כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

חצי גבר

החוצפה הזאת סקרנה אותי בקטע אחר, והאמת שחיפשתי משהו שנון לענות אבל פתאום המילים נעלמו לי, אין מצב שזה קורה לי בדרך כלל. אז פשוט עניתי ״אני אוהבת את השם שלי, ניר זה שם מיוחד לבת... ואיך קוראים לך?״

בוקר טוב לי. עוד בוקר שגרתי בדרך ללימודים.
אני לומדת כלכלה וניהול, בחירה גרועה שלי בדיוק כמו הנעליים הלא נוחות שבחרתי לנעול היום, בדיוק כמו הבחירה להחליף את האייפון שלי לגאלקסי, בדיוק כמו הבחירה באקס שלי שעזב אותי לפני חודש לטובת בובה בלונדינית מתנפחת, בדיוק כמו הבחירה לשתות את הקפה של הבוקר בנהיגה, הקפה הדוחה שהכנתי שנשפך לי על החולצה הלבנה שלא שמתי לב שקצת שקופה שבחרתי ללבוש היום.
כבר שכחתי כמה מגושמת אני יכולה להיות, גם הבחירה ללכת ללמוד ריקוד בגיל 12 הייתה גרועה. אין לי קורדינאציה בכלל... מה חשבתי לעצמי...
-בום-
״תגידי את מטומטמת?! מי נתן לך רשיון?״ אוי לא, אוי לא! אני לא מאמינה שנכנסתי הרגע ברכב חונה ועם המזל שלי לא הספקתי לברוח והאדון שחשב שמצא עם מי להתעסק, בדיוק חזר מהבנק. נו באמת, מטומטמת שיקרא לאחותו. ״אתה מטומטם! ״ יצאתי מהרכב בסערה ״מה נראה לך שאתה חונה פה?״
הו אש עליי, לפחות משהו אחד פעל לטובתי, שלט של חניה אסורה. ״תגידי לי גברת מה זה משנה בכלל? עומד פה רכב! אל תכנסי בו״
״אני אזרחית שומרת חוק! אם לא היית חונה פה לא הייתי נכנסת בך... אני לא אשמה, וזה כולה שריטה קטנה ותפסיק לעשות עניין״ אמרתי במהירות ונכנסתי לאוטו. הוא לא ויתר ודפק על החלון בעצבים ״תרשמי לי את הפרטים שלך בבקשה!״ כבר לא היה לי כוח להתווכח החלפנו פרטים והמשכתי לדרכי. יום נאחס.
אבל מה לעשות, אני לא אהיה זאת שתשבור את הסטיגמה. היונדאי הקטנטנה שלי כבר ספגה 6 תאונות ואנחנו ביחד שנה בלבד. בן קנה לי אותה לחגיגות ה4 שנים שלנו יחד, אז יש בי משהו שקצת נהנה לדפוק אותה כל פעם מחדש.... כמות האהבה שהייתה לי לבן שברה שיאים חדשים. כולם חשבו שנתחתן, כולם חשבו שזה לנצח. ואז הגיעה דורין הבתשלזונה וזה נגמר, 4 וחצי שנים של אהבה טהורה הסתיימה בגילוי על בגידה עם ברבי מכוערת וטיפשה. שי חברתי הטובה תמיד טענה שבן לא יכול להתמודד עם החוכמה והחריפות שלי... בדיעבד מסתבר ששי צדקה.
בערב הוא שלח הודעה. לא לא, לא בן אלא הבחור מהתאונה. ״רק שתדעי שזה ממש לא כולה שריטה, אני צריך פחחות לכל הדלת האחורית״.
אוף, לא מאמינה שזה קורה, אני פאקינג סטודנטית עניה. ״מצטערת ממש... אשלם מה שתצטרך״. כתבתי בקרירות.
״תגידי, אפשר לשאול שאלה קצת אישית?״
אוי עוד טמבל שמנסה להתחיל איתי, שיתחיל בלוותר לי על המכה ולהפסיק לשקר שדפקתי לו את כל הדלת האחורית, הגברים של היום, חוסר ג׳נטלמניות בעליל. ״כן?״ עניתי בהיסוס קליל.
״מה זה השם הזה ניר? ממתי זה שם לבנות? שמעתי עומר, ניב ואפילו אסיף. אבל ניר?! קצת הגזמנו עם היוניסיקס לא?״
טוב, אני רגילה לכך שאומרים שיש לי שם של בן, אני מתקנת מורות מכיתה א׳ שפונות אליי בלשון זכר לפני שרואות אותי, אני רגילה להערות. אבל מי אתה אדון שקרן ודרמטי שתעיר לי על השם שלי? החוצפה של אנשים עוברת כל גבול!
״לא... אתה מודע לזה שאתה שיא החוצפה?״ החזרתי בהודעה. ״רק שאלתי״ הוא כתב והוסיף אימוג׳י תמים. ״עצבנית....״ המשיך.
החוצפה הזאת סקרנה אותי בקטע אחר, והאמת שחיפשתי משהו שנון לענות אבל פתאום המילים נעלמו לי, אין מצב שזה קורה לי בדרך כלל. אז פשוט עניתי ״אני אוהבת את השם שלי, ניר זה שם מיוחד לבת... ואיך קוראים לך?״
״אני אלעד.... וניר זה באמת שם יפה״ אלעד-שם גברי בהחלט, אי אפשר להתבלבל, מעצבן אותי שכל העקיצות נבלעו לי בן רגע.
סיימנו כך את השיחה, חלפו שבועיים ואלעד קצת שכח ממני, שמחתי, כנראה שהוא ויתר על המכה. לאחר שבועיים הוא התקשר, טיימינג גרוע, אני בדיוק לומדת למבחן, זאת אומרת- בדיוק נסגרת בחדר בטענה שאני לומדת למבחן ובתכלס בוכה את החיים שלי ומסתכלת על תמונות של בן ודורין ומאחלת לשניהם קללות שלא ברא השטן. ״הלו?״ עניתי מנסה להסתיר את הדמעות. ״ניר היי זה אלעד... את בטח לא זוכר-״
״כן כן אלעד עם הניסן, בטח זוכרת.. מה הנזק?״
״ניר מה קרה?״ פאק, לא הצלחתי, הוא עלה עליי.
״מה? .... לא כלום אני פשוט קצת עייפה״.
״את בוכה.״ הוא קבע.
״לא לא אלעד, באמת שהכל בסדר... אני גם קצת מצוננת״.
״טוב טוב ניר....״ לא הייתה לו סבלנות לשקרים שלי. ״אני אהיה אצלך ב21:00, יש לי את הכותבת מהפרטים שכתבת לי סבבה?״
״מה למה שתבוא?!״ נבהלתי... מה המטרה שלו בעצם?
״אם שכחת דפקת לי את הרכב, אני רוצה לעשות את זה מסודר ולומר לך את כל הפרטים״.
״אלעד פשוט תגיד לי עכשיו, אין לך מה לדאוג אני אשלם!״
״תסמכי עליי״ הוא אמר וניתק את השיחה. ב20:57 בדיוק אלעד התקשר ואמר לי לצאת, הוא דייק, בן לעומתו היה מגיע ב21:30 אם היינו קובעים ב21:00 ותמיד הייתי צריכה לחכות לו. ניסיתי לחפש את המכה הקשה שחטף ממני בדלת האחורית, לא מצאתי, הוא ישלם על זה המניאק הזה. נכנסתי לרכב והוא חייך אליי, היה מבושם. פתאום קלטתי שבחור יפה יושב לצידי... ״אז למה בכית?״ הוא שאל. הדמעות שוב חנקו את גרוני אך הפעם הצלחתי לעצור אותן. אבל חושבת שאלעד עדיין שם לב שעמדתי לבכות. ואז סיפרתי לו על בן, על האהבה הראשונה שלי, על הבגידה הנוראית. והוא רק הקשיב, ראיתי שהוא כמעט ובכה איתי, היה לו מבט של רצח בעיניים בכל פעם שאמרתי את השם שאסור לי לומר כבר. בנוסף באותו הערב גיליתי שהוא בן 25, סטודנט להנדסת בניין ושיש לו אח תאום. כן... יש שני בחורים 184, שחומים עם עיניים ירוקות ושריריים בעולם... מי היה מאמין..
״את יודעת לאן נוסעים?״ הוא אמר לי אחרי 40 דקות של נסיעה בערך. פתאום קלטתי שאפילו לא שמתי לב לזמן ולא היה אכפת לי לאן נוסעים, ברגעים האלו בן נשכח והיה לי טוב. אלעד החזיר אותי למציאות בשאלה הזאת...״באמת לאן?!״ שאלתי, קצת מבוהלת שלא שמתי לב לעניין עד עכשיו.
״קארטינג... מכירה?״ הוא חייך אליי, ״שתלמדי לנהוג״. הוא קרץ לי. נתתי לו מכה קטנה בעורף
״ אני הנהגת הכי טובה בעולם! ואני אוכיח לך את זה״.
זה היה הדייט הראשון הכי מצחיק ומהנה אי פעם, מיוחד כזה. דייט עם גינס, סניקרס מוגבהות בסוליה שעזרו לי לדבר עם אלעד בגובה העיניים ואותה החולצה הלבנה שלכלכתי שפגשתי אותו, היא כובסה מאז, אל דאגה. רגע -דייט?
״אלעד מאמי... מה לגבי המכה?״ שאלתי שהיינו בדרך חזרה לביתי. ״ לא דיברנו על זה בסוף״.
״אההה עזבי.... סטודנטית צעירה ועניה... תשכחי מזה, מספיק שאת מכוערת״. שוב החיוך הערמומי שלו. הסתכלתי על אלעד והבנתי שהוא מצליח לעשות את מה שבן לא הצליח, וזה להתעלות עליי בשנינות, בחריפות... לידו אני פשוט כמו דג. אבל הכל הוא עושה בחינניות מרובה ולא אכפת לי קצת לשתוק, קצת להנות מלא לחשוב איך לצאת תמיד טוב ולא חייבת לאף אחד.
״ניר״ הוא פנה אליי שיצאתי מהרכב ״פגישה הבאה טיול אופניים?״
״אני לא יודעת לרכב על אופניים״ כבר תיארתי את הבדיחה שהולכת לבוא. ״זה מסביר כמה דברים״ הוא אמר. ידעתי.
״ורק שתדעי..״ הוא המשיך ״אין לך רק שם של גבר, גם קצת גינונים.״
״אתה שוב מתחיל עם החוסר טקאט הדפוק שלך?״
״אבל זה טוב ניר, כיף איתך. את אגרסיבית ועדינה, שטותניקית ורצינית, רגישה ומצד שני שמה זין, נוהגת על 130 בלי פחד, אבל לא שמה לב לרכב חונה. את השילוב המושלם, אני לא יודע איך הוא הצליח לוותר עלייך בכלל... כנראה שהיית יותר גבר ממנו ויותר אישה ממה שהוא מסוגל להכיל״ הייתי קצת בהלם מהנאום ופשוט יצא לי רק משפט מטומטם בסגנון ״היה לי ממש כיף איתך, תודה על הכל״ נישקתי אותו בלחי והוא נסע לדרכו.
--------------------------
אחרי 8 חודשים של זוגיות ועוד 3 תאונות לאוסף, קיבלתי מאלעד מתנה, אופניים ורודות עם סלסלה קטנה ששמרתי עליהן מכל משמר לאחר שהוא לימד אותי לרכב.
בואו נגיד שזה עדיף לכולם ;)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

גל אדרי עקוב אחר גל
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נוי
בין הסיפורים הטובים שקראת כאן!
הגב
דווח
גל אדרי
גל אדרי
המון תודה!
כיף לקבל פדבקים שגורמים לרצות להמשיך לכתוב בלי סוף.
הגב
דווח
ימית טייב
ימית טייב
תודה לך
שהצלחת לסחוף אותי. כתיבה מדהימה
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
גל אדרי
קסם ההעלמות
קסם ההעלמות
מאת: גל אדרי
ההבטחה
ההבטחה
מאת: גל אדרי
חופשה בהפתעה.
חופשה בהפתעה.
מאת: גל אדרי
מקולקלת
מקולקלת
מאת: גל אדרי
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרגש
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan