כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

יש לך משהו להגיד לי?!

זאת ההזדמנות האחרונה

"יש לך משהו להגיד לי?!" הוא אמר בטון כבד, לא עניתי, התאפקתי לא לבכות.
"זאת ההזדמנות האחרונה להגיד את מה שיש לך, אם את רוצה להגיד לי משהו עכשיו זה הזמן". לא ידעתי מה להגיד לו, ידעתי שהוא צודק, ידעתי שעשיתי לו רע, שהכאבתי לו, היה לי רע בעצמי, היה לי קשה לראות אותו ככה סובל, במיוחד שאני יודעת שזה בגללי. "אפשר חיבוק?" שאלתי בקול שקט, כי לא הייתי מסוגלת לדבר.

כל כך הרבה דברים יש לי להגיד לך אבל הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו זה שאני צריכה אותך ואני לא מאמינה שוויתרתי עליך.
הדבר היחיד שיכל לעזור לי באותו הרגע הוא לקבל את החיבוק המועך שלך, להרגיש עוד פעם אחת שאתה שומר עלי, שאתה שם בשבילי, שלא הרסתי אותך כמו שאמרת לי 5 דקות קודם.

"אני לא רוצה לאהוב יותר אף אחת, לצערי אני עדיין אוהב אותך למרות הכל, אבל אני לא מסוגל להיפגע ככה שוב. יותר לא אכנע לאהבה".

היית הגבר החזק שלי, ואני הייתי האישה הקטנה שלך.
לא היינו המון זמן ביחד אבל הספקנו הכל, היינו ביחד כל יום, מדברים כל הזמן, אם הייתי מקבלת הודעה באייפון ולא היית אצלי אימא שלי ישר הייתה שואלת אותי "זה רונן שלך לך הודעה, נכון?".

בחיים לא נתנו לי יחס כמוך, אני כל כך מצטערת שלא ידעתי איך להכיל את זה.
אני עדיין לא שלמה עם עצמי, לא אוהבת את עצמי, עדיין כועסת וחושבת על אלו שפגעו בי לפניך, אז איך, בבקשה תגיד לי איך אני יכולה לאהוב אותך?

הלוואי והייתי יודעת. אתה הראשון שדיבר איתי בגובה העיניים, שלא חיפש ממני רק סקס כי היה חרמן, שחשב על טובתי הרבה לפני שהתחיל לחשוב על עצמו. "קודם כל נוי, אחר כך כל השאר" הוא היה אומר לי.

כשאני איתו ליותר מכמה רגעים אני מתחילה להרגיש חנוקה וצריכה אוויר וכשהוא הולך אני מתגעגעת אליו.
מתגעגעת לחיבוק המועך והעוטף, לריח שלו, לדיבור ולליטוף.
אני חושבת עליו עכשיו ואני רואה רק את המבט ההוא שהוא הביט בי, כבר לא אותו מבט מאוהב שהיה תמיד, אלה מבט מאוכזב, מבט שלא מבין,
עיניים מבריקות שהדמעות מהן כמעט וזולגות.

חזרנו אלי הביתה, הוא לא הסכים להיכנס, ההליכה אלי מהספסל בו ישבנו לבד לדבר הייתה של שתי דקות, שתי הדקות הארוכות וקשות ביותר בחיי.
הוא הלך במרחק של בערך מטר ממני, לא היה מסוגל להתקרב אלי.

הגעתי הביתה ורצתי מהר במדרגות לחדר, לא רציתי שמישהו יראה אותי ככה. אספתי לשקית קטנה את הדברים שלו. היה לו אצלי מטען, בושם, דאורדורנט, דברים שידעתי שלא אריח יותר כי כבר לא אראה אותו.
הייתי עצבנית, אפילו חיבוק הוא לא נותן לי?! אפס כזה! משחק אותה אוהב אותי, הוא לא יותר טוב משאר הגברים, אני לא צריכה אותו, אני לא צריכה שום קשר אליו!
לקחתי את השקית והוספתי גם את המתנות שהוא קנה לי, אני לא צריכה שום זכר ממנו. את העגילים שהוא קנה לי, את הדובי פרווה שהוא נתן לי, גם את הדובי הוורוד שהכי אהבתי בעולם, הוא נתן לי אותו כשהיינו חודש ביחד, חיפש את התמונה שלנו שאני הכי אוהבת, למרות שהוא לא יצא בה הכי יפה אלה יותר אני.
זו תמונה של סלפי שצילמתי אצלו באוטו בשישי בערב כשהזמנתי אותו פעם ראשונה לארוחת שישי אצל סבתא שלי.
הייתי בטירונות כשהיה לנו חודש, הוא חיכה ל 00:00 בדיוק כדי לשלוח לי את הברכה הכי מקסימה שקיבלתי, מלווה בקולאז' של תמונות שלנו ביחד. הוא דיבר עם החברים שלו, החברות שלי, אפילו עם אמא שלי. העיקר שאני אקבל מתנה מושלמת.

הוא גם קבע לנו ארוחה במסעדת שף, למרות שאני לא הכי מתחברת והזמנתי רק סלט כי בכל זאת עם כל החטיפים והארטיקים שאכלתי בטירונות אני חייבת גם לשמור הלכתי כי ראיתי כמה הוא השקיע.
אין מישהו שראה אותנו ביחד ולא אמר לי אחרי תראי כמה הוא אוהב אותך, אמא שלי החברות שלי, אפילו סבתא שלי, כולם אמרו לי דבר אחד "רונן אוהב אותך, אל תתני לו לברוח".

יצאתי החוצה ושוב הוא עמד מחוץ לחצר שלי, נשען על האוטו קלות כשהטלפון בידו, כי תמיד החברים שלו שלחו לו הודעות.
נתתי לו את השקית ואמרתי לו שגם כל הדברים שהוא נתן לי נמצאים שם. למרות שלא את כל הדברים החזרתי לו, השארתי חלק מהדובים שהוא קנה לי, השארתי לי את כל מכתבי האהבה שהוא כתב לי ונתן לי, פרח מפלסטיק כי שנינו אמרנו שפרחים זה בזבוז כי הם נובלים מהר מדיי מטענים ניידים שהוא נתן לי בטירונות...

הוא התחיל להוציא את המתנות אחת אחת מהשקית הקטנה ואמר "מתנות לא מחזירים, מה ששלך שלך, תעשי איתם מה שאת רוצה". דיברנו עוד וכבר לא הצלחתי לעצור את עצמי, התחלתי לבכות.

הוא חיבק אותי כי לא היה מסוגל לראות אותי ככה, רציתי להרחיק אותו אבל גם לא יכלתי להרשות לעצמי שיעזוב.
המשכנו לדבר, המשכתי לבכות, והוא אמר לי מה הוא חושב שעלי לעשות. "אל תשתכרי רק יהיה לך קשה יותר, קחי קצת הפסקה מהכל, את צריכה את השקט הזה".

הפרידה ערכה מעל לשעתיים, פרידה יותר קשה מזוג שמתגרש, היינו סך הכל חודשיים, לא אהבתי אותו, אני זאת שנפרדתי ממנו. ועדיין המשכתי להתייפח בבכי והוא הלך שלם עם עצמו מתמיד.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Meir Greenberg עקוב אחר Meir
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Maya B.S
Maya B.S
טקסט חזק, נוגע ומרגש.. יפיפה !
הגב
דווח
אדווה רפאל
אדווה רפאל
זה כתוב ומסוגנן בצורה מושלמת!!
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Meir Greenberg
הוא לא ביישן, הוא ידיד
הוא לא ביישן, הוא ידיד
מאת: Meir Greenberg
100 דייטים ראשונים חלק א'
100 דייטים ראשונים חלק א'
מאת: Meir Greenberg
מפחד לשכוח
מפחד לשכוח
מאת: Meir Greenberg
100 דייטים ראשונים חלק ב'
100 דייטים ראשונים חלק ב'
מאת: Meir Greenberg
נעורים
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan