כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 5

פחדן

נפרדנו לא מזמן. נפרדנו אחרי שהיינו ביחד כמעט 3 שנים. וזה נכון שזה הגיע מהצד של שנינו, אבל אין בלב מתג של אהבה שברגע שנפרדים, לוחצים עליו והכל כבה. אני עדיין אוהב אותה. אני עדיין מתרגש כשמדברים עליה, או כשהיא מעלה תמונה שלה מחייכת.. עדיין קשה לי.

״היי דניאל..״

התגעגעתי כבר יותר מידי. אחרי 3 שנים שהיא הייתה חלק משגרת היום-יום, זה נהיה מוזר פתאום שאנחנו בקושי מדברים. דיברנו פעם אחרונה לפני כמה ימים. וגם השיחה הזאת, שאלות בנאליות רק כדי להשתיק אצל שנינו את הגעגוע. לפחות להרגיע. התגעגעתי יותר מידי. אז התחלתי לכתוב לה. לא ידעתי מה אני רוצה לכתוב. פשוט נתתי ללב לדבר דרך היד. בלי לסגנן, לסנן ולחשוב. אלא רק להרגיש. להרגיש ולכתוב.

״התגעגעתי קצת. קשה לי לשקר. אני מת לכתוב לך שהכל בסדר אצלי. שהצלחתי להתקדם. שהצלחתי להשאיר אותך רק כזיכרון מתוק. אבל קשה לי לשקר. הבטחתי לעצמי שאני לא אשקר. אני עדיין מתגעגע אלייך. אני עדיין מתגעגע אלינו. את לא מבינה כמה קשה לי כשאת רחוקה. אני עדיין לא סיפרתי לכולם עלינו. משהו בי מקווה שאולי זה סתם חלום רע שתכף נגמר, או תקופה רעה שתעבור בקרוב, אבל ככל שהזמן עובר אני מתחיל להבין שזה נגמר. נגמר לתמיד, ושהמציאות שהכרתי כבר לא תחזור..״

נפרדנו לא מזמן. נפרדנו אחרי שהיינו ביחד 3 שנים. וזה נכון שזה הגיע מהצד של שנינו, אבל אין בלב מתג של אהבה שברגע שנפרדים, לוחצים עליו והכל נכבה. אני עדיין אוהב אותה. אני עדיין מתרגש כשמדברים עליה, או כשהיא מעלה תמונה שלה מחייכת. זה צובט קצת בלב להרגיש ככה, ולנחש שאצלה זה לא בדיוק ככה. שהיא כן מצליחה לכבות את היצר הזה שנקרא געגוע. או לפחות להשתיק אותו. ועדיין, אני לא יכול להתכחש ללב שלי. לעצמי. זאת לא בושה להתגעגע. זאת לא בושה לאהוב. ובטח ובטח אם זה היא. אם זאת דניאל.

״אני כותב לך את כל הדברים האלה לא כדי שתרצי שנחזור, לא כדי שתתאהבי בי שוב, וגם לא כדי לגרום לך להתגעגע. אני עושה את זה בשביל עצמי. אני חייב לפרוק. חייב לשחרר את כל הרגשות האלה שחונקים את הלב ואת המחשבות. מאז אותו היום שדיברנו והחלטנו להמשיך את החיים בכיוונים שונים, הכל הפך אצלי למטושטש. המציאות והחלומות. הרגשות והמחשבות. האהבה והגעגוע. ובעיקר את. פתאום אני נלחם לבד בעולם המשוגע הזה. פתאום אין את הכתף התומכת שלך או היד שתנגב את את הדמעות ברכות. פתאום אין את החיוך שלך שיגרום לי לחייך חזרה. פתאום הכל השתנה. הכל חסר. פתאום אין אותך..״

דניאל הייתה האהבה הראשונה שלי. האהבה הראשונה האמיתית שלי יותר נכון. היא הייתה כל מה שחיפשתי. כל מה שחלמתי. היא אהבה אותי למרות שהכירה אותי הכי טוב שאפשר. היא האמינה בי בכל דבר, דחפה אותי ולא איפשרה לי לוותר. היא ידעה לקחת את השטויות שלי בעירבון מוגבל. היא הייתה בוגרת כל כך בהתנהלות ובהתנהגות. היא ידעה לתת לי את המרחב והחופש כשצריך, ומצד שני להישאר קרובה וצמודה אליי עד שנשמתי את השיער שלה. היא הייתה סוג של חלום מציאותי. סוג של פנטזיה. היא הייתה הכוח.
היא הייתה הכל. אבל היא הייתה.

״יצא לי לחשוב לפני כמה ימים על העתיד שלי. על החיים שיהיו לי. ולמרות שאת שייכת לקטגוריית העבר, משום מה הופעת גם שם. בעתיד שלי. עמדת שם עם החיוך הממיס קרחונים הזה שלך, והמבט שחודר כל קיר בטון אפשרי. עמדת שם לידי. אני לא מצליח לשחרר אותך. לשחרר ממך. את כלואה אצלי בלב. אף פעם לא אהבתי קיטצ׳יות כמו שאת יודעת, אבל אני מרגיש שהאהבה הפכה להיות פשע. פשע מושלם. וכרגע נענשת במאסר עולם ואת כלואה בכלוב הזה שנקרא הלב שלי לנצח. ואני לא יודע אם זה טוב. לך. לי. לנו. אבל אני לא יכול לברוח מזה. ממך..״

אני כותב לה את הדברים האלה. אותיות שמתאספות למילים שמתחברות למשפטים שהופכים לדמעות. אני כותב ודומע. כותב ובוכה. אני לא יודע על מה בכלל. גם אני הייתי שם, כשישבנו באוטו מול הים והבנו שעדיף לנו ככה. שהאהבה כבתה. שהריגוש נעלם. והאושר נסדק. הבנו שעדיף לשנינו ככה. ועדיין, משהו בי לא משחרר, לא מרפה ממנה. תקראו לזה הרגל, תקראו לזה געגוע, תקראו לזה אפילו אהבה. אבל זה לא משנה איך קוראים לזה, הדבר הזה פשוט שורט ופוצע את הלב. מכאיב ומצלק את הגוף. אני כבר הרמתי ידיים, אין לי כוח להילחם בזה. ובפעם הראשונה, אני מרים ידיים ואין אותה שלא תיתן לי לוותר. ההפך, היא זאת שגורמת לי לוותר.

״תרמי אותי. אני יודע שזאת בקשה קצת מוגזמת. אבל תרמי אותי. תרמי שאת עוד אוהבת. שאת עוד מתגעגעת. שבכל חיוך שלך, אני מסתתר שם. שבכל דמעה את מחכה שאני זה שאבוא לנגב אותה. תרמי אותי שהכל מזויף. שאת לא באמת המשכת הלאה. תרמי אותי שאת לא ישנה באלכסון כי את מחכה שאני אתגנב בשקט ואחבק אותך כל הלילה. תרמי אותי שאת עוד שלי. ושאני שלך. והכי חשוב, תרמי אותי שכל הדברים האלה הם מה שאת מרגישה. הדברים שאת רוצה. את. את ולא אני..״

כתבתי וכתבתי וכתבתי. הבטחתי לעצמי לא לסגנן ולא למחוק. לכתוב מה שיוצא באותו הרגע מהלב. בלי שהראש ישמש כפילטר. פשוט לכתוב. ואני יודע שהבטחות צריך לקיים. אבל קשה לי. כתבתי את הכל ועצרתי להסתכל אחורה. אני פצוע מספיק. חשוף מספיק. אני לא יכול להיפגע עוד יותר. מה יקרה אם יופיעו שני וויים כחולים והיא לא תענה? מה יקרה אם היא בכלל לא תקרא? קפאתי לרגע. הפחד השתלט. הכאב התחיל מוקדם מהצפוי. אני לא מוכן להתמודד עם הכאב הזה. אז אחרי שחשבתי קצת, הפסקתי לחשוב. וחזרתי להרגיש. ופשוט מחקתי את הכל. מהמילה הראשונה עד המילה האחרונה ולא שלחתי כלום. רק הסתכלתי שוב על התמונה שלה מחייכת. הסתכלתי ובכיתי. ולא היה מי שתנגב את הדמעות. אז מחקתי את כל המילים. מחקתי את כל מה שרציתי להגיד לה. מהתחלה עד הסוף. מחקתי הכל.
אבל לא מחקתי אותה.

פחדן.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

סימן שאלה! עקוב אחר סימן
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
M.B.N
M.B.N
תקשיב המילים שלך מרסקות..
הגב
דווח
guest
מושלם!
הגב
דווח
כמעט אני
כמעט אני
וואו!!!!!!!!
הגב
דווח
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
סימן שאלה!
אני אוהב אותך, סליחה.
אני אוהב אותך, סליחה.
מאת: סימן שאלה!
Die לגזענות!
Die לגזענות!
מאת: סימן שאלה!
למה זה מגיע לי?
למה זה מגיע לי?
מאת: סימן שאלה!
די מור!
די מור!
מאת: סימן שאלה!
סיפורים אחרונים
עולם של ילד
עולם של ילד
מאת: Whatever I Think
אני אוהבת אותך.. מרחוק..
אני אוהבת אותך.. מרחוק..
מאת: חיים רק פעם אחת
חבקי אותי חזק פרק 31
חבקי אותי חזק פרק 31
מאת: Maya B
שחר יפציע-פרק 2
שחר יפציע-פרק 2
מאת: adi love
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan