כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

שנה וחודשיים

זוגיות במאבק

שנה וחודשיים.
שרדנו ביחד שנה וחודשיים.
למה אני אומרת שרדנו? כי זה היה מאבק. נלחמנו בשביל הזוגיות הזו יום אחרי יום.

צוק איתן. מה שגרם לי להבין כמה שאני לא יכולה בלעדייך.
אתה היית בפנים, נלחמת, ואני הייתי שם איתך, אמנם לא פיזית אבל הראש והלב שלי היו שם, הרגשתי כל מה שאתה הרגשת, הייתי חלק ממך וממה שאתה עובר שם. בצוק איתן הבנתי כמה שאני צריכה אותך, כמה שאתה חסר לי. הבנתי שיש לזוגיות שלנו משמעות.

חזרת מהמלחמה, ראיתי אותך כגיבור. רציתי להיות שלך. שכבנו, אתה היית הראשון שלי, סמכתי עלייך בעיניים עצומות, נתתי את כל כולי. התאהבתי.
לא ידעתי שאני אוהבת אותך, חשבתי שזה משהו יותר שטחי, אבל זאת לגמרי הייתה אהבה, עוצמתית, סוחפת, כואבת.
ואז התחילו הלילות, הלילות הקשים, התקפי החרדה שלך, הכאב שלך שבא לידי ביטוי כל לילה שלנו יחד. הייתי שם לצידך. החזקתי אותך, פיזית, הרגעתי אותך, לא ישנתי לילות שלמים כדי לוודא שאתה בסדר.
בלילות האלה, בלילות שבהם היית הכי חלש, הכי ערום, בלי אגו בלי מסכות. בלילות האלה הבנתי כמה אני אוהבת אותך, כמה אעשה הכל בשבילך, אחזיק לך את היד ואהיה לצידך ברגעים הכי קשים, גם אם זה אומר להתעלם לגמרי מהרצונות שלי ומהמחשבות שלי.
וככה הזוגיות שלנו המשיכה, התחלתי לסנן מילים הרבה יותר, להיזהר בכל מה שאני אומרת ועושה, הכל בשביל לא לפגוע בך, לא להכעיס אותך, לא להוציא אותך מאיזון.

הזוגיות שלנו הייתה מאבק, מצד אחד ראית כמה אתה פוגע בי אבל פחדת להיות בלעדי, מצד שני התעלמתי מכל זעקות ההגיון בתוך הלב שלי שאמרו שאי אפשר להמשיך ככה והעדפתי לאהוב בצורה עיוורת.

וככה היינו, אוהבים וכואבים.

עד הרגע הזה שפתאום הכל השתנה. אני לא באמת יודעת מה קרה שם, כנראה גם שבחיים לא אדע.
בשנייה אחת ויתרת על הכל, כל השנה וחודשיים של מאבק ואמרת לי ש"אנחנו מבזבזים אחד לשני את הזמן".
בשנייה אחת.
הלב שלי התנפץ לרסיסים.
כל המאבק, כל הריבים, כל הלילות הקשים, כל האהבה המשוגעת הזו... הכל, הלך לפח. זרקת הכל.
ואני שוכבת לי במיטה ומרגישה כל כך חלשה, כל כך מובסת.
אבל יש דבר אחד שלמדתי על עצמי בזוגיות הזאת,
למדתי כמה אני חזקה, כמה מכשולים אני יכולה לעבור וכמה כאב אני יכולה לספוג.
הפרידה הזאת,
כמה שהיא כואבת, ככה היא עושה טוב.
נלחמתי במלחמה מיותרת.
אני נאבקת בעצמי עכשיו, נאבקת בלהסביר לעצמי שהכל לטובה, שמגיע לי יותר, שאני לא צריכה לכעוס או לבכות.
כואב לי, אבל אני חזקה, מרימה את הראש, ממשיכה הלאה.
אמנם זרקת את הזוגיות שלנו לפח, אבל אני אזכור ממנה הכל, גדלתי ממנה, למדתי ממנה, התחזקתי ממנה. לא אוותר יותר על עצמי בשביל אף אחד.
אמנם עכשיו אני בוכה, אבל בסדר זה יעבור.
מגיע לי משהו טוב יותר.

Love Yourself עקוב אחר Love
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
טול טול
טול טול
כואב, נוגע ומכעיס
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
סיפורים אחרונים
גורם מאיים
גורם מאיים
מאת: . Audrey
שיחות ארוטיות בוואטספ
שיחות ארוטיות בוואטספ
מאת: מרינה לין
תשקרי לי בכנות
תשקרי לי בכנות
מאת: Avaraius The Tale Teller
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay