי
הרס עצמי
תודה רבה!
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
פרשתי כנפיים
פרשתי כנפיים
מאת: Just me .
הסיוטים שמעבר לפינה/ קללת בית העץ
הסיוטים שמעבר לפינה/ קללת בית העץ
מאת: M A
כך נפרדנו
כך נפרדנו
מאת: Alis .p
ילדים גדולים
ילדים גדולים
מאת: Lior K
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
מהי אהבה
מהי אהבה
מאת: Kipod Kipod