כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 5

Born to die

בוא נשחק משחק..

תמיד היינו דפוקים..
היה בינינו הכל,
סקס מדהים, אהבה,
אפילו היינו הBff אחד של השניה.
נמשכנו מדי כדי להיות סתם ידידים,
אהבנו מדי כדי להיות סתם יזיזים,
אבל היינו דפוקים, דפוקים מידי כדי להיות ביחד.

זוכרת את המשמרת הראשונה שהגעת לחפיפה בתור ברמן.
ישר ראו עלייך שאתה ״באד בוי״ שובב שעושה בית ספר
לכל הבחורות שאתה נמצא איתן.
עמדת בבר ואני עברתי כדי לקחת שתיה לשולחנות.
לא הבנת למה אני לא מציגה את עצמי.
תמיד הייתי פוקר פייס שלא ממהרת להכיר. במיוחד כאלו שמוצאים חן בעיניי.
-״טוב אני יכול להגיד לך שלום? ״
לא שלטתי בחיוך הקטן שעלה לי על הפנים באותו רגע.
החיוך שקנה אותך.

הכרת לי עולם שלא הכרתי. הייתי נסיכה.
ואתה הרסת אותי, יותר נכון תכנתת אותי,
תכנתת אותי לפי הרצונות שלך.
ואחרי שהייתי מוכנה ומתוכנתת בשבילך,
עברת לתכנת מישהי אחרת.

״אנחנו לא ״ביחד״.. אז מותר לי.. לא? ״
אף פעם לא הבנתי אם זו הייתה שאלה רטורית
או שרק רצית לראות אם תצליח לעורר בי קנאה.
כי תמיד הייתי דפוקה. שלא מצליחה להראות את מה שהיא מרגישה.

אז לא, לא היינו ״ביחד״.. וכן היה מותר לך..
ולא, לא אכפת לי שהיית איתה,
אפילו לא הרגשתי כאב כשעברת אליה..
כי לי לא יצליחו להכאיב..
לא יצליחו לשבור לי את הלב..
אז לא ישבתי וחיכיתי שתחזור, לא שכבתי במיטה עם האייפון וקראתי שיחות ישנות שלנו ובכיתי עד שארדם,
לא. כי גם אני דפוקה, שכחת?
המשכתי הלאה. לקחתי את חוברת ההפעלה
שהשארת אצלי בראש ויצאתי.
יצאתי לתל אביב. למועדון מפוקפק. מועדון שתמיד רצית לקחת אותי אליו, להרוס אותי עוד טיפה ועוד טיפה, העיקר שאתה זה שתהיה איתי שם כשאני נהרסת.
אבל כבר לא היית שם,
אז נסעתי להרוס את עצמי.
עם מישהו אחר. גדול ממני בהרבה.
אתה הכרת את הבחור הזה, שנאת אותו.
הוא לקח לך את מקום העבודה בעבר, ועכשיו הוא לקח לך גם את האישה, ואת הפנטזיה הכי גדולה שלך.
שם.. בדיוק באותו מועדון.

אחרי חודש כנראה שהחרמנות השתלטה על האגו, כי פתאום החלטת לשלוח הודעה.
ב4 בבוקר כרגיל,
בדיוק שהייתי בשיחה עם הבחור הגדול ממני.
מה זה קשור עכשיו? כבר התחלתי לשכוח אותך ולהנות עם הבחור הגדול. מה שהיה במועדון כבר לא היה חד פעמי, הוא מכבד אותי, הוא שם בשבילי, הוא מקשיב לי, גם אם כל מה שאני מדברת איתו עליו זה אתה, הוא עדיין מקשיב.
אבל איכשהו כשמדובר בך, הכל מתגמד.
הסברתי לבחור הגדול ששלחת לי הרגע הודעה
ושאני מצטערת אבל אני מעדיפה לדבר איתך.
והוא הבין, כי הוא גדול.
ואתה הרגשת.. אתה יודע שאני לא סתם מחוברת ב4 בבוקר.. שאלת עם מי אני מדברת.. אני אמרתי לך מי זה,
ועל הדרך סיפרתי לך... הכל.

אין לי דרך לתאר את המילים שיצאו לך מהפה באותו רגע.
ואני גם לא מבינה למה.. הרי..
אנחנו לא ״ביחד״.. אז מותר לי.. לא?

אבל אין מה לעשות, כבר הגענו למסקנה שאתה דפוק.
מרוב שאתה דפוק, כששמעת שהוא זה שהורס אותי עכשיו, פי 3 יותר ממה שאתה הרסת אותי, רצית אותי שוב.
בהתחלה הלב שלך נשבר, והתרחקנו. אבל אחרי תקופה רצית אותי יותר. הבנת שסוף סוף יש מישהי יותר הרוסה ממך.
סוף סוף מישהי ששברה לך את הלב.
״לא היינו ביחד אז מותר לך.. ״ אמרת כדי לעודד את עצמך. וסלחת לי.
רצית שאני אהיה זו שאקח אותך עכשיו יד ביד ואהרוס אותך.
אני הסכמתי לזה. כי תמיד הסכמתי לכל דבר שיצא לך מהפה.

אחרי זמן מאוד קצר, התחלתי לאהוב את זה. להתמכר לזה. להתמכר לשליטה. אהבתי לשלוט בך. במיטה ומחוצה לה.
היית בטוח שאתה עדיין הגבר, שאתה עדיין זה ששולט. אבל לא שמת לב, שמספיק שאשלח הודעה, שאשלח סמיילי, נדנוד, שאשנה תמונה, סטטוס, שרק אצייץ,
ותוך רבע שעה כבר היית פה.
בין הידיים שלי, ואני עושה בך מה שאני רוצה.
אבל כשאתה היית שולח הודעה,
לא היה קורה כלום. בעצם היה קורה, הייתי מפריחה בך תקווה, מספיק תקווה שתגרום לך להגיע מתחת לבית שלי, לחכות לי שארד. אבל מהרגע הזה, לא היה קורה כלום.

אבל גם על זה סלחת עם הזמן.. התחלת לסלוח לי על הכל.. התחלת לרצות אותי יותר ויותר.
ואני.. אני התחלתי לרצות פחות.
כל כך פחות עד שהחלטתי לטוס.. להתרחק ממך ולהבין מה עבר עלי בחצי שנה האחרונה.
אז טסתי. התרחקתי.

לא עבר הרבה זמן עד שהחלטת לשלוח הודעה.
״תמשיכי להנות ולא לחשוב עליי ;)״
מהרגע הזה לא הפסקתי לחשוב עלייך.
רצית שזה מה שיקרה.
חזרנו לדבר.
דיברנו יותר מאשר משדיברנו כשהייתי בארץ!
דיברנו כשהיה לי וויפיי, וגם כשלא היה, תמיד מצאתי דרכים לדבר איתך, העיקר לספר לך מה עובר עליי, לשמוע שוב
״אני אוהב אותך״ ולקבל כוחות להמשך.
לקבל כוחות בשביל לטפס על ההר הזה. על ההר הקשוח ההוא בצ'ילה. ובסוף ההר, הוא היה. הבחור הזה שאמר לי שאני נראית בחורה שונה ומיוחדת לפני כמה ימים.
ואני רק לקחתי את זה בתור מחמאה, הסמקתי והמשכתי. אבל עכשיו הוא חזר. ואתה כבר לא בקשר זמן מה, וחוזרות לי המחשבות של איזה רע הקשר שלי ושלך. וכמה הוא לא החזיק ושגם לא חושבת שיחזיק כשאחזור, וכמה שלא היית שם בשבילי, וכמה שהוא כן שם בשבילי, הבחור מההר.
שהיה איתי לאורך כל הטיפוס.
אז הלכתי איתו. המחשבות הרעות עלייך גרמו לי לסלוד ולשכוח ממך טיפה. אז כן, הלכתי איתו.
ולא התחרטתי.
כי אנחנו לא ״ביחד״.. אז מותר לי.. לא?

אחרי כמה ימים שלחת הודעה.. הרגשת.. שאלת מה קורה וזה לא היה בטון רגיל.. הרגשת על הדיבור שלי ועל ההסתייגות שלי מלהראות לך אהבה. כי קשה לי להסתיר.
לא מצליחה. מעדיפה שתדע עלי הכל ושלא תרצה להיות איתי יותר, מאשר שתדע שקרים ותהיה איתי רק כי חרטטתי אותך.

אז שוב נשבר לך הלב. ואני מרגישה כבר כמו בחור.
ואתה עדיין לא שונא אותי. אבל אני כן קצת שונאת את עצמי.
ושוב סלחת לי! אז אני גם סלחתי לעצמי.
והמשכנו.
כבר התחלת לצחוק על זה ולקרוא לי זונה, אבל ״הזונה שלי״.
שוב נתת לשליטה שלי לפגוע בך. רק כי רצית שיפגעו בך.
כי אתה פגעת כל כך הרבה במהלך החיים.
הבנתי שככה אתה נשאר רק שלי. אז המשכתי.. המשכתי לפגוע.. המשכתי לעשות שטויות ואתה המשכת לשאול. היית חייב לשמוע ולדעת הכל! כעסת! רתחת! אבל תמיד סלחת.
-״תסלח לי הפעם? ״
-״אנחנו לא ביחד.. אז מותר לך.. נראה לי״
תמיד ענית. אבל הייתה בעיה אחת,
שלא באמת האמנת בזה.
כשהייתי רחוקה היה לך קל להתלות על המשפט הזה.
רק כי כל כך רצית שאחזור כבר.

ואז חזרתי.. חזרתי ונפגשנו.
ופה הבנת, כמה שאתה לא יכול להסתכל עליי.
לא יכול להסתכל לי בעיניים. ניסית להלחם בזה כי אהבת אותי. אבל זו כבר לא הייתה אהבה, זו הייתה אובססיה או התמכרות לכאב.
תמיד היית מזוכיסט.
ואני תמיד הייתי סאדיסטית.
לא הבנת מה עובר עליך, אז ביקשת פשוט קצת מרחק.
ואני, אני לא הבנתי למה!
הרי אנחנו לא ״ביחד״! אז מותר לי! לא?!

מסתבר שלא.. לא היה לי מותר.. רק לו מותר.. רק אני יכולה באמת לסלוח לו על זה שבזמנו הוא היה עם מישהי.. דווקא בזמן שהקשר שלנו עדיין היה טוב ויפה.. למרות כל ההבטחות שהוא הבטיח וכל המילים היפות שהוא אמר.. הוא היה איתה.
אבל אני סלחתי.. אני בטוחה שסלחתי..
זה גם לא כזה עניין אותי!
לא כאב לי! הוא לא שבר לי את הלב!
הרי לא היינו ביחד והיה מותר לו.. לא?

הרי לא באמת עשיתי את כל הדברים האלה
כדי להחזיר לו.. זה פתטי!

הרי בכלל לא היה אכפת לי שהוא היה איתה!
אפילו לא הרגשתי כאב כשהוא עבר אליה!

או שבעצם...

Unknown C עקוב אחר Unknown
שמור סיפור
דרג:
לסיפור זה 17 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
L. Z
L. Z
היי, יש לי עמוד משפטים באינסטגרם אשמח לעלות את הפוסט שלך כולל קרדיט כמובן. מה דעתך?
הגב
דווח
guest
היי. בכיף :)
אשמח שתשלח לי כשאתה מפרסם
הגב
דווח
Noam Harshish
Noam Harshish
רמה מעל כולם, הרסת אותי
הגב
דווח
טען עוד 18 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Unknown C
אתה לא לבד
אתה לא לבד
מאת: Unknown C
לילה מטורף
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
האישה המושלמת
האישה המושלמת
מאת: קריסטין .
המתנה שלי
המתנה שלי
מאת: Luba Viskun
סיפורים אחרונים
צורך של ימים קשים מידי
צורך של ימים קשים מידי
מאת: Yael Shayn
מבט אחד
מבט אחד
מאת: Chen Shuhani
בוא ונהיה בסדר
בוא ונהיה בסדר
מאת: Paz Elkaslasi
על קצות האצבעות 4
על קצות האצבעות 4
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
אל תלמד אותי לאהוב
אל תלמד אותי לאהוב
מאת: Liel Shmuel
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף