כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

ההתכתבות- לילות כנרת

עוד סיפור מתוך התכתבות עם שאהבה נפשי...

בקשת שאכתוב וגם האמת לא האמנתי שככה זה יצא כמו בפרקים הראשונים שמצחיקים אותי ומפליאים אותי גם שאני קורא אותם שוב
אני יכול רק לקוות שתהני לשמוע את ההמשך לעלילותי ברחבי הארץ

אז עם הדסים סיימתי בשנה אחת רוויה קטעים, כל מה שספרתי לך עד עכשיו זה היה רק טעימה ...אני שמח שזה היה ערב לחכך:)

...הגעתי לפרשת דרכים בחיי ודי נתנו לי לבחור איפה להמשיך ללמוד ,היה את הפנימייה הצבאית של בית הספר לקציני ים בעכו
באותה השנה אחותי הדר ....שהזכרתיה זה מכבר, למדה שם בשנה האחרונה שלה , והיא כמובן מצטיינת כהרגלה.
למרות שאיכשהו הסכימו אותי לקבל , את המוניטין שלה שם לא רציתי לקלקל.
ברור שהיו לפעמים ימים , שאת עצמי הייתי שואל ..מה אם?

..הבחירה שעשיתי למעשה התוויתה את מסלול חיי בחרתי בפנימייה שהייתה די קרובה לדרום ושמה -קדמה.
זהו כפר נוער קטן ואינטימי (כך היה לפחות באותה תקופה) של נוער בעייתי בעיקרו ,
משפחות הרוסות ,אלימות, סמים וכל השכונות הקשות מרחבי ישראל וגם סתם נשמות תועות ואני איפשהו באמצע.
המקום הזה היה למעני המעקה האחרון שניתן היה לי להאחז בו לפני שאפול לבור עמוק וחשוך מבלי להבין את ההשלכות.

כשהגעתי לסיור במקום עם הורי הכל היה נראה לי פסטורלי , נוער חופשי ומאושר ברובו ,
המון טבע מסביב וזה די הזכיר לי את המושב מבחינת האפשרויות והמרחבים. אז זרמתי ...בלי כל כך להבין לאן בדיוק אני נכנס
ביום הראשון מישהו מהבוגרים שם העיר אותי מהפסטורליות עם סטירה מצלצלת ורק מפני שהייתי נראה לו הכי גדול ומאיים מהחדשים ,זה סוג של שתן אריות .
לא נשארתי חייב ובסופו של דבר גם הוא נפגע באותה מידה ,ואח"כ התנצל כמו גבר והודה שזה היה למען יראו אחרים ונהינו חברים טובים .
רק שבתכל'ס היו שם לא מעט פליליסטים ומושפעים , עם זאת שמכירים אנשים רובם למעשה נשמות טובות שרק איבדו את הדרך הנכונה !
המקום הזה היה לי שונה מאוד ואחר מכל מה שהכרתי עד אז , ובקלות יחסית התמזגתי עם כולם(גם עם הצוות) ותפסתי לי כיוון בעולם.
כל המדריכים שם למדו חינוך מיוחד וידעו איך להגיע ללבם של החניכים . ובמקום שבו חלק מהחניכים היו פושעים , בכלל לא היו מנעולים לחדרים
זה הזוי אבל זה מן סוג של כבוד או משפחה אם תרצי להגדיר זאת כך.. והיו גם מקרים של "אחים חורגים"
היה איזה זוג חדשים נער ונערה ששנהם גילחו לכולם דברים חחח וחשבו השניים לפתוח בוטיק בשכונה שלהם:)
רק שהם לא כל כך הפנימו איפה הם נמצאים אז הנפגעים של הגנבות הסבירו להם ...לא בדיוק במילים רכות ,שניהם חטפו מכות נמרצות
הוא מהבנים והיא מהבנות שם הבנתי את מקורותיו של יצר הנקמה והקנאה ודווקא הסוג הנשי הפתיע אותי בעוצמת הביצועים והמקוריות ,זה תמיד הצחיק אותי
שבנות רבו כי זה קרה לרוב ליד אחרים ....סוג של סרט שהן הכוכבות שעל ליבו של נסיך פרס רבות...
וכל עוד הייתי בסביבה, זה נותר בגדר קללות מצחיקות ...
לידי היה קשה לריב עד בלתי אפשרי וכל אנשי ה"תפוסתי למאנתח'רע עליו " היו באים לעבור דרכי ,אז תפסתי אותם ,וכל כך חזק שהם כבר ויתרו על לריב .
היו גם מקרים איומים אבל לרוב לא במשמרת שלי.

היו לנו שם סוסים במגמת חקלאות וכולם שם בהתחלה רצו להיות , גם אני רציתי הרי אני מושבניק ,ככה שמטרקטורים ומבעליי חיים לא התרגשתי
היה זה כבר טבוע בי.
הגעתי למגמת מסגרות בניגוד לרצוני ומיד רציתי לעבור משם ,אז הגשתי בקשה לעבור מגמה מקצועית לחקלאות או למוסך.
זה היה נראה לי יותר כיף ...
לחברה של המוסך היו רכבים מדליקים שהם תחזקו ונהגו עליהם בימים מיוחדים של טיולים.
לחקלאים היו רכיבות וטיולי סוסים מרתקים ולפעמים מסעות של כמה ימים ולילות .
כך מצאתי את עצמי "תקוע" עם עבודות מתכת אבל אחרי שהבטתי ביצירות שבניתי, הרגשתי את החום מתפשט לו בלב.
הבנתי שזה משהו שאני די טוב בו והחלטתי שאני מושך את בקשותיי לעבור מגמה.
היה לי כיף נורא להפעיל כל מיני מכונות ולמדתי בעזרתו של משה המורה למסגרות כיצד לאלף את אחד החומרים הקשים בטבע-הברזל.
במסגרייה גיליתי על עצמי שאני אוהב אומנות ושלמות יצירה, עד כמה שניתן להשיג.
עם ידע , דיוק וכלים יש תוצאות מדהימות.
נפל אצלי דבר, ...יש יצירות שהן לא מושלמות לטעמי אבל בעיניו של יוצרן הם כן , ועלי לכבד זאת ולהבין יותר את כוונת המשורר

...אתנחתא קלה:)
מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב לפרק דברים , הצעצועים שקנו לי בתור ילד קטן , לא שרדו יותר מכמה שעות והייתי מפרק להם ת'צורה ..
..רק מתוך סקרנות ,לגלות מה יש בפנים ואיך זה עובד , ואז חשבו שאני בכלל שובר את הצעצועים מתוך כוונה ואנדליסטית...
עם הזמן למדתי גם להשתמש במברג לפרק ,לתקן ולהחזיר כל בורג למקומו.
איזה מכר(סופר ישראלי שחי בגרמנייה) אמר לי פעם "חיים אתה הבן אדם היחיד שאני מכיר שמבין לליבם של מכשירי חשמל"
(>:
ונמשיך...

היינו לומדים חצי יום ועובדים בחציו השני ולמחרת בבוקר ממשיכים מאותו מקום ,כך יצרו לנו רוטצייה שלא גרמה ללחץ מאחת המשימות.
היה לי שם כיף נורא בשנה הראשונה ובכלל.
שהגעתי לקדמה לא הייתי מעשן סיגריות וזה דבר שהיה חופשי ומותר שחולק שם בחינם לכל נער שהחליט שהוא מעשן (היום זה לא חוקי לקטינים)
כן כן, מה שאת קוראת זאת האמת... לאחר כשבוע החלטתי שזה כלכלי לעשן בחינם :) וגם רציתי להתאמן על עיגולים מטופשים בלילה עם המנורה הקטנה :)
(כמובן שהיום אני מצר על הבחירה) אבל החלב כבר נשפך והודעתי לנאווה אם הבית ש"אני רוצה קופסת טיים למחר"
רק סיגריות ישראליות היו מחלקים לנו ונאווה שאלה אותי במפתע צרפתי כבד ומופתע "חייייים , גם אתה מעשן" ?... "כן "(עניתי לה בבטחון)
"מרד הילדים האלה יהרגו אותי "סיננה בין שיניה .
כבר אז הייתי שומע מעל הממוצע ולפעמים ,מצאתי את עצמי עונה לאנשים על מילים שהם חשבו שלעצמם הם לוחשים.
אני נזכר מה הייתי עושה לה וחיוך נוסטלגי מטופש נמרח על פני
כולם היו הולכים ללמוד אני הייתי חוזר למגורים לישון, הייתי שומע אותה באה למועדון הקבוצתי בעשר בבוקר עם כביסות ולוגיסטיקה לחניכים.
נאווה הייתה קוראת בקול "יש מישהו פה ?" לעבר החדרים אחרי ששמעה רעשים שעשיתי או הריחה עשן סיגריות.
איך שהיא הייתה נכנסת לחדר , הייתי מזנק דרך החלון לדשא ונמלט עד יעבור זעם :)
כך יצא שבמשך חודשיים תמימים לא הכירו אותי בכלל חמש מורות ..
אבל גם הלוקוסוס הזה נגמר לי ועם הזמן היה לי יותר ויותר קשה לחתוך לישון כי הייתי כבר מסומן בתחום החלומות בשעה עשר בבוקר ...
משום מה מהחצי יום עבודה לא הברזתי כמעט אף פעם ,כנראה בגלל החיבור שנוצר ביני לבין משה רכז המגמה.
הייתי משנן כל מה שלימד אותי טוב ולמדתי לכבד ולאהוב אותו, הכל בזכות היחס החם והלא שיפוטי שהוא העניק לי.
למדתי מה זה בטיחות, דיוק ומקצוענות. עד היום אני משתדל ומקפיד לעבוד לפי העקרונות הללו.
לאחד מחברי הטובים שם קראו מני, מני הגיע לכפר מנהרייה והיינו שנינו בשנה הראשונה שלנו בכפר.
שנינו השתלטנו על מקלט מרוחק ונטוש בכפר וקראנו לו החדל"ק ראשי תיבות של החדר להוצאת קריזה :)
היינו נמלטים לשם בשעות קשות כדי להרגע, גידלנו שם נחשים וכל מיני דגים ...היה זה גם המקום האינטימי שלנו להיות בו עם בנות המין היפה.
מני היה כבר בסוד העניינים ואני רק ניסיתי ללמוד מניסיונו.
לא ידעתי כל כך על זוגיות בעולם הזה , וכל הבנות האטרקטיביות כבר היו תפוסות עם חבר משכבה ותיקה או בוגרת.
אמרתי לעצמי שגם אני יגיע לנחלה ברגע שאעבור שנה מקבוצת הקליטה לקבוצת הוותיקים.
היו שם נערות מסכנות שנערים ניצלו להגשמת הפנטזיות המיניות שלהם.
גם אני ניסיתי אבל נגעלתי מעצמי ועצרתי את עצמי ממש בקצה מלחלל את גופה ונפשה של נערה אחת תמימה.
היא רק רצתה להיות נאהבת ולאהוב אותי ואני ?...אני לא אהבתי אותה בקטע כזה והסברתי לה את זה ביפה.
את ההערכה שלה כלפי עקב זה לא אשכח , הפכתי להיות לה לאח גדול יועץ ומגונן והיינו תמיד ידידי נפש בלב.
כך חלפה לה שנה ראשונה שנת הקליטה בכפר עם הרבה התנסויות חדשות בחיי ,רכיבות ונפילות,טיולים ותעלולים :)

כל סוף שנה היינו יוצאים לחופש של חודש אחד בלבד ובשני כבר היינו חוזרים לכפר לסוג של קייטנה.
בשיאו של זמן זה כולם היו נוסעים לשבוע בכנרת בחוף דוגית.. מן מסורת של הכפר .
באותו טיול שאני קצת פחות מגיל ארבע-עשרה, נפרדתי מהנער שהיה בי והפכתי לגבר בתחומי האהבה והמיניות ...
קראו לה לילך ,רק הייתי אמור להעסיק אותה בזמן שחבר שלי דני זמם את אחותה אפרת , אבל זה קרה ונמשכתי אלייה למרות ואולי מפני שהייתה גדולה ממני
הייתי די מפותח לגילי ולילך כנראה מצאה בי עניין רק בגלל שהייתי מעסיק אותה כל הזמן
לילך הייתה בת שמונה עשרה וחצי לקראת גיוס לצבא ואני נער קטן וחרמן שמעולם לא ידע אהבה ....
זה היה כזה מהיר ממש כמו טיסה בקפיצת על-חלל , תוך חצי יום מצאנו את עצמנו עירומים ומאושרים ,עם חיוכים מטופשים באוהל הקטן שעל שפת הכנרת...
..מביטים לשמיים בהודייה לגורל שדאג להפגיש ביננו.

אני זוכר טוב שבלילה ההוא , המון כוכבים בשמיים נפלו . ולי..?.. באותם רגעים כבר לא היו משאלות כל כך דחופות.
היא הייתה הראשונה שלי ואני הייתי הראשון שלה והתברר ששנינו חשבנו אחד על השנייה שאני\היא מנוסה בתחום ..ובכל זאת היה זה מדהים וקסום.
בסוף אותו שבוע בלתי נשכח נפרדו דרכנו לזמן מה , רשמתי את המספר שלה והתחבקנו חיבוק דביק שנחתם בנשיקה מהסרטים שצולמה.

בנסיעה חזרה לדרום לא יכולתי להפסיק לחשוב עלייה והכל עבר לידי ולא דרכי כמו שהייתי רגיל...
..אפילו מבדיחות של החברה ,כבר לא צחקתי ותיאבון, לא כל כך היה לי, רק תכננתי עבורנו את ההמשך המאושר.
שבוע לאחר מכן ארגנתי קצת שקלים לעוד טיול שתכננו בטלפון ונסעתי ליוקנעם לקחת אותה איתי. (ככה לפחות חשבתי :)
דפקתי בדלת בייתה במושבה ואחותה הצעירה אפרת פתחה לי חיבקה אותי ושאלה לשלומי עניתי שטוב.
שאלתי "איפה לילך?" ואפרת אמרה לי שהיא על הטרקטורון מטיילת.
"היא בטח בשטחים ותיכף תחזור" ,אפרת שאלה אותי "איפה דני" ? ולמה הוא לא בא איתי תוך כדי נפילת פניה
לא ידעתי מה לומר לה אז המצאתי בשבילו עניין משפחתי.
כל כך ריחמתי עלייה מפני שחבר שלי הוליך אותה שולל ,בעזרתי .., הרי אני העסקתי את אחותה הגדולה ...(המצפון החל לנקוש אצלי בראש)
.."אהובי" נכנסה לילך לבית בסערה וקטעה את חוט מחשבתי.
היא רצה לעברי וקפצה עלי כמו ילדה קטנה מחבקת ומנשקת אותי להנאתה והנאתי..
הרגשתי שפתאום חוזר לי החמצן למוח לאחר ששבוע שלם הוא היה שם אך בכמות דלילה.
לילך אחזה בידי ושאלה גם היא "איפה דני?" תוך שהיא מביטה על אחותה שעמדה לפרוץ בבכי והחזיקה את עצמה ..
יצאנו מביתם מותירים את אפרת עם יגונה..
לילך עשתה לי "סיבוב" על הטרקטורון ובפרדסים ,הכירה לי את המקומות הקסומים שבהם גדלה ואת הורייה וגם הראתה לי איפה היא עובדת עם אביה עד לגיוס.
לא היה להם כבר כמעט חקלאות והם התקיימו מעסק שאבא שלה הקים לכל מיני מנועים לבריכות וציוד הצלה וכאלה ...
הייתה להם בלעדיות בתחום והיה זה ניכר ברמת חייהם.
חזרנו לבייתה בנסיעה פרועה על הכלי , כדי לקחת את התיקים והציוד לטיול שלנו.
לילך עוד נסתה לשכנע את אחותה לבוא אתנו אך לא הצליחה בכך כלל וכלל.
חיכיתי לה בחצר הבית ישבתי על כסא בגינה והדלקתי סגרייה.
לילך יצאה עם נעלי אצבע לרגלייה ומפתחות מרשרשים בידה ..שאלתי אותה מביט על רגלייה "מה ככה את נוסעת?"
היא ענתה לי בחיוך "כן ,ככה הכי כיף לנהוג עם מזגן לרגליים ונעלי אילת" (אצבע,ז'יבוטים יו ניים איט)
רק באותו רגע נפל לי האסימון... היא כבר גדולה ואפילו עם רשיון , תוך כדי הנסיעה לכיוון טברייה התחילו לנקר בי השאלות ...
פתאום הרגשתי ממש את פער הגילאים ביננו ובדימוי העצמי שלי זה תיסבך אותי.
היו נושאים אחרים ,שונים מאהבה שלילך דברה עליהם בדרך ללא מעצורים ואני רק הנהנתי בראשי כמבין ומאשר ...
עברנו ביחד עוד שבוע מדהים ונוטף תשוקה שבסופו כבר זרעתי אצלה רמזים קטנים.
הסברתי לה שאני קטן בשבילה בגיל, והיא אוטוטו בצבא ,היא תמיד ענתה לי "אין גיל לאהבה"
והייתה סותמת לי את הפה עם נשיקה ארוכה....

אחרי חודש בערך של קשר טלפוני (אסימונים עם חוט , טלכרט אז רק התחיל להיות גדג'אט:) וגעגועים , הצלחתי לגרום לה להביט לאמת בפנים.
אמצע שנות התשעים בטלפון הציבורי נפרדנו בכאב גדול וכל אחד/ת הלך/ה לדרכו/ה .
לילך אולי שכחה אותי כשלצבא התגייסה ואני רק המשכתי לערבב לעצמי את הדייסה.

כל זה נכתב במיוחד למישהי מיוחדת במינה מתוך התכתבות שבה אני מספר לה על חיי בפרקים ובעצתה אני מעלה גם לאתר. השמות בדויים בסיפור ושמורים במערכת :)

וואו זה נורא ארוך כמה כתבתי לך יפתי ...את עכשיו בטיול לאטליה ואני כאן באולפן נובר בזכרונות שלי מול המחשב...
..המוניטוריים דולקים כבר שעות אך הצלילים היחידים שבאים לי הם רק ממחשבות עלייך !

מקווה שגם הפעם נהנית לקרוא :) ואחכה עם השליחה של פרק זה לשובך מארץ המגף ושלא יעלו לך מחשבות לבעוט בי עם הנעליים היפות שקנית שם:)
ד"ש חמה ל"אציו אאודיטורה דה פירנצה" כמה הייתי מבלה בוילה שלו על ההר במונטה ריג'יוני ...שזה בחבל טוסקנה ליד העיירה סאן ג'ימיניאנו חחחח זה איפה שאת תהיי לבטח
(יום אחד אגלה לך מי זה האיטלקי הזה ומה עברנו ביחד באטליה ,למרות שאף פעם לא הייתי שם פיזית:)

אחתום בנישבוקים לרוב יולייה שלי....אוהב אותך כבר מגלגולים קודמים ...רומיאו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

חיים חסוי עקוב אחר חיים
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
חיים חסוי
דג זהב
דג זהב
מאת: חיים חסוי
טעם של פעם
טעם של פעם
מאת: חיים חסוי
מרוקאי אחד ושני תימנים :)
מרוקאי אחד ושני תימנים :)
מאת: חיים חסוי
ירח אדום
ירח אדום
מאת: חיים חסוי
נעורים
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
סיפורים אחרונים
"יד ביד"-אור.
"יד ביד"-אור.
מאת: אור קשתי
פרק שלישי
פרק שלישי
מאת: Reut Neem
הראפר המיסטורי פרק 31
הראפר המיסטורי פרק 31
מאת: D.R דוד
הברווזון המכוער לא-5
הברווזון המכוער לא-5
מאת: אביטל סיאני