אהבתי בך הכל, אין ספק.
משהו בבוקר הזה היה שונה משאר הבקרים שאני רגילה להתעורר אליהם, ואני לא מדברת על מזג האוויר הנוראי של סוף מרץ. זה היה הבוקר שבו הכתה בי לראשונה הידיעה שכנראה לא אתה היית האהבה הכי גדולה שלי, כמו שחשבתי עד אותו יום.
מבחוץ נשמע כאילו חורף היום. בוקר חורפי מגעיל שלא סגור על עצמו אם הוא גשום או אביך עם אוויר חם ומחניק.
אני כהרגלי לוקחת את הזמן במיטה, פורסת לפניי בדמיון את סדר היום. מריצה בראש סט זריז של מחשבות ושוקעת באיטיות כשאני מגיעה אלייך.
עברה שנה מאז. שנה מאז שהתפרקתי למליון חתיכות ביום שהלכת והשארת את כל הפצעים שלי פתוחים מבלי לזרוק אפילו איזה פלסטר קטן.
עד היום חשבתי שהיית אהבת חיי.
לא הכרתי משהו אחר. לא ידעתי משהו אחר. דבר אחד היה אפשר לדעת וזה שתמיד אהבתי אותך כמו שאתה.
אלוהים, הלוואי שהיית מבין אז כמה אהבתי אותך.
אהבתי איך שליטפת אותי עם חיוך ובשנייה התנתקת ממני ומבטך הפך רציני פתאום.
אהבתי שהעיניים שלך נשארו פתוחות כשהתנשקנו, למרות שתמיד הרגשתי את הקרירות שבזה.
אהבתי שלא סיפרת לי הכל על עצמך ושהייתי צריכה לקלף ממך קליפה קליפה כדי להגיע לליבה, ממש לשאוב ממך מידע.
אהבתי את הירידות הקטנות שלך עליי למרות שמיד אח״כ נכנסתי לחדר האמבטיה ישבתי על מכסה האסלה, פתחתי את המים במקלחת ובכיתי בשקט כדי שלא תשמע.
אהבתי אפילו את הנהיגה המופרעת והמסוכנת שלך בכבישים, שהפילה לי את הלב בכל פעם מחדש.
אהבתי בך הכל, אין ספק.
נאחזתי ברגעים קטנים של אושר כדי להעצים את האהבה שלי אלייך, כי הערכתי כל רגע לצידך. הערכתי אותך בכל נשימה.
והבוקר הזה - אני אומרת לעצמי... פאק איט! איך אף אחד לא סיפר לי שלא ככה בנויה מערכת יחסים?
כמה מטומטמת הייתי צריכה להיות בשביל להגיע למצב שהייתי בו?
אבל תכל׳ס, אפשר גם להגיד שהיית שיעור חשוב מאוד בשבילי.
כי עכשיו... כשאני בוגרת יותר, חכמה יותר ומבינה יותר, אני פתאום קולטת שכל הזמן הזה זרקת לי שאריות של אהבה מההיא שהייתה שם לפניי.
היום, תודה לאל, אני במקום הרבה יותר טוב.
אין יותר שאריות של אף אחת ויותר מזה - זכיתי בחתיכת סטייק וול דאן עם רוטב עסיסי מעל.
או במילים אחרות - זכיתי באהבת חיי, האהבה האמיתית של החיים שלי.
לעומתך, הוא גבר אמיתי. הוא מעניק לי את כל כולו ולא מחסיר ממני אף חדר בלב שלו.
הוא מחבק אותי חזק חזק ולוקח מהגוף שלי נשימות גדולות ועמוקות שמפוצצות לו את הריאות בריח שלי.
הוא מלטף אותי עם חיוך והעיניים שלו בורקות מאושר.
הוא דואג לי כשאני חולה ועוזב הכל כדי לבוא להיות איתי ולדאוג לי.
כשאנחנו מתנשקים... גם הוא משאיר את עייניו פתוחות. אבל כששאלתי אותו למה הוא לא עוצם אותן הוא ענה שהוא לא מוכן להפסיק להסתכל עליי, אפילו לא שנייה.
הוא מעריך כל פיסת אהבה שאני נותנת לו כאילו הייתה היחידה.
אני לא צריכה להתחנן שישתף אותי בחייו הפרטיים, הוא עושה זאת לבד וסומך עליי שאגיד תמיד את הדבר הנכון שיחזק אותו.
אז היום... היום אני יכולה להגיד לעצמי שמצאתי את האהבה הכי גדולה של החיים שלי. זאת שאף פעם לא תאכזב אותי.
היום, אין ספק, אני מבינה שאולי מצאתי את האבא של הילדים שלי.
מצאתי את האושר האמיתי שמציף וממלא אותי כל פעם מחדש.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
באמת מדהימה!
