כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הדודה,הבולימיה וכל השאר.

אף אחד לא צריך לחיות ככה, לאף אחד לא מגיע לשנוא את עצמו.

זה סיפור אמיתי ואישי, למה אני מספרת את זה? כדי שאף אחד לא יעבור את זה.
הייתי ילדה רזה, תמיד. בגיל 12 החופש שבין כיתה ו לכיתה ז היה חופש גדול משעמם מאוד. אכלתי הרבה וכן השמנתי בהתאם, אל תדמיינו ילדה ענקית ושמנה, תדמיינו כרסונת חמודה כזאת, לא משהו בשמיים.
ראש השנה מגיע, (זה הזמן לציין שאנחנו משפחה גדולה ובחגים יש לפחות 50 איש כל חג) והמון אנשים יושבים בסלון, בערך 20.. אני נכנסת למטבח שמחובר לסלון וחותכת חתיכת עוגה, בעוד שאני מסתכלת על העוגה וחותכת אני שומעת קול
"תגידי, את באמת חושבת שאת צריכה את זה? "
דודה שלי, בת בערך 50 ואוהבת להתערב בכל דבר בערך בחיים.
רציתי לקבור את עצמי, זרקתי את העוגה במטבח ורצתי החוצה, בכיתי בערך שעה וחזרתי אחרי שעה וחצי לבית, כבר נכנס החג.. כל החג לא אכלתי כלום ורק התפללתי שייגמר, שיצא כבר.
כל השנה הקרובה נראית בערך כמו אותו חג, הערה ממנה, בכי, לא אוכלת, מין מנטרה שחוזרת.
חודשיים לפני החופש הגדול החלטתי שזהו, אני עם אוכל סיימתי. ובאמת, הפסקתי.
במשך ארבעה וחצי חודשים, אני קמה בבוקר אוכלת קערת סלט ובערב בשבע עוד אחת, כלום חוץ מזה לא נכנס לגוף. את רעבה? שתי מים.
שלוש סיבובי הליכה על המושב וחמישה סיבובי אופניים כל יום בלי ויתורים
אחרי שלושה חודשים של סלט ומים התוצאות הגיעו, יום שישי, חלה חמה ומלא אוכל והחלטתי לאכול, החלה לא נבלעת ואת הכל את מקיאה החוצה. ככה עם כל דבר בערך שכולל פחמימה.
כאן התחלןתי להבין שיש בעיה, אבל זה ממש ממש לא עניין אותי, ידעתי שזו הדרך להיות רזה והחלטתי שהרזון יהיה שווה את הכל, אפילו מחיר מוות.
חזרתי לסלט לעוד חודש, עד שחברה גילתה את זה.. אל תשאלו אותי איך, היא פשוט ידעה, אולי זה בגלל ה7 קילו שירדו ממני.
בערב האחרון של החופש, ביסודיות הוכנסו לי אין ספור משולשי פיצה, אין ספור סירובים אין ספור הקאות ואין ספור צעקות וקללות על החברה שמתעללת בי ככה.
לאותה חברה אני חייבת את החיים שלי, היום אנחנו כבר לא בקשר והיא בטח לא זוכרת אבל אני לא אשכח לה את זה.
מילים פוגעות. אל תשכחו את זה. אותה דודה לא עשתה את זה מאכפתיות, היא עושה את זה לכל בחורה במשפחה אצלנו, אף אחד לא אומר לה כלום.. לכולם היא מעירה בגיל 16,
תסכימו איתי שבגיל 12 לא צריך להעיר?
אז היום? אני בת 18 עוד מעט.. עם תסבוכים שכנראה יישארו איתי לכל החיים, לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי בלי דיאטה, כל סוג דיאטה ניסיתי. אף אחד לא צריך לחיות ככה, לאף אחד לא מגיע לשנוא את עצמו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

E T עקוב אחר E
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl