כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 3

'נראה לאחרונה היום ב-'

"קדימה מרפי, אני מוכנה. אם הוא יתחבר בדקה הקרובה אני ישלח הודעה!"

אם יש משהו שאני הכי אוהבת בחיים,
זה גלגל שמסתובב. גם אם פתאום אני מוצאת את עצמי למטה. קצת מכניס לי פרופורציה לחיים ופותח עיניים לבאות.

---

19:37 יושבת מול המחשב שירים מתנגנים לי ברקע, מדפדפת קצת בפייסבוק והפאלפון קצת לפני המקלדת פתוח על השיחה שלך. לא יודעת למה, אולי כי תמיד היית המוזה שלי ואני מתה לפרוץ ולהוציא את כל מה שעובר עליי לאחרונה בכתיבה.

'נראה לאחרונה היום ב-18:52'
"איך פיספסתי?" אני טוחנת בראש, "כאילו הוא גם היה שולח הודעה, צאי מהסרט" ההיגיון עונה לי.
"אם הוא יתחבר בדקה הקרובה אני אשלח הודעה." הרגש נטול ההיגיון מתערב לי. כאילו שמרפי שומע מה מתחולל לי בראש, ומנסה את האומץ שלי.

'מחובר'.
"יופי, עכשיו מה? אני לא שולחת הודעה." האגו הכריז. אפסה. פשוט אפסה.

עוברות עוד כמה דק, והוא מתנתק.
'נראה לאחרונה היום ב-19:45'
אני סוג של נשברת באותו רגע לא אשקר, ההתנתקות הזו, כאילו הוא הולך ממני כל פעם מחדש, זה הרגשה דפוקה. הוא כאילו מתחבר והלב שלי משתולל, ואני מחכה לראות "מקליד/ה..." כאילו שזה באמת יקרה וכאילו שזה יעשה לי טוב.

---

הכרנו לפני 3 חודש, בנסיבות קצת לא צפויות.
הוא בדיוק נכנס לכלא צבאי,
אבל אני עם כל הרגישות יתר שלי,
איך יכולתי לחתוך את זה בגלל דבר שולי?
אז נשארתי.
והשיחות איתו הפכו להיות עמוקות יותר,
והרגשות החלו להתערב קצת יותר מדי.
ופתאום פיטורים מהעבודה,
והוא שם מחזיק ומרים ואומר כל מה שצריך להגיד.
ופתאום התיק שלו נהיה טיפה יותר כבד,
ואני מודיעה לו שאני לא מתכוונת להרים ידיים.
ואני פה לכל מה שהוא צריך.
וכל ביקור פעם בשבועיים לחצי שעה, ואני שם.
מחזיקה ותומכת ושומעת הכל,
כי ההורים קצת לא בקשר איתו,
והחברים כולם איתו בכלא כי התיק קצת יותר מורכב.
ואחרי חודש וקצת שהוא יושב שם אני מקבלת ממנו שיחה. "חיים שלי, די בואי נחתוך את זה. חזרתי עכשיו מהבית דין הם רוצים עליי לפחות שנה, אני לא רוצה לגרור אותך איתי בזה"
עוד לפני שהספקתי לענות הוא כבר ניתק,
"מי הוא חושב שהוא? שהוא יחליט בשבילי?"
אז אני מנסה להתקשר, ומנסה להשיג.
וכלום. כלום ושום דבר!

אז אחרי שבוע וחצי אני מגיעה לביקור,
עצבנית, כועסת, מתגעגעת, אוהבת.
כל כך הרבה בחצי שעה אחת מסכנה.
מסבירה לו שאני כבר נקשרתי,
מסבירה לו שאני אף פעם לא עוזבת משהו באמצע,
שאני תמיד מסיימת את מה שהתחלתי.
וגם פה אני לא מתכוונת לסיים.
ויקח שנה, אנחנו נעבור את זה.
זה קטן עלינו זה כלום בשבילנו.
והוא רק מחייך ואומר כמה הוא אוהב ומעריך.

כנראה לא מספיק, אחרי חודש אני מקבלת טלפון,
"אהובה שלי אני משתחרר שבוע הבא"
ואני? אני לא רוצה לספר לכם מה עבר עליי,
איזה התרגשות, איזה פרפרים,
כאילו הפכו לי את כל העולם בין רגע
והחזירו הכל למקום בשלמות מטורפת.
השבוע עבר מהר, מהר מדי.
הוא השתחרר. ואני מנסה להשיג אותו,
וכלום, והוא מחובר לוואטסאפ. אבל הוא לא עונה,
ואני מתקשרת אבל הוא מסנן. ואני מנסה להבין מה לא בסדר, ואני מנסה להבין איפה טעיתי.
אבל לא מצאתי, באמת באמת שלא מצאתי.

'מחובר' ופתאום בין רגע "מקליד/ה..." מסתכלת בציפייה, וגם קצת פחד לא מוסבר.
לא מבינה מה כל הסיפור הזה,
קצת תמימה הייתי אומרת.
ואז זה הכה בי בצורה שלא האמנתי.
"יש לי חברה".
לא רשמתי כלום, לא ידעתי מה לרשום.
ושוב מ'מחובר' הוא הפך ל"מקליד/ה..."
וחזר שוב ל'מחובר' מבלי לשלוח כלום.
ואני פה יושבת מסתכלת על המסך,
על השיחה, על ה'מחובר' שלו,
על ה'נראה לאחרונה' שלו.
כל יום בתקווה שאולי יהיה לו מספיק אומץ להפוך בין רגע ל"מקליד/ה..."

---

כבר 20:18, מעיפה מבט למסך
'נראה לאחרונה היום ב-20:01'
מצליחה להבין למה קצת קשה לי לכתוב הפעם,
זה קצת קשה כשהמוזה שלך מתנתקת
כל חמש דק ולא נשארת.
טוחנת בראש שוב את כל המילים היפות,
את כל ההבטחות.
את היום הולדת שלי שהוא חיכה להשתחרר כדי שנחגוג ביחד. את השבוע הזה שהוא הבטיח שנהיה נעולים בבית רק אני והוא. מנותקים מכל העולם!
הצביטה הזו בלב, אף פעם לא הרגשתי אותה.
אבל היא נעלמת רק כשאני נתקלת בו מחובר.
היא מרככת אותי, ממלאת אותי בתקווה שאולי הוא ישתנה ל"מקליד/ה..."
מעניין מה אז אני ארגיש,
מעניין באיזו מהירות הלב יחליט
לפעום שאני אתקל בזה.
מעניין מי ידבר איתי באותו רגע,
המוח? ההיגיון? הרגש? או האגו.
שלפעמים עושה דווקא עבודה טובה.
"קדימה מרפי, אני מוכנה,
אם הוא יתחבר בדקה הקרובה אני אשלח הודעה!"

20:28 הוא עדיין 'נראה לאחרונה היום ב-20:01' אה רגע, זה השתנה. 'מחובר'
באמת מרפי? אתה עובד עלי! מריצה בראש מה לשלוח לו. אוזרת את כל הכוחות שלי ו..
אני לא מאמינה, זה באמת קרה? הוא הפך ל"מקליד/ה..."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ימית טייב עקוב אחר ימית
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
קריסטין .
קריסטין .
כתיבה מעולה ! נהניתי מכל שורה !!
הגב
דווח
Only Me
Only Me
כתיבה מעולה! ממש כיף לקרוא
הגב
דווח
♥Angel♥ ♥
♥Angel♥ ♥
מדהים!
הגב
דווח
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
ימית טייב
קָטָן שֶׁלִּי ♥
קָטָן שֶׁלִּי ♥
מאת: ימית טייב
התאהבתי בחייל שלי 15
התאהבתי בחייל שלי 15
מאת: ימית טייב
התאהבתי בחייל שלי 10
התאהבתי בחייל שלי 10
מאת: ימית טייב
התאהבתי בחייל שלי 11
התאהבתי בחייל שלי 11
מאת: ימית טייב
פנטזיה
הבת זונה הזו כמוני
הבת זונה הזו כמוני
מאת: קריסטין .
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
התגעגעתי הוא שלח
התגעגעתי הוא שלח
מאת: אתי שבי
אתה בן זונה, ואני בכלל מתגעגעת לאופק.
אתה בן זונה, ואני בכלל מתגעגעת לאופק.
מאת: קריסטין .
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D