כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

עליזה אהובתי

עד שאת הגעת אני הייתי בן אדם ריק מרגש. הייתי לא שלם, ולא אני. בלעדייך אני לא מי שאני היום.

זה היה עוד יום רגיל בחיים המשעממים שלי.
עוד יום אחד מבין 365 הימים שיש בשנה. שאתה מרגיש שכל הימים פשוט אותו דבר.
הייתי בן אדם פשוט בלי הרבה תחביבים ושאיפות.

אהבתי לצאת עם חברים בשבת בערב לפרגולה בקבוע, זה היה הנוהל של החבורה שלנו. זה היה הפאב השכונתי שלנו שהרגשנו שהוא כמו הבית שלנו לתקופת החיים הזאתי. דיברנו על מה יקרה בדיוק בעוד 10 שנים מהיום. לאן כל אחד יפנה לאן הוא ימשיך?
אמרנו שאבי יהיה זה שיתחתן ראשון. יש לו בת זוג חמודה חמודה. אמנם היא חדשה אבל הוא מכיר אותה כבר לפחות איזה 16 שנה מאז שהוא נולד הם חברים, והוא גם בחור כזה של אישה אחת. אבי החבר הכי טוב שיכול להיות. תמיד שם בשבילך גם ברגעים הקשים.
גילי. גילי הוא הכי מאצ'ו בחבורה אף אחד לא חשב לרגע שתהיה לו חברה והוא יהיה מולחם אליה כל כך שהוא לא מצליח לשחרר. היא פשוט לא עוזבת אותו והוא לא אותה. הם הכירו שעוד היה בצבא הוא עשה עליה רושם שהוא יצא הביתה עם המדי א' המהפנטים שלו עם כל הסיכות. הוא אף פעם לא האמין באהבה עד שזה פגש אותו.

גלעד ואהרון יש את החברות הכי משגעות בעולם. כל אחת עם אופי אחר. מהפנט. ומה לעשות הם בתחרות מי ינצח את אבי בחתונה ראשון. גלעד שלנו הוא הקצין הכי טוב בצה"ל. יודע לעבוד וקורע את התחת ובגל זאת אנחנו תמיד אומרים שהוא נפל כצאן לקבע. מקנאה!
ואהרון, אהרון שלנו מאמן כדורגל ברמה בינלאומית. הלוואי והוא יגיע לליברפול באחד הימים. חבר כזה לא מוצאים כל יום.
עד כאן זה ה"נשואים" בחבורה.
עכשיו אנחנו מדברים על הרווקים, אלה שחיים את החלום, עושים מה בזין שלהם, חופשיים מכל דבר.
יש את שמוליק. רונן ואותי. שמוליק מחפש אהבה. הוא יוצא שייטת לא קשה לו להשיג כל מה שהוא מבקש. הוא כובש כזה יש לו קסם שאין באף בן אדם שאני מכיר. והוא ממשיך לחפש אותה כל ערב. הוא אומר שהוא יודע שהיא נמצאת שם אבל היא לא יודעת עדיין.
ורונן? רונן יודע לעשות חיים. הוא הכי רגיש בחבורה אבל אל תתפסו ממנו חנון. לא לחוץ לו עכשיו חברה או אישה או ילדים. הוא אוהב להחליף אותן כמו גרביים. מערב לערב מבוקר לבוקר.

אבל אתם בטח שואלים מה איתי? מה הסיפור שלי?
אני עד לא מזמן, הייתי אמור להתחתן.
עד לא מזמן הייתי בן אדם שלם. היום אני רק גוף. מרוקן מכל רגש.
ואני אספר לכם למה.
כשהיא נכנסה לחיי, אני לא באמת ידעתי את זה. היא עשתה הכל בשביל שאני אהיה שלה,
ואני? לא ראיתי את זה.
אני הייתי פרפר. הפרפר הכי נחשק בראשון לציון והסביבה. מה לעשות שהייתי אוהב מסיבות ולבלות ולשתות ולרקוד ולפלרטט עם בנות, ובסוף לשכב איתן גם. אבל לה, זה לא הפריע.
היא ידעה מה היא רוצה. היא ראתה אותי אחר. לא פרפר. לא רווק. היא ראתה אותי בתור בעלה, בתור אהבת חייה.

עליזה נכנסה אלי לחיים שהייתי בגיל הנעורים שלי.
היא ליוותה אותי את התיכון ואחרי זה גם את הצבא. היא המשיכה ללימודים וגם אחרי הטיול היא לא עזבה.
מה לעשות היא ידעה שזה זה. אבל אז כשרציתי אותה באמת. היא לא הייתה שם.

הקונפליקט של האהבה. זה מה שאמא שלי תמיד הייתה אומרת.
"פעם אחת המג'רובה רוצה אותך ואתה לא, וכשאתה רוצה היא כבר מצאה לה מג'רוב אחר."
אמא שלי הייתה הדבר הכי נפלא בחיים שלי. היא ידעה עלי הכל. כל פרט וכל תקלה במערכת שבנתה במו ידה. היא שתלה עץ לפני 26 וחצי שנים, והיום הוא צומח ופורח לה בין הידיים. בזמן שהיה צריך לצמוח השקתה ושמרה עליו, את הענפים הרעים והשחורים היא הורידה, וכל מי שבא להיטפל ולהרוס את העץ סילקה. במהלך השנים היא כיוונה את הענפים שילכו רק בדרכים הנכונות ולפי הדרך שהיא רואה לנכון, וככה רכשתי את התכונות אופי שלי את השאיפות, את התחביבים. רכשתי את עצמי.
זה התפקיד שלה והיא הפכה אותי למה שאני היום.

אז למה אני מרגיש מרוקן כל כך?

אולי זה בגלל שאני יודע איך זה מרגיש להיות שלם. עליזה לא עשתה לי חיים קלים. בזמן שבאמת רציתי להיות איתה, רדפתי אחריה. רציתי אותה. רק אותה! וזה מה שהיא ניסתה להסביר לי כל הזמן הזה.
היא תמיד הייתה אומרת- ' כשבאמת תרצה אותי, אני אהיה שם, אבל רק אם אתה תהיה שם בשבילי. רק אם באמת תוכל להתקדם בחיים שלך, להפוך מנער לגבר.'

הרגע הזה שאתה הופך מנער לגבר אמיתי הוא כאשר המילים שיוצאות לך מהפה מתחלפות במעשים. אז כך עשיתי. תפסתי את עצמי בידיים. הפסקתי להסתכל בעציצים אחרים. הסתכלתי רק על עציץ אחד.

וטיפחתי אותו כמו שלא טיפחתי שום עציץ. והעציץ החזיר לי חום ואהבה, וקיבלתי ממנו תשוקה ונחמה ושלווה. והעציץ הפך מנבט קטן של פרח ססגוני, לעץ חזק. איתן.
עליזה קראה לו אנחנו.
תמיד היא הייתה אומרת- ' שאהבה בונים. זה לא בא סתם ככה. אהבה צריך לטפח, לדאוג, להתסיס, כל פעם לשפר ולהפוך אותה ליותר טובה ויותר גדולה.'
היא צדקה. פרחתי. וגם היא.
הקשר שלנו היה הדבר הכי טוב בעולם.
גם כשהיא ידעה להעמיד חמור עיקש כמוני במקום, וגם כשרבנו על מיליון האקסיות שהיו לפניה. עליזה פיצחה את הקוד הסודי לכספת השמורה ביותר שלי. ללב שלי. ואני אני פתחתי לה אותה לרווחה ולא רציתי שתצא.
אז אתם בטח שואלים, אם היה כל כך טוב. והייתה אמורה להיות חתונה בדרך.
היכן זה נאבד?
אני אגיד לכם.

אני פשוט פחדתי. פחדתי מהעול הגדול של ליפול מהצוק אל עולם המבוגרים. רציתי להמשיך לרוץ בשדות כמו ילד. כמו נער. כמו רווק.
להמשיך לחיות את "החלום" שכולנו מדמיינים בראש שלנו שהוא הכי טוב. והכי אמיתי עם עצמנו.
רציתי להמשיך לפלרטט עם כל בחורה שעשתה לי את זה. לשכב ולזיין כל מה שזז. ולהמשיך לצאת למסיבות. ולטייל בעולם בלי כאב ראש שיציקו לי. ורציתי לבלות עם המשפחה שלי והחברים הקרובים שלי.
ורציתי לטרוף את העולם.

ואז נפרדנו.
הרגשתי נחת. הרגשתי שאני חופשי לתקופה מסוימת. הרגשתי שהנה הזמן שלי הגיע.
ואז החלום שנראה לי כל כך וורוד בזמנו. התפוגג ונעלם.
וכך גם אותו עץ. העץ שלי ושל עליזה. כרתו אותו לפני שהוא הגיע לשיא. האהבה שלנו כובתה באבקת היהירות, הצעירות והשיגעון.

עשיתי טעות. הרגשתי רע עם עצמי. הבנתי שללא העץ ההוא. אני לא שלם. הבנתי שללא העץ שלי ושל עליזה, העץ שלי גם אינו יכול להמשיך לגדול ולפרוח.
וויתרתי עליה. וויתרתי עלינו. נתתי לרגשות ולמחשבות האפלות ביותר שבי את הכוח להרוס את מה שניסנו לבנות כאן עם השנים.
עליזה שנפרדנו לא הרגישה טעות. היא ידעה את זה. היא ידעה שמתישהו כזה יקרה. יהיה איזה ריב שיפרק את החבילה.
היא אמרה לי ש'גם ברגעים הקשים, ואחרי המלחמות הכי קשות, אני אדע לסלוח לך, אני אוהבת אותך'.

התפללתי. האמנתי שזה נכון.
יצאתי מהפאב בדרמטיות בזמן שכולם מדברים על החלומות שלהם. על האהבות שלהם. אבל אני לא הייתי שם.
טלפנתי אליה. אין קול ואין עונה.

אני חייב לראות אותה התעקשתי.

נסעתי עד אליה. עד למזכרת בתיה לביתה של הוריה. דפקתי בדלת.
נפתחה הדלת, וקול מוכר צועק מי זה. קול שלו ונינוח ומבין. הקול שלה.
והריח. הריח שהציף את פתח הדלת והעלה לי זיכרונות מלילות אינטימיים בצפון.
והעיניים הכחולות שהציפו אותי ברגשות וגעגועים לאישה שלי.
כרעתי ברך.

ואמרתי לה בלי כל פחד.
'עליזה אהובתי,
אני מצטער על הכל,
אני אוהב אותך'

פתחתי את תיבת התשוקות שהסתתרה לי בידיים. תיבת התקוות והחלומות הצפויים לנו יחד. בתיבה הייתה מונחת לה טבעת.
לא גדולה מידי לא קטנה. טבעת יהלום.

יהלום כמו עליזה.

עליזה, אהובתי

Asaf Goldstein עקוב אחר Asaf
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
ריאליסטי עם נטייה לפסימי
ריאליסטי עם נטייה לפסימי
מאת: Avaraius The Tale Teller
ג׳רמי שלי
ג׳רמי שלי
מאת: אלרן בשרי
אולי
אולי
מאת: imagine me
אחרי הרבה זמן שלא
אחרי הרבה זמן שלא
מאת: Lucifer .
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D