כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

לפעמים זה לא כזה נורא לפספס את הרכבת

פרק 1

"סעמקקקקק, לא מאמינה שפיספסתי את הרכבת אחרי כל זה! " אמרתי לעצמי וראיתי את הרכבת מתרחקת ממני ונוסעת מהרציף ...
רגע רגע, אני אתחיל מההתחלה, אני סהר, בת 19, מכית
בידיוק הייתי אצל הסמלת שלי ליאל, ביום כיף כזה עם כל המחלקה שלי, בדקתי מתי יש לי רכבת חזור הביתה, ראיתי שבארבע וחצי, ועכשיו ארבע ועשרה, אמרתי לעצמי אני מספיקה גם לרכבת וגם מספיקה להחליף למדים בדוק!
מפה לשם אני מוצאת את עצמי באוטו של ליאל עם כל התיקים עליי כי חזרנו משבוע בבסיס, לא נושמת כי האוטו פיצי ובעיקר מהלחץ להספיק את הרכבת, פקקים וצפירות שליוו את הכאב ראש שלי, ארבע ורבע בשעון, "אין אני בדוק מספיקה הכל בסדר, לפחות לרכבת "
פקקים מטורפים ובלאגן! "היום הזה היה מושלם בבקשה שאני אספיק, " ארבע עשרים, ואני עדיין לא בתחנה ...
ארבע עשרים וחמש, צורחת לליאל תודה על הטרמפ, נכנסת בריצה מטורפת, קופצת על השומר, זורקת עליו את החוגר וגוררת את התיק איתי, רצה למכונה של הכרטיסים, א, א, א איפה א לאשדוד! ? ארבע עשרים ושמונה, רצה לרציף והרכבת כבר שמה, הגעתי, אין אין יותר מזל משכל! רצה לדלת הראשונה שאני רואה, לוחצת על הכפתור, הדלת לא נפתחת ואני עושה לעצמי פרצוף, "נו תיפתחייי בבקשה " רצה לדלת השנייה, וגם היא לא נפתחת! "מהההההה " והרכבת מתחילה לנסוע מול הפנים שלי ואני נשארת ברציף עם פה פעור, בשוק של החיים שלי, כמה עשיתי בשביל להספיק לרכבת הזאת ...
בודקת שוב מתי יש עוד רכבת, באסה, עוד שעה, מה אני עושה עם עצמי עד חמש וחצי אלוהים, בנתיים הולכת להחליף למדים ומגלה במראה כמה רע אני נראת אחרי כל היום הזה ומתחילה לחשוב שהיום הזה מתהפך וזה לא מתאים לי .
עולה על הרכבת של חמש וחצי, נסיעה של שעה, כבר רציתי למות, מתקשרת לאמא שלפחות יהיה לי טרמפ הביתה. " היי אמא, הכל טוב מה איתך? את יכולה לבוא לאסוף אותי מהרכבת? יופי תודה "
מגיעה לתחנה, יורדת מהרכבת ומתבאסת על שעכשיו שש וחצי היה לי מלא מה לעשות, בטח שמחר יום חופש ..
מחכה ליד התמרור לאמא .. חמש דקות, שבע דקות, והיא לא מגיעה, אני מתחילה להתחרפן, אבל התקשרתי לפניייי כדי שתהיה כאן בזמן, אוףףף, למה היום הזה ממשיך ככה,
יושבת על אבנים של עדנית ממש בכניסה לתחנה, מסתכלת בטלפון על השעה .. "תגידי, יש לך אש? " פונה אליי בחור, חייל, בחיל האוויר, מזוקן, עם שרשר כזה, נראה ערס, מרתיע האמת, שכנראה התיישבתי לידו ולא שמתי לב בכלל מרוב העצבים ...
"האמת שלא " אני עונה עם חיוך כרגיל, הוא מחייך אליי החזרה, קם ואחרי שניה חזר לשבת לידי .. מדליק סיגריה, ואני מסתכלת עליו ... "חייל האוויר אה", "כן, מה את מכית? ראיתי שרוך ירוק "
"כן, כבר הרבה זמן, תגיד עשית טירונות בטכני? מי הייתה המפקדת שלך? " ומפה לשם נסחפנו לשיחה ואני לא שמתי לב לזמן ..
"אני סהר, בה' " אני צוחקת והוא מחייך אליי, " נעים מאוד, אני נועם "

shar shar עקוב אחר shar
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
דניאלה מירי
דניאלה מירי
מה ההמשך??
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay