המקום שלך לכתוב

בואי נשחק משחק, שאלה שאלה. חייב לענות במהירות ובכנות, התשובה לא יכולה להיות יותר מ-2 שורות ו-10 שניות מחשבה. אני אתחיל.
"חפץ אחד שהיית יכולה לקחת לאי בודד?" התחלתי עם משהו פשוט.
"אממ אייפון? בעצם תיגמר הסוללה.. נראה לי שספר" והוסיפה אימוג'י צוחק.
לא הספקתי לענות ומיד המשיכה.. "לפני השאלה שלי, מה היית לוקח?"
"הייתי לוקח סירת מנוע" השבתי..
"חח שנון.. תורי! מה היית רוצה שיגידו בהלוויה שלך מעל הקבר?" שאלה. נבהלתי קצת, לקחה את המשחק למקום אחר.. אבל שיהיה..
"בהתחשב בזה שלא יצא לי לחשוב על זה עד גיל 23 נראה לי שהייתי שמח אם אחד האורחים היה אומר- תיהיו שנייה בשקט אני שומע משהו זז מתחת לאדמה" לחצתי send והרגשתי מסופק, חזרנו למשחק.
"חחחח מתחכם! אני דווקא הייתי רוצה שכל אחד בהלוויה שלי יספר במה הייתי טובה" היא כתבה.
"וזהו? לא קצת פאדיחה שיהיה שקט כזה מלא זמן?!" ותוך כדי עולה לי חיוך מפגר שחולפת לי בראש הסיטואציה..
"וואיי מנייאק! על זה מותר לי עכשיו עוד שאלה, אז מר מושלם אם היית יכול מה היית משנה בעצמך?"
טוב לזה לא ציפיתי, שוב היא שינתה את גבולות המשחק, אם עדיין אפשר לקרוא לזה כך..
"משנה? אולי טיפה הייתי משנה את אופן החשיבה שלי לפעמים, את הדרך שבה אני מתנהג איתך ברגעים מסויימים, שובר לרסיסים את חומות השנינות סביבי ומשתף אותך בכל האמת, מפסיק להתחבא מאחורי סיפורים..."
"הייי לירן זה יותר מ-2 שורות..."
למרות שראיתי שהיא ממשיכה להקליד.. "שאלת שאלה? הנה לך תשובה!" עניתי בתקיפות. והמשכתי..
".. מאחורי סיפורים וקלישאות על אהבה. ואם היית לי להשראה שאלת אותי פעם, אז אמר בעבר פרויד- כאשר ההשראה לא באה אליי, אני יוצא ופוגש אותה בחצי הדרך. אז את היא רק חצי הדרך לסיפור הבא שלי" נשימה עמוקה ואחרייה אנחת רווחה, זה יצא ממני.
כמה שניות ארוכות חלפו לפני שהשיבה לי "ווואוו לירן, לא שכחת כלום?"
מקליד, מהסס ומוחק.. ככה כמה פעמים עד שהרגשתי שנגמרו לי הקלפים, אין בידיי עוד כלים, מספר האבדות במלחמה שלי גדול מאי פעם.
"האמת שכן.. שכחתי את הלב שלי אצלך, רק תעשי לי טובה, בעתיד אחזור לקחת אותו בחזרה, מבקש שישאר כחתיכה אחת, כמה שכבר אפשר.. "
לחצתי על מסך הבית, שעון מעורר ל- 6:45, ומעביר "למצב טיסה". מה שלא סיפרתי לה שאחרי כל השראה ממנה, יש לי הכחשה ממני.