לא היה ולא קרה
הוא האדם החלש עם הכוח בידיים שלו
הוא הרגיש את כל הכאב ממש כמו בימים ההם,
כאשר בכל יום שהיה עובר היה מתפלל לאלוהים בדמעות על פניו שירחם על הלב שלו.
הוא רק רצה מנוחה, רצה שמחת חיים, רצה לחיות כמו כל החברים שלו.
היחס הזה שהוא קיבל מלידה שבר אותו, הוא רק רצה ללכת ולא לחזור.
הוא תמיד תכנן איך לסיים את הסבל הזה ולא מצא באומץ שחיפש, לא מצא את הפינה החדה שתשבור את הלב אבן שהיה לו.
הוא תמיד חיפש את הדרך הפשוטה ביותר ולא הבין למלא פשוט לו לצאת לחירות.
הוא אהב את הרגעים בהם הוא הסתתר מההורים שלו וחייך כי הסבל שלו עדיין לא הגיע, הוא ידע שהוא יגיע בכל מקרה.
החיוך העקום שלו ששבר עיניים כי הוא חייך אבל בכה, לא מאושר.
הוא היה בן אדם שקט לייד המשפחה שלו, אף פעם הוא לא אמר מילים חדות מהפחד שיקרה לו עוד משהוא והוא לא יוכל לעצור את החיים בשביל השקט הזה שהוא תמיד חלם עליו.
הוא חייך בלילות ודמיין את אלוהים מולו עם פרצוף מגוכח, הוא פשוט רצה להוכיח לכל העולם שהסבל הזה הצחיק אותו כי הוא הבין שזה ישבור אותו עד שלא ינסה לעצור את החיוך העקום שלו וישחרר את כל הכאב הנפשי שלו.
כן הוא ניסה את זה, הוא קפץ ; 4 קומות לא השפיעו על המצב הפיזי שלו חוץ מרגל שבורה שלא הייתה תירוץ לחוסר ניקיון בבית.
הוא תמיד היה בן אדם של בית מחשב ושקט,
כי עמוק מבפנים הוא דיבר עם עצמו וכל לילה שמע את המלאכים האלה מדברים עליו, שמע אותם צוחקים לו בפנים.
הוא פשוט דמיין שזה באמת מה שהם עושים בשמיים במקום לשמור עליו, הם צדקו! זאת הייתה דעתו,
למה למלאכים לעזור לבן אדם שלא יכול לעזור לעצמו הוא תמיד תהה.
הוא היה הבן אדם הכי מסכן בחבורה לא משנה מה אנשים אחרים עברו בחיים שלהם הוא תמיד היה זה ששתק על הרגעים הקשים של החיים שלו כי ידע שינצלו אותו, ידע שישברו אותו עוד יותר רק בגלל שהוא חלש.
הוא תמיד היה מדוכא, ילד דיכאון שמהצד לאף אחד לא היה אכפת מימנו.
האכפתיות שהוא בחיים לא קיבל לא שינתה לו את חייו,
אבל את האהבה שהוא תמיד חלם לקבל הוא לא הרגיש מעולם.
הוא תמיד רצה להרגיש הרבה יותר מילד מלא בדיכאון,
תמיד רצה לצאת דופק במובן החיובי ולהראות לכולם שהוא כן שווה משהוא.
לא היה לו אומץ, היה לו פחד שלא יבינו אותו, פחד שיצחקו עליו.
הוא בסך הכל היה בן אדם שונה.
בן אדם שכאב לו כל כך על עצמו ולא ידע מה לעשות עם זה.
הוא ממש רצה לקוות שהפעם השנייה תצליח לו,
הוא לקח כדורים רפואים בכמות יוצאת מן הכלל ופשוט רצה לעזוב את כל החיים האלה, את כל הרגשות האלה שאף פעם לא קיבל, את כל הרצונות שלו להשיג משהוא ולהגיע גבוהה בחיים.
הוא לא הצליח, היא התעלף, קיבל את הסטירה מאלוהים עם היד השמאלית והצד המעליב.
הוא שנא את עצמו על זה, על זה שלא שהוא לא ימצא אומץ לעשות לעצמו שוב מה שניסה ולא הצליח.
הוא לא הצליח בהרבה דברים.
עד עכשיו הוא לא מצליח בהרבה דברים, נכון להגיד שהוא גם לא ניסה להצליח בהרבה דברים.
תמיד לקחו אותו כמובן מאליו ונתנו לו יחד מוגבל,
בגלל היחס המוגבל שהוא כל החיים קיבל הוא שנא את עצמו.
היה המוגבל הזה שאנשים אחרים היו אומרים לו שהם שם בשבילו, אחרי זמן מה לא נמצאו בהיסטוריה כי לא היה להם איך לעזור לבן אדם שלא יכול לעזור לעצמו.
אפילו שחצי מהם היו כמו מלאכים, הם לא היו אלה שהרגישו את הסבל שהוא כל כך רצה להוציא החוצה.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
