כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 4

Die לגזענות!

במשך השנתיים האלו שאבי ואני ביחד, גיליתי עד כמה קשה להיות שונה. כמה קשה להיות אחר. בכל מקום שאנחנו נמצאים ביחד, המבטים ננעצים בגב שלי, הריכולים מגיעים לאוזניים שלי, ההערות המטופשות האלה מגיעות ללב שלי, ושלו. ״תתעלמי, אני כבר רגיל לזה״ הוא תמיד אומר לי, אבל אני לא יכולה לקבל את זה.

״הסתכלתי עליו וראיתי את הדמעות מתחילות להציץ בקצה של העיניים שלו. ראיתי את הכאב במבט שלו. ראיתי שנמאס לו כבר מהכל. ראיתי, ולא יכולתי לראות את זה יותר. אז החזקתי לו את היד, נישקתי אותו על הלחי, וברחנו למקום אחר שכנראה גם שם הכל יהיה אותו הדבר״.

**

את אבי הכרתי עוד בספסל הלימודים, אי שם בתיכון. הוא הגיע בתחילת כיתה י׳ב. ״היי, אני אבי. ולא, זה לא קיצור של אברהם״ הוא אמר במבטא אתיופי מוגזם. כולם צחקו. רק אני לא הבנתי את הבדיחה. המקום היחידי שהיה פנוי זה לידי אז שם הוא התיישב. חברים זה לא היה בדיוק הצד החזק שלי. בשיעור הראשון של תנ״ך היה שקט מביך בינינו. כל אחד הסתגר בחצי השולחן שלו. בשעה השנייה כבר התחלנו לדבר, יותר נכון להתכתב על דף שתלשנו מהמחברת. הוא סיפר לי קצת עליו, למה הוא עבר מכפר סבא להוד השרון, על שבעת האחים שלו, על הבית החדש שלהם. הוא סיפר ואני הייתי מהופנטת. בהיתי בדף ההתכתבויות שלנו ורק חיכיתי שהוא יכתוב עוד ועוד. היה בו משהו שסיקרן אותי, שמשך אותי, שהיפנט אותי.

לקראת סוף השיעור, אבי ביקש מהמורה ללכת לשירותים, ותוך כדי שהוא מתקרב אל דלת הכיתה, זיו האידיוט הזה צעק ׳סוף סוף הגיע המנקה החדש׳ וכולם צחקו. באותו הרגע הבנתי את הבדיחה שסיפר כשרק הציג את עצמו, באותו הרגע הבנתי למה הוא לא הסתדר עם האנשים בכפר סבא, באותו הרגע הבנתי הכל.

**

במהלך השנה אבי ואני התקרבנו, הפכנו להיות החברים הכי טובים. סיפרתי לו כל דבר שקרה לי, מהריבים שלי עם אימא ועד כמה שקשה לי שאין לי יותר מידי חברות. היינו מדברים כל יום, כמעט כל היום. הוא היה מעין היומן האישי שלי. הייתי כותבת לתוכו את כל הסודות הכי אישיים שלי. ידעתי שלעולם זה לא ייצא ממנו, שתמיד הוא יידע להגיד לי את הדבר הנכון, את המילים המעודדות, את הכתף התומכת.

במהלך השנה ניסיתי לחקור וללמוד עוד על התרבות שלו, על המשפחה שלו, עליו. ביקשתי ממנו שיספר לי הכל, בלי להחסיר פרטים, וכשהיה מחסיר פרטים בכל זאת, הייתי משלימה אותם בישיבה ארוכה בספרייה. כזה היה אבי, החבר הכי טוב שלי, החבר היחידי שהיה לי. ולא עניין אותי שהוא אתיופי. לא עניין אותי מה הצבע עור שלו, גם לא עניינו אותי כל המבטים והמשפטים שנאמרו עליי מאחורי הגב, לפעמים גם בפנים. אבי לא שונה מאף אחד אחר כאן, בעצם כן.
הוא הרבה יותר טוב מהם. הרבה יותר.

**

זה קרה בסוף יב׳, בדיוק לפני שנתיים. אבי ואני ישבנו אצלו בבית, כמו תמיד. הוא לא אהב לבוא אליי. יותר נכון אימא שלי לא אהבה את זה. היה לה קשה לקבל את העובדה שהוא אתיופי, היא ראתה יותר מידי סרטים. אז ישבנו אצלו בבית, תכננו מה ללבוש לנשף סיום. הוא הזמין אותי להיות בת הזוג שלו וכמובן שהסכמתי. לא כי לא הייתה לי אופציה אחרת, אלא כי רציתי שזה יהיה הוא. בזמן שאנחנו מחפשים באינטרנט אבי אמר לי: ״נטלי, אני יכול לבקש ממך משהו?״. חייכתי ואמרתי לו שברור. ״אפשר שנלך לנשף לא כידידים, אלא כבני זוג?״, שאלתי אותו למה הוא מתכוון.

אז במקום לענות, הוא קירב אותי אליו ונישק אותי נשיקה קטנה על השפתיים. הייתי מבולבלת קצת, ומאושרת הרבה. לפני שהוא הספיק להתרחק ממני, נישקתי אותו חזרה, ובמשך דקות ארוכות לא דיברנו, לא תכננו מה ללבוש לנשף, לא עשינו כלום. רק התנשקנו. וחייכנו. והתנשקנו שוב.

**

במשך השנתיים האלו שאבי ואני ביחד, גיליתי עד כמה קשה להיות שונה. כמה קשה להיות אחר. בכל מקום שאנחנו נמצאים ביחד, המבטים ננעצים בגב שלי, הריכולים מגיעים לאוזניים שלי, ההערות המטופשות האלה מגיעות ללב שלי, ושלו. ״תתעלמי, אני כבר רגיל לזה״ הוא תמיד אומר לי, אבל אני לא יכולה לקבל את זה. כל פעם שמשהו כזה קרה, תמיד ניסיתי להסביר, תמיד ניסיתי לצעוק, תמיד בסוף קיללתי. אני לא יכולה להתאפק. לא יכולה לסבול את כל אותם אנשים קטנים שחושבים שהם יותר טובים מכולם. שהם יותר טובים מאבי, למה? כי הוא אתיופי.

אז מה אם הוא התגייס לסיירת מטכ״ל. אז מה אם הוא יצא לקורס קצינים. אז מה הוא סיים אותו בהצטיינות. אז מה אם הוא הוא הבן אדם הכי רגיש ומתחשב שאני מכירה. אז מה אם הוא עבד מגיל 13 רק כדי לעזור להורים לפרנס את כל ששת האחים הקטנים שלו. אז מה אם הוא התנדב בעמותה שעוזרת לנוער בסיכון. אז מה. הם יותר טובים. האנשים הקטנים והחשוכים האלה.

**

אתמול בערב אבי בא לישון אצלי. מהפעמים היחידות שהוא היה מוכן לבוא אליי. גם הוא לא יכל להתמודד עם אימא שלי. אכלנו כולנו ארוחת ערב, שהייתה שקטה מאוד ובלי יותר מידי אקשן. אבי ואני הלכנו אל החדר שלי, ואחרי כמה דקות הייתי צריכה ללכת לשירותים. נתקלתי באימא שלי בדרך. הראש שלה זז מצד לצד, והמבט שלה היה מאוכזב. שאלתי אותה בטון חסר סובלנות מה היא רוצה. היא פשוט אמרה לי חזרה, בלי לחשוב פעמיים, בלי לשקול מילים. היא פשוט ירתה את המילים המכוערות האלה מבלי לחשוב מה אני מרגישה, מבלי לחשוב שאבי שומע.

היא פשוט אמרה ״שלא תהיי עם הכושי הזה, מגיע לך מישהו נורמאלי״. רצתי לחדר מלאת עצבים. וראיתי אותו יושב על המיטה שלי והבנתי שהוא שמע. שהוא הבין שהגזענות הזאת נמצאת גם במקום הכי אישי, במקום שבו גדלתי, שזה הבית שלי. הסתכלתי עליו וראיתי את הדמעות מתחילות להציץ בקצה של העיניים שלו. ראיתי את הכאב במבט שלו. ראיתי שנמאס לו כבר מהכל. ראיתי, ולא יכולתי לראות את זה יותר. אז החזקתי לו את היד, נישקתי אותו על הלחי, והלכנו, ברחנו, לעוד מקום שכנראה גם שם הכל יהיה אותו הדבר.

אבי הוא בן אדם. בן אדם מדהים.
תפסיקו לשפוט. תפסיקו להיות חשוכים.
די לגזענות! Die לגזענות!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

סימן שאלה! עקוב אחר סימן
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
LiHi C
LiHi C
אתה מרגש אותי כל פעם מחדש. מדהים!
הגב
דווח
כותבת למגירה
כותבת למגירה
באמת הגיע הזמן שנשאיר את הדעות האלה מאחור!
הגב
דווח
ימית טייב
ימית טייב
העולם התפתח. לפחות בחלק מהעולם שלי, אני כבר לא מכירה את המושג גזענות כלפיי אתיופים. להפך, הם מדהימים אותי מפעם לפעם ואין מאושרת ממני שהם חלק מהסביבה שלי. זה פשוט גאווה לקרוא פוסט כזה. והלוואי שלעולם יותר לא נצטרך לקרוא כאלה, מהסיבה הפשוטה שזה כבר יעלם
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
סימן שאלה!
אני אוהב אותך, סליחה.
אני אוהב אותך, סליחה.
מאת: סימן שאלה!
למה זה מגיע לי?
למה זה מגיע לי?
מאת: סימן שאלה!
פחדן
פחדן
מאת: סימן שאלה!
די מור!
די מור!
מאת: סימן שאלה!
סיפורים אחרונים
עולם של ילד
עולם של ילד
מאת: Whatever I Think
אני אוהבת אותך.. מרחוק..
אני אוהבת אותך.. מרחוק..
מאת: חיים רק פעם אחת
חבקי אותי חזק פרק 31
חבקי אותי חזק פרק 31
מאת: Maya B
שחר יפציע-פרק 2
שחר יפציע-פרק 2
מאת: adi love
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan