כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

למה אני מרגיש שהזדקנתי?

אני יוצא מהאוטו עם שטר של חמישים שקלים חדשים. מסתכל ימינה ושמאלה ומתקדם לעבר הקיוסק. מה שעובר לי בראש הוא רק מה שעוד לא הספקתי לחוות ואת כל הדאגות והפחדים שמצפים אותי. אני מעכל את זה שאני בן 22. ושבוע הבא משתחרר. מבין שהמירוץ התחיל ואין לי כל כך מה לעשות עם זה חוץ מלנסות להספיק להכנס לקצב.

יום חמישי בערב, השעה בערך 8 וחצי. חזרתי חמשוש קורנפלקס. זה אומר שהגעתי ממש מוקדם היום מהבסיס והספקתי לאכול קורנפלקס בבית. בגלל זה הוא נקרא ככה.
הורדתי את המדים, זרקתי הכל על המיטה. נכנסתי למקלחת. חזרתי למיטה נרדמתי. התעוררתי נזרקתי מול הטלוויזיה. התיישבתי בסלון מול הגיטרה. ובזבזתי את הזמן בניסיון ללמוד עוד אקורד חדש.

אז ככה עוד יום חמישי בערב.
אבל. עוד שבוע משתחרר.

'מה קשור עכשיו שחרור.
אמאל'ה איזה פחד אחי.

אני נשבע. אני באמת לא יודע מה אני הולך לעשות עם החיים שלי. מפחיד.'

'עזוב אותך שוחי, אני הולך להתפנן עכשיו עם סטלה ולימון על החוף בקוסמוי. ועזוב אותי מהכאב ראש הזה. אתה מאכיל את עצמך סרטים.
תגלגל תגלגל לי סיגריה בינתיים.'

איתן מסתכל עלי במבט עייף. וזורק עלי את הטבק והפילטרים בזמן שהוא מכין לי שחור.

'תשמע אחי, אני אומר לך תכלס צריך לחשוב עלזה. זה כבר פה.
והנה אני אומר לך שוואלה שלוש שנים לא חסכתי שקל. מזל שיש מענק שחרור מזל אני אומר לך. אולי בסוף יצא ממני משהו.'

מתחיל להכין סיגריה לי ולו.
מגלגל את הראשונה ומבין שלשניה. אין מספיק טבק.

'איתן,
אחי,
צר לי לבשר אבל
אזל הטבק אחי.'

הוא מסתכל עלי במבט מופתע וזועם.
'מה אתה מזיין.
יאללה כנס כנס לאוטו.'

נכנסים לאוטו, לסובארו פשע של איתן. ופתאום
הרגיש לי שהחיים שלי עוברים עלי מהר מידי.

'איתן כוסאמק.' אני בוכה לו.

'למה אני מרגיש שהזדקנתי,
למה אני מרגיש בן 22 ושהעולם לא שייך לי כבר.

תכלס עכשיו אחי,
להיות צעיר. זה לעשות מה שבא לך. בלי לדפוק חשבון.
לשתות. להתקרחן. לרקוד. לחייך. להתחיל עם בנות.
לא לחשוב על המחר.
להיות צעיר אחי זה ללמוד הכל מהכל. מכל בן אדם שעובר ברחוב ואתה עוזר לו פשוט מתמימות. אתה עוזר ואתה לא מצפה לקבל משהו. אתה לא חושב אפילו אם יש לך מה להפסיד.
אחי להיות צעיר עם שאיפות וחלומות ולטרוף את העולם.
לטעום, להכיר, להריח, להבין, לטעות.
לטעות כל בוקר. לטעות כל פעם מחדש
כל יום מחדש משהו אחר.

תזכר, רגע איתן.
בין בגרות לבין טיול. בין מסיבה לבין משחק כדורגל.
אתה לא חושב על איך להצליח ולעשות כסף. אתה חושב רק על מה שיעשה לך טוב. זה פשוט לא מעניין אותך. מעניין אותך להיות מאושר.
וזה נעלם לי.'

איתן מסתכל עלי. במבט מופתע ואומר לי.
' טוב אחי קנית אותי, תמשיך לשפוך.'

'וואלה. שאתה מזדקן אתה רק חושב על איך להתקדם בחיים ולא להשאר תקוע מאחור.

להצליח. זאתי מילת המפתח שהגיע לידי הדור השלנט.
המילה להצליח נמדדת בכמה מדדים.
הראשון הוא המדד הכלכלי - כסף ורכוש.
מה לעשות שבתרבות הישראלית – אירופאית – גלובלית.
אתה נחשב אם יש לך כסף.
אתה מצליח אם אתה עשיר. לאף אחד לא מעניין אותו אם אתה מאושר. ואנשים מוכרים לאנשים אושר בכסף.

המדד השני הוא מקום העבודה שלך - המדד שמתייג אותך בתבנית לאיזה מעמד אתה משתייך.

והמדד האחרון הוא המצב המשפחתי שלך. גרוש נשוי רווק ילדים כל אלה הופכים את המילה להצליח למילה שבעשר שנים בין גיל 20-30 אתה פשוט צריך לעשות הכי טוב שאתה יכול.

וזה מכניס אותנו למירוץ הבלתי נגמר שרודף אותנו. שיושב עלינו. שמעיק עלינו.
וחבל שזה ככה.
אתה לא חושב ככה?'


'מה אני אגיד לך שוח.
החיים זה לא המקום הכי נעים וחמים לחיות בו. קשה לקום כל בוקר ולפרנס את עצמך, ולהאבק על מקום העבודה שלך בכל יום מחדש.
אבל מה לעשות זה החיים המבוגרים.'


'אבל אני אחי. חושב שזה פשוט חבל.
חבל שכשאתה מזדקן נעלמת התמימות, האמיתיות, הרגש, התשוקה. נעלמות מן העולם שהיית כשהיית צעיר.
אם טיפה מכל דבר שאפיין את התקופה הישנה יכנס ויתלכד עם התקופה החדשה- התמונה תהיה אחרת.

והמילה להצליח אחי?
היא לא תהיה בהכרח לפי המדדים שקיימים היום. והיא תוחלף בשאלות של האם אתה מאושר בחלקך? האם אתה מרגיש שאתה ממצא את עצמך בעבודה שלך? אתה אוהב אותה?
אתה אוהב את האישה שלך? אתה רוצה להיות שייך ולהתחייב רק אליה?

תחשוב על העולם בתור מקום טוב יותר, בעולם עם הרבה פחות תחרות.'

' יש משהו במה שאתה אומר.
אבל אני לא מבין מה אתה מקשר בין זה שקשה לחיות כאן.
לבין זה שאתה מתגעגע להיות צעיר.'
הסתכלתי עליו בדיוק בזמן שהוא פונה פניית פרסה לכיוון הקיוסק.
'תשמע אחי,
אלו שאלות שמציפות אותי ומעלות בי תעתוע כל פעם מחדש של מה היה קורה אם.
אם העולם לא היה נשלט בידי רודפי בצע ובעלי הון שהיו מחפשים איך לרדוף אחרי הכסף הגדול ולגנוב מהחלשים לכיסיהם.
אם העולם היה מקדם את האנשים שמחפשים את השלום וההגינות במקום את האנשים שרודפים אחרי השחיתות והמלחמות?

אלו שאלות שגורמות כל פעם מחדש את המחשבה, למה?
למה להמשיך לרדוף אחרי אידיאל שהוא לא אמיתי. הוא סתם תעתוע. פאטה מורגנה - החלום האמריקאי הבלתי ממומש.
בעצם אשליה אחת גדולה.

עכשיו אני רק חושב על המחר. מה יהיה איתי בבוקר. מה אני ישאר לוזר וישן על הספה בבית של ההורים או שאני אשכיר דירה ואתחיל ללמוד בתל אביב?
תיהיה לי אישה בינונית או אישה שהיא מושלמת. תחבורה ציבורית או מכונית יקרה?
למה אני צריך כל הזמן מחדש להכניס את עצמי לסרטים של מה יקרה מחר.
נמאס כבר אחי.


תן לחזור להיות ילד.
תן לחזור לעשות מה שטוב לי איפה שטוב לי עם מי שטוב בלי דין וחשבון.
תן לי לישון בלילה בלי לדעת איפה אני אקום בבוקר וזה לא יפריע לי.
תן לי ללכת לקרוע את בואנוס איירס לבד עם עצמי.
תנו לי ללמוד מה שאני אוהב בזמן שלי.'

איתן עוצר את הרכב מול הקיוסק.

'ואומר לי. וואלה אחי.
נקודה למחשבה.
כולנו היינו רוצים חזור להיות ילדים לפעמים. אבל
אין מה לעשות. נפלנו מהצוק אל עולם המבוגרים. ומשם אין דרך חזרה.'

אני מסתכל עליו.
במבט מיואש ועצוב.


'מה אני מבקש כבר.
אני מבקש שאל תכריחו אותי להכנס למירוץ סוסים הזה שכולנו נשאבים אליו. שלכם נראית בכל רגע, פשוט הסתכלו
ובסופו של דבר ההימור שלנו פשוט יתפספס. ושום דבר ממה שחשבנו שיהיה ורצינו וציפנו והשקענו וחלמנו. פשוט יעלם וילך לטמיון. ממש כמו אשליה אחת גדולה.
אז מה אני מבקש כבר, פשוט לעצור לרגע אחד אחי ולחשוב
לעצור לרגע אחד לפני שקפצנו לגיל 22 והבנו. שהמירוץ כבר התחיל ממזמן. ושריקת הזינוק כבר נשרקה.
לפני זה. נעצור לרגע, נקח פסק זמן.
ונבין אם אנחנו סוס מנצח, או שאנחנו בעצם בליגה אחרת לגמרי. אם אנחנו בוחרים בכלל להכנס לתחרות?

אתה מבין?'


'מבין אותך אחי. וואלה אחלה של מונולוג והצלחת לקנות אותי,
עכשיו תעשה ג'סטה תקנה כבר סיגריות אחי, אכלת לי את הראש.'

אני יוצא מהאוטו עם שטר של חמישים שקלים חדשים.
מסתכל ימינה ושמאלה ומתקדם לעבר הקיוסק.
מה שעובר לי בראש הוא רק מה שעוד לא הספקתי לחוות ואת כל הדאגות והפחדים שמצפים אותי.
אני מעכל את זה שאני בן 22. ושבוע הבא משתחרר.
מבין שהמירוץ התחיל ואין לי כל כך מה לעשות עם זה חוץ מלנסות להספיק להכנס לקצב.

נכנס לקיוסק.
ואני מבקש מלבורו מדיום. לא לייט ולא רגיל.
ואז המוכרת מסתכלת עלי. ובוחנת אותי. מן בדיקה כזאתי שהיא לא מצליחה לזהות.
ושואלת אותי.
' תגיד
בן כמה אתה? אתה לא נראה בן 18.'

אני מסתכל עליה, בחצי חיוך מובך ועונה לה
'תאמיני לי, שהייתי מעדיף להיות עכשיו בן 18.'
היא צחקקה, והביאה לי את הסיגריות.

יצאתי החוצה. מחיוך.
והבנתי. שלמרות כל הדאגות והפחדים. כל הציפיות ההצלחות והכשלונות הצפויים לי.

לפחות נשארו לי עוד כמה שנים,
להכחיש את זה.
שאני עדיין צעיר.

Asaf Goldstein עקוב אחר Asaf
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
חח אהבתי ממש ;)
הגב
דווח
Basically Liron
Basically Liron
תודה על זה. מדויק ומרגש.
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
ילדות
בסוף מתרגלים להכל
בסוף מתרגלים להכל
מאת: Asaf Goldstein
ואז את הגעת
ואז את הגעת
מאת: אתי בן ארויה
"מה ... בתולה"
"מה ... בתולה"
מאת: דפנה דניאל
טלפון ציבורי,
טלפון ציבורי,
מאת: someone else
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
ריאליסטי עם נטייה לפסימי
ריאליסטי עם נטייה לפסימי
מאת: Avaraius The Tale Teller
ג׳רמי שלי
ג׳רמי שלי
מאת: אלרן בשרי
אולי
אולי
מאת: imagine me
אחרי הרבה זמן שלא
אחרי הרבה זמן שלא
מאת: Lucifer .
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D