כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

ריח של סוף

"מה עכשיו?" את מגמגמת בעיניים אדומות אחרי רגע ממש ארוך של שקט. אז הוא מחזיר לך מבט עצוב ולכמה שניות לא אומר כלום, אבל זה בסדר. את לא צריכה מילים, השקט שלו אומר הכל.

"מה עכשיו?" את מגמגמת בעיניים אדומות אחרי רגע ממש ארוך של שקט.
אז הוא מחזיר לך מבט עצוב ולכמה שניות לא אומר כלום, אבל זה בסדר. את לא צריכה מילים, השקט שלו אומר הכל. אז הדמעות ממשיכות לזלוג, מלוחות מלוחות, במורד הלחיים הסמוקות שלך.
כשהוא מתקרב אלייך בצעדים חוששים הוא עושה מאמץ לחייך, או לפחות מנסה. אחר כך הוא לוחש לך,
"עכשיו מתחבקים." והוא מושיט לך יד רועדת, "ואחר כך נותנים נשיקה בלחי, ואז אני הולך."
את מביטה בו בעיני עגל ואחר כך מהנהנת, ובפעם הראשונה בחיים שלך את מסיימת מערכת יחסים.
לא צרחות וצעקות ואחריהן הדחקה והשנאה, לא מאבקים עד זוב דם והתפשרויות על פירורים ואמצע כדי לשמור, וגם לא נחמה קטנה במחשבה המעודדת שאולי זה לא באמת הסוף.
רק סיום.
"בואי אליי" הוא ממשיך כשאת לא עושה דבר מלבד לבהות בחוסר אונים ביד שלו כשמחשבות רצות לך הלוך ושוב בראש ומפלחות לך את הנשמה.
אז את לוקחת את היד שלו וקמה, נופלת לזרועותיו לחיבוק שכל כך ייחלת לו במשך זמן רב כל כך, ופתאום במקום להרגיש כמו המקום הבטוח ביותר בעולם מרגיש מפחיד ועל זמן שאול.
ואת בוכה, ובוכה, ובוכה.
הוא נושם עמוק עמוק, מסניף את השיער שלך – שלא ישכח את הריח שלך, וכשאת מתאמצת לספוג את החיבוק עד הסוף כדי שתוכלי לדמיין אותו בפעם הבאה שתצטרכי להרגיש מוגנת, הוא מתאמץ לספוג בפעם האחרונה את התחושה של הראש שלך על החזה שלו.
ואחרי פרק זמן שאת לא יודעת לאמוד, כשהוא מרפה מעט מהחיבוק, את נצמדת אליו חזק יותר ובוכה עוד קצת. ופחד משתק משתלט עלייך, כי את מבינה שתכף יגיע הזמן לעזוב את החיבוק, ואחר כך הוא ילך, ואז...
"אני מפחדת לעזוב." את פולטת ונצמדת אפילו עוד קצת, כי את יודעת שברגע שתעזבי הוא יצא מהחדר שלך, ואחר כך גם מהבית, ואז סביר להניח שלא תראי אותו עוד המון זמן.
"אני יודע." הוא ממלמל ונאנח כשהוא אוחז בך בחוזקה ואחר כך נושק לך על הראש. "גם אני."
ולך לא נותר אלא לבכות חזק יותר.
"אבל זה הפיך, את יודעת. אני כאן, את יכולה להתקשר מתי שתרצי, הכדור אצלך ו..."
"וזה לא מנחם." את מבטלת אותו, איך את אמורה למצוא את המחשבה הזו מנחמת?
המחשבה הזו שלו על להישאר ידידים פיתתה אותך לרגעים, אבל ידעת שזה חסר סיכוי. זה לא מה שאת רוצה, אפילו יותר מכמה שאת לא רוצה להפנים סוף סוף שכנראה אף פעם לא תרצו את אותו הדבר. לא כרגע, לפחות.
"תאמיני לי שאני יודע."
אז הוא נושק לך בעדינות על המצח ומלטף לך פעם אחרונה את הגב. "תשטפי פנים," הוא ממלמל בחצי חיוך מאולץ כשאת בוהה בחולצה התכולה שלו, זו שיש עליה עכשיו כתם ענק של מסקרה מרוחה שלא ירד בכביסה. מזכרת...
אז את שוטפת פנים ומורחת על עצמך את החיוך המזוייף ביותר ביקום, ואחר כך יוצאת לסלון ומביטה בו, יושב על הספה שנהגתם לשבת בה יחד ובוהה באויר במבט מרוקן. לרגע את חושבת שאולי הוא שבור כמעט כמוך.
אחר כך הוא קם, מלטף לך את הלחי וחולף על פנייך בצעדים חוששים ואיטיים במיוחד, כאלה שממש לא היו אופיינים לו, לדלת. וכשאת מסתכלת עליו הולך את ממשיכה לחייך את החיוך הזה ומנופפת לו בידך, ולמרות שאת יודעת שתתחרטי על זה אחר כך, את לא מלווה אותו לדלת. את לא נותנת לו נשיקה אחרונה, ולא מבקשת שישאר. וכשהוא יוצא מהדלת זו אולי הפעם הראשונה שאת בוחרת בסיום בעצמך, אבל ממש לא הפעם הראשונה שאת צופה במישהו אהוב יוצא מהדלת של חייך.
אז פעם נוספת את מסתכלת על החבר הכי טוב שלך בשבעת החודשים האחרונים, האדם הראשון שדיברת איתו כשקמת בבוקר והאחרון שסגרת איתו את היום, זה שדיווחת לו על כל צעד, נשברת איתו כל עצב וחגגת איתו כל שמחה, זה ששמתו בו את מבטחך, שהגשת לו את הלב הגם ככה לא-מי-יודע-מה שלם שלך, זה שחשבת שלא ילך ממך אף פעם ושגרם לך לרגעים להרגיש כאילו את לא כל כך לבד כמו שחשבת, יוצא מפתח הדלת.
אבל זה בסדר. נכון?
הרי את חזקה ועצמאית, ואת יכולה הכל. הרי כבר התרגלת שעוזבים אותך, הוא לא המציא שום דבר חדש ולא גילה לך את אמריקה, וכבר חווית דברים פי אלף יותר גרועים מזה. נכון?
דמעה מלוחה, ועוד אחת, ושתיים, והנה הוכחה נוספת שזה אף פעם לא נהיה יותר קל.
להתראות, אהוב שלי, עד לסיפור יפה יותר שכנראה כבר לא נכתוב.
להתראות, חבר שלי, עד לשיחה הבאה, מצחיקה עד בכי ועצובה עד כאב, שכנראה כבר לא נאמר.
להתראות, יקר שלי, אפילו שכנראה כבר לא נתראה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ענת . עקוב אחר ענת
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Alma Rose
Alma Rose
באתי לכתוב לך שרגשת אותי עד דמעות, וראיתי שלקחו לי את התגובה הזו כבר. נפלאה אחת, תמשיכי לכתוב, אין דברים כמוך.
הגב
דווח
ענת .
ענת .
מי שמדברת מדהימה שכמוך!
הגב
דווח
Gabi Matana
Gabi Matana
וואו, הרגת אותי. ריגשת אותי עד דמעות
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
ענת .
שתדע לך, אהוב שלי
שתדע לך, אהוב שלי
מאת: ענת .
מרק בטטה
מרק בטטה
מאת: ענת .
אוהבת
אוהבת
מאת: ענת .
משאלות וקפה של בוקר
משאלות וקפה של בוקר
מאת: ענת .
לילה מטורף
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
הבת זונה הזו כמוני
הבת זונה הזו כמוני
מאת: קריסטין .
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D