כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

בן אדם(?) אחד .

הבחירה בידייך, ולידייך כח רב.

אישה קמה בבוקר לבדיקת דם ואז לעבודה
מתעוררת מתייפייפת שמה עקבים כמו תמיד מטפחת את עצמה, שגרה, מכינה קפה לדרך ויוצאת לכביש הראשי לחכות למונית בעודה מחכה ברמזור לחצות את הכביש מבחינה במעשה בריונות שאליו היא לא יכולה להשאר אדישה אמנם זה קצת רחוק משדה הראייה שלה אבל היא קולטת דברים קטנים.
חלצה את העקבים בשניות אל תוך הכביש הסואן היא מסכנת את עצמה בישביל זר וחוצה באור אדום מגיע אל השטח והכל הופך לגדול יותר פתאום התמונה הוגדלה.
מרחיקה את הילדים שמרביצים לאותו ילד, גוערת עליהם ומפגינה בטחון מפתיע, אומץ, וטוב לב.
הילד ספוג דם ומרוקן ממנו, אומר תעזבי אותי ותלכי בבקשה, עם קול מבויש וצורך להסתיר את פניו..
היא נתנה לו את הקפה שאיתו חצתה את הכביש הסואן, כיסתה בידה את הפייה הקטנה שממנה עוד לא לגמה.
קח, תמריץ קטן לקימה מהאדמה, הושיטה לו את ידה והוא אומר תודה אני בסדר פשוט תלכי.
היא עומדת שם חצי דקה ומבינה שלא רצויה, מניחה את הקפה לידו ועוזבת את הילד במנוחה.
חוזרת בחזרה עם גרביים בהירות טיפה מלוכלכות אל המעבר חצייה שבא העקבים כבר אינם, שמחירם לא היה מועט.
להפליא גם את התיק שכחה ואותו אף פעם היא לא עוזבת, מזל שהוא לא נעלם מין המעבר חצייה בדקה אם הכל נמצא, כמובן הכסף ושני הכרטיסיי אשראי אינם..
הייתה קצת מבולבלת התקשרה לבנק, והלכה בחזרה לביתה במרחק 5דק הליכה עם עקבים,
5. 3 כשהינה יחפה.

בדרכה היא חזרה להיות קצת נמוכה, פחות יפה לדעתה, למרות שיופייה כמותו לא נראה הרבה לאחרונה בסביבה.
מיוחדת.
בעודה מתהלכת, תוהה לעצמה ושקועה במחשבות שלא נותנות לה נחת בקשר אל אותו ילד שנתן לה פלשבקים מין העבר, תוך כדי איך לא שומעת לחשושים של נערות שבדרכן לביתהספר, צחקוקים של מבוגרים, לעיגות מצד ה"גברים" אפילו כאלה שלא יצאו מהרכב.
"היי את 200שקל מספיק לך, שנינו נצא מרווחים"
"בובה בואי נלך לקניון ביחד, כנסי לאוטו "

ועוד משפטים שהאוזניים מתחננות להפסיק לשמוע.
מילים שחודרות עמוק, עד כמה קל לרמוס בן אדם,
וכמה זמן בעצם לוקח להרוס מישהו, להשפיל אותו, ללעוג לו בצורה שלא נסלחת,
להפסיק להיות אדם מכבד,
להפסיק להיות אנושי.

כנראה שפחות מ5. 3דקות.
שבהם אני עברתי התעללות, נפשית.
ומי אמר שהנפש לא יכולה לחלות?
מי המקסים הזה שמאמין שמילים לא כואבות כמו פגיעה פיזית ואף יותר?
נשארתי חזקה, רק דמעה אחת ירדה לי בדרך רק אחת.
עולה במדרגות, המעלית עדיין לא עובדת.
רק רוצה להיכנס להתקלח וליפול לשינה שלה אני זקוקה כל כך כרגע..

למחרת הודעתי לקופת החולים שלא הרגשתי טוב במפתיע, וקבעתי תור חדש.
הקימה שלי בדרכ שעה וחצי מראש בשביל להתארגן לעבודה, ובנוסף היום לקפוץ לבנק בקשר לכרטיסים..
מתלבשת, מתאפרת, שיער חצי דקה רק הברשה, נועלת נעליים לוקחת את המשקפיים והקפה ובאה לסגור את הדלת,
פתאום זה הגיע, דחף בלתי נשלט ומאוד מוזר אם לומר את האמת, הרגשתי צורך להחליף את הנעליים, למה לא שאתרגל לגובה האמיתי שלי ציחקקתי(בנינו מי לפעמים לא מדבר עם עצמו? וחושב שהוא טיפה פסיכי*)
בתקווה שלא אראה שוב מקרה בריונות מול עיניי הבוקר, זה מה שאני לא רוצה להכניס לי לשגרה.
החלפתי לנעליים שממש מגביהות אותי בסנטימטר והן דיי חדשות, אז הגיע הזמן להשוויץ בהן בפומבי.
יורדת במעלית, שסוף סוף תוקנה.
בודקת דואר, מצפה מאווד למכתב ורואה 2מעטפות אחת זו שחיכיתי לה והשנייה עם מראה אחר, כזה שלא נפגש עם עיניי עוד.
מחכה לרמזור שיתחלף, פותחת את המעטפה הלא ברורה קרצה לי ראשונה, סקרנה אותי אף יותר מהמכתב לו חיכיתי. (הזוי קצת, לפחות בישבילי. )
שוק.
שניי הכרטיסים שלי בה, בתוך המעטפה ללא שם הנמען.
חשבתי לעצמי כנראה שמשכו כבר כסף ורצו לכפר כביכול את המעשה אז שלחו בחזרה אליי, איך אוכל לחשוב אחרת באותה רגע, מרגישה מתוסכלת.
ולפתע מבחינה בכתב קצת לא קריא,
3שורות קצרות:
"תודה לך זרה.
מצטער על היחס שלי.
זאת ההתנצלות שלי."

מי גאון מספיק כדי לחשוב את מה שעליו אני חשבתי בעודי קוראת שוב ושוב את אותן שורות דלות מילים אך מועשרות בחום, תקווה, אור.
וצצו להן השאלות, איך, מתי, ולמה הוא הסתכן, אני מבינה את ההתנצלות וזה מאוד חימם לי את הלב אבל לא היה צריך לעשות את זה, מספיק בישבילי לראות אותו קם על הרגליים, וממשיך להילחם, לראות אדם שנלחם נגד הקשיים שמנסים לרמוס אותו בכל הכח, למרות שעבר המון ומרגיש שהוא מתחלש, מרגיש שהוא רוצה לוותר, תוהה לגביי עצמו, מה הוא שווה ופתאום רוצה להפסיק לעמוד על הרגליים, רוצה להמשיך להשאר על האדמה, או אפילו מתחתייה..
זקוק רק אדם אחד.
אחד שיחזיר בך את התקווה.
או אדם אחד שיהרוג אותך סופית, (נפשית).

בישביל שתהרוג את עצמך פיזית.
איזה מין אדם אתה בוחר להיות?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Victoria ☆ עקוב אחר Victoria
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Victoria ☆
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: Victoria ☆
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: Victoria ☆
הוא אוהב אותה, אותי לא.
הוא אוהב אותה, אותי לא.
מאת: Victoria ☆
"את לא מתגעגעת אליי"?
"את לא מתגעגעת אליי"?
מאת: Victoria ☆
סיפורים אחרונים
לחסל את עזה .
לחסל את עזה .
מאת: אודליה כחלון
אזעקה כל 3 שניות
אזעקה כל 3 שניות
מאת: איב ...
פתטי
פתטי
מאת: איש המגבעת
שמחה שלחה הודעה
שמחה שלחה הודעה
מאת: Eli Tuil
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan