זה קרה
"אני יודע שחמש בבוקר אבל זה לא משנה עכשיו! זה קרה אחי! הכרתי מישהי." השקט השתלט על השיחה לכמה שניות וידעתי שלוקח לו זמן להבין על מה אני מדבר עד שבסוף ענה -"מה הכרת מישהי.. אתה כל יום יוצא עם מישהי אחרת"
-"תתעורר, אחי זה קרה!" מהצד השני היה נשמע כאילו מישהו נמתח
-"מה? מה נסגר איתך אדם, חמש בבוקר.."
-"אני יודע שחמש בבוקר אבל זה לא משנה עכשיו! זה קרה אחי! הכרתי מישהי." השקט השתלט על השיחה לכמה שניות וידעתי שלוקח לו זמן להבין על מה אני מדבר עד שבסוף ענה
-"מה הכרת מישהי.. אתה כל יום יוצא עם מישהי אחרת"
-"אני יודע אבל הפעם זה היה שונה! לא יודע איזה דחף מוזר גרם לי לנסוע עד אליה. באמצע הלילה אספתי אותה מהבית והיא לקחה אותי לטייל בפארק ליד הכביש המהיר. דיברנו על קצת מהכל עד שהפסקתי לחשוב על מה אני מדבר בכלל, רק רציתי לשמוע אותה צוחקת ועם כל רכב שעבר והאיר לה את החיוך הייתי מסתכל עליה יותר. הקור של הלילה החזיר אותנו לאוטו היא הקריאה לי אילו חלומות יש לה לכשתהיה גדולה מתוך רשימה שרשמה בפתק בפלאפון כשאני בינתיים חשבתי אם אי פעם היא תהיה שלי. באותו רגע עבר לי בראש הכל רק רציתי להתקרב אליה, להניח עליה יד, משהו! לא רציתי שיגמר הלילה בלי לנסות לרמוז לה שאני חיכיתי למישהי כזאת חודשים, ונהייתי פחדן פתאום וכל מה שיצא לי היה לבדוק אם היא רגישה בצד של הבטן, אתה מבין? ומשם המשכנו לתחנת דלק לקנות נס קפה לי ומגנום בשבילה וכשהגענו היא סיפרה לי על המשוגע שמסתובב שם תמיד ומבקש נדבות עד שבסוף הוא הגיע באמת וביקש מטבעות לקפה ושם המשכנו עד אליה. רציתי להגיד לה שלא תלך אבל לא הצלחתי ובסוף היא הלכה ואני נשארתי להסתכל על הדלת ולהודעה שלה שהיא הגיעה הביתה למרות שראיתי שהיא נכנסה. רק רציתי לדאוג לה לרגע ואני כל הדרך שובר את הראש מה היא חושבת עליי אתה מבין? ... הלו? ... מור? ... אם נרדמת אני הורג אותך! .. הלו?"
כנראה זאת הדרך שלי להיפרד ממך. לכאוב את החלל הריק הזה שנשאר במיטה ולהתגעגע, זאת גם הדרך הארוכה לסלוח שהלכת בלי לתת יותר מדי סיבות, בלי יותר מדי מלחמה, בלי להבין שעל מי שאוהבים לא מוותרים כל כך מהר. אבל אני אהיה בסדר, אני מבטיח, רק תדעי שאני עם עיניים מבריקות, עדיין מחכה שתחזרי..."
***************************************************************
שמי אדם, בגיל 23 בדיוק לפני שנתיים, בשעות הקטנות של הלילה, התחלתי מסע בלי להיות מודע אליו. ישבתי באחת העמדות הקטנות שמשקיפות אל הים, ולא הצלחתי להוציא מהראש את אותה אחת שאהבתי. ידעתי שאני אמור להילחם עליה, אבל אני צריך גם לכבד את השקט שהיא רצתה.
לא זוכר למה ואיך מצאתי את עצמי מתחיל לכתוב, שופך את כל הגעגוע, את כל האכזבה ואת כל האהבה שלי אליה על גבי נייר, בתקווה שיום אחד היא תקרא את זה, תצליח להבין אותי ותחזור.
מאז אותו לילה לא הפסקתי לכתוב סיפורים עליה, עליי, על אהבה, על אכזבות, על מלחמות ועל החיים עצמם.
הספר כבר מוכן ומודפס ומחכה לכם. הוא כולל 193 עמודים והמון סיפורים שיגרמו לכם להרגיש הזדהות אהבה אכזבה או פשוט להעביר לכם כמה דקות עם חווית קריאה.
שלח תגובה
