עיוורון ריגעי
יום שבת 4:00, אז מה את היית עושה?
לכל אחת יש את האחד הזה.. האחד שהיה חלק כל כך גדול מהלב שלה עד שבחרה לנתק אותו מימנו, האחד הזה שפעם בתקופה שולח לה הודעה אחרי ששתה קצת יותר מידי בבר עם חברים בשישי בערב, האחד הזה שהיה בטוח שהיא תיהיה שלו לנצח עד ליפני שנמאס לה, האחד הזה שעד היום מצטער שהיא הלכה למרות שידע שפגע בה, גם לך יש את האחד הזה, אני צודקת? ההוא שהיית בטוחה שבחיים לא יצליח להיכנס לך ללב, הרי הוא לא ברמה שלך, מגיע לך קצת יותר טוב ממנו ואת יודעת את זה. אז איך זה שעדיין הוא מצליח להרעיד לך את הלב ברטט קטן של הודעה? ואז את שוב נסחפת, ושוב נמאס לך מאותם הדברים שכבר הפריעו לך אז אבל בחרת לשכוח, ואת שוב נשברת, את בוכה לחברות שלך שכבר אין לך כוח, שהפעם סופית זה נגמר, והוא, שהיה כל כך בטוח שבציוץ קטן את שלו, מבקש סליחה ומתחנן ״אני יודע שאני זבל בן זונה, אני יודע שמגיע לך יותר! אבל אני אוהב אותך תסלחי לי בבקשה״ הוא יגיד.. כמו בכל פעם אבל את כבר הבנת עם מי יש לך עסק, הוא יודע לדבר יפה, כן הוא תמיד היה טוב בזה, אבל את כבר לא קונה את המילים שלו, אף פעם לא היית תמימה ובטח שלא פראיירית, הרי הם סתם סלעים בעטיפת מתנה שממלאים לך את הלב ומכבידים עליו. את ילדה טובה, הוא לא רגיל לזה, תמיד הכל היה בא לו כל כך בקלות. את מתחילה למחוק, למחוק כל מה שיכול היה להזכיר לך אותו, את השיחות האין סופיות שלכם, התמונות מהתקופות הכי מאושרות שאת מעדיפה כבר לא לזכור, ואת מתקדמת. את יוצאת, את נהנת, את שוכחת, עד ש... הוא שוב נזכר בך, האחד שהתאמצת כל כך לשכוח. ״היי״ הוא שלח, יום שבת 4:00, אז מה את היית עושה?
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
