תלך ואל תחזור
אהבתי לסבול עד שהבנתי שלא מגיע לי
הסתובבת לי בפנים אחרי שאמרת את מה שהיה לך להגיד,
אף פעם לא עניין אותך אם יש לי משהוא להגיד.
תמיד הייתה אומר את המילים השוברות האלה,
" אתה לא הבן שלי "
" אתה סמרטוט "
" איך אתה לא מתבייש "
" אין לך עתיד "
אני כבר לא זוכר את המילים הטובות שאמרת לי,
אם היית אומר אותם בכלל.
בידיוק אני רושם עלייך, חבל שאני לא מספיק אמיץ להראות לך את עצמך מהצד כי אתה תמיד היית עונה לי בדרך לא יפה על כל ביקורת או מחשבה שלי עלייך.
לפעמים אני חושב לעצמי ; למה מגיע לי? למה דווקא אני הבן הבכור שלך?
הבן שסבל מימך הכי הרבה וממשיך לסבול.
בחיים לא סיפרתי לך כלום,
תמיד את הכאב שלי אני שמרתי לעצמי.
למה בכלל היה מעניין? לאף אחד מהחברים שלי לא היה אבא שדומה באופי לאבא שלי.
לא היה להם אבא שיענה אותם בעינויים האכזריים של ברית המועצות לשעבר,
לא היה להם אבא שהיה מכריח אותי להיות מנקה של הבית.
יש עוד הרבה דברים פשוט אני לא הולך להזכיר את כל הדברים ששינו לי את החיים לרעה, אולי זה חיובי אבל זה לא עושה לי טוב ולא עשה אף פעם.
פשוט בחיים לא הרגשתי שאתה אבא שלי
בכלל שאת יכול להיות אבא בשביל מישהוא
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
