כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 4

״מתנה שהיא קללה״.

״ביחד עם כל מתנה, מגיעה גם קללה. וככל שהמתנה יותר גדולה, כך הקללה יותר גדולה. ״

כשהייתי בערך בגיל שנה וחצי ההורים שלי גילו על המתנה שקיבלתי מאלוקים - זיכרון.
זה קרה כשאבא שלי ניסה להדגים לי קסם בחבילת קלפים, הוא פרס את הקלפים על השולחן כשהם מסודרים ע״פ סדר המספרים, הוא רצה להמשיך להראות לי את הקסם שלו, אבל אז קרה משהו בלתי-צפוי.
אני, שהייתי אז ילד קטן בן שנה וחצי, משכתי את מפת השולחן, וכל הקלפים נפלו לרצפה בערבוביה.
אמא שלי בדיוק קראה לאבא שלי שיבוא לעזור לה, והוא הלך לעזור לה במטבח.
- - -
שיחקתי בקלפים.
אבא שלי מידי פעם הציץ לסלון לראות שאני לא עושה משהו מסוכן, הוא ראה שאני רק מתעסק בקלפים, ונרגע.
אחרי שעה, אבא שלי הסתקרן מה כל-כך מרתק אותי בקלפים, וכשהוא הגיע לסלון, הוא צעק לאמא שלי בהתלהבות שתגיע לסלון במהירות.
הם עמדו ליידי, משמיעים קריאות התפעלות, ״ממה הם כל-כך התפעלו? ״ אתם בטח רוצים לשאול.

הם התפעלו כי הם ראו את הקלפים מסודרים בסדרם הנכון ע״פ מספרים ודרגת חשיבות, בדיוק בסדר שאבא שלי פרס בפני לפני שעה קלה.
בהתחלה הם חשבו שזה מקרי, הרי זה בלתי-אפשרי שאני אזכור צורות (מספרים) שאני בכלל לא מכיר בגלל מבט של שניה אחת, אבל כשהם ניסו אותי ושוב עירבבו את הקלפים, שוב סידרתי אותם בסדר הנכון.
וכך שוב ושוב ושוב...
- - -
מאיפה אני מכיר את הסיפור הזה עלי?
אתם בטח חושבים שכמו כולם ההורים שלי סיפרו לי שגדלתי...
לא.
לי הם לא היו צריכים לספר, אני זוכר הכל, גם את מה שהם שכחו, את הסיפור הזה למשל, אני זוכר כאילו הוא קרה עכשיו.
אני זוכר הכל, ואף-פעם לא שוכח, אני זוכר את הלידה שלי, אני זוכר שבכיתי בה, אני זוכר שחתכו לי את חבל הטבור, אני זוכר שעדיין ראיתי בשחור לבן, אני זוכר את הברית שלי(אאוץ׳)...
בקיצור, אני זוכר הכל!
בהתחלה ההורים שלי חשבו שאני מדמיין, אבל כשהתחלתי לספר להם מה הם לבשו לפי תאריכים, והם בדקו בתמונות של אלבומים שאותם אף-פעם לא ראיתי, וזה היה נכון - הם האמינו לי.
– – –
הלימודים היו קלים בשבילי, הרי זה קלי קלות לפתור מבחן כשאתה זוכר כל מילה שנאמרה בכיתה, כל מילה שקראת, ובמיוחד שהתשובות לשאלות במבחן בדרך כלל נלמדו בכיתה מילה במילה ע״י המורה.
וגם אם לא, אז אותו סגנון שאלה, ניסוח קצת שונה.
כן, מורות סטנדרטיות לא משנות הרבה בין השאלות בכיתה, לשאלות במבחן.
את המבחן הייתי מסיים ראשון תוך דקות ספורות, ותמיד הייתי מקבל 100.
כל החברים תמיד קינאו בי, אני מצליח בלי להתאמץ בכלל, אף-פעם לא למדתי למבחן, מה שלמדנו בכיתה היה מספיק לי.
ולמען האמת, ב90% מהשיעורים הייתי משתעמם, המורים תמיד חוזרים על אותם הסברים.

מהר מאוד המורים שלי קלטו שאני משתעמם בכיתה, ובגלל זה עושה שטויות ובלאגנים, והקפיצו אותי כיתה אחרי כיתה.
אבל זה לא עזר, אז עברתי בית ספר, לבית ספר למחוננים.
הילד הממוצע צריך לחזור על אותו חומר כמה עשרות פעמים, ורק אז הוא זוכר אותו היטב.
לי הספיקה פעם אחת, ואני לעולם לא שכחתי מילה.
יש לי זיכרון פנומנלי, אני לא שוכח כלום, וזוכר הכל.
– – –
כל החברים שלי מקנאים בי, הרי הכל כל-כך קל לי, ואני משער, שאחרי שקראתם את הסיפור שלי, גם אתם מקנאים, גם אתם הייתם רוצים להיות כמוני.
ובעצם... מי לא?
אבל לפני שאתם מתחילים להתפלל לאלוקים שיתן לכם זיכרון פנומנלי כמו שלי, אני צריך לספר לכם משהו על עצמי.
- - -
כשהייתי קטן, חשבתי שהזכרון הפנומנלי שלי, הוא מתנה מאלוקים.
עד היום אני חושב ככה, רק שהיום אני מבין את זה בצורה שונה.
זה נכון שזו מתנה מאלוקים, אבל היום אני מבין ש׳כל מתנה מגיעה עם קללה משלה׳.

למה אני מתכוון? אתם בטח שואלים את עצמכם בחוסר-הבנה, אז אני אסביר לכם.
כמו שסיפרתי לכם, כל החברים שלי קינאו בי על הזיכרון המיוחד שלי.
ולא רק הם, אלא כל מי שהכיר אותי.
קנאה גורמת לאנשים לומר הרבה דברים, חלקם פוגעים ומעליבים, ואני זוכר כל מילה פוגעת שאי-פעם נאמרה לי, או ששמעתי במקרה שדיברו עלי.
אני זוכר את התאריך והשעה המדוייקת שבה היא נאמרה, אני זוכר על-ידי מי היא נאמרה, ואת הניסוח המדוייק שלו, אני זוכר הכל.
וזה כואב.
- - -
אני זוכר את האקסית שלי, את הפעם הזו שתפסתי אותה בוגדת בי עם חבר שלי, אני זוכר אקסית אחרת, בחורה שכל-כך אהבתי, עד שחשבתי להתחתן איתה, ולבסוף היא זרקה אותי ושברה את הלב שלי.
אני זוכר כל רגע מהרגעים היפים שלנו, את הנשיקות, החיבוקים, ובעיקר את המבטים האוהבים.
אני זוכר אותם כל-כך טוב, כאילו זה קרה רק לפני שניה, ודווקא בגלל זה, זה כואב כל פעם מחדש, כל שניה מחדש...
הזיכרון מכאיב.
- - -
אני זוכר הכל, אני זוכר אלפי סיטואציות בהן פגעו בי, העליבו אותי, והשפילו אותי.
אני זוכר את כל המילים והלכלוכים שהחברים שלי אמרו עלי (ושמעתי)...
וזה נשאר תמיד איתי, ומכאיב לי.
- - -
האדם הממוצע שוכח דברים קצת אחרי שהם קורים, וגם אם הוא לא שוכח לגמרי, הזיכרון כבר לא חד וברור, הוא מתעמעם, ויחד עם הזיכרון, מתעמעם גם הכאב.

אצלי זה לא ככה, אני זוכר הכל, והכאב נותר חד ודוקר, הכאב הזה אף-פעם לא מתעמעם.
עד שלפעמים אני חושב לעצמי, שהלוואי ואלוקים לא נתן לי את הזיכרון הפנומנלי, הייתי אומנם צריך להתאמץ כמו כל אדם רגיל, אבל גם הכאב שהייתי חווה היה רק את הכאב של ההווה, ולא הייתי חווה שוב ושוב את הכאבים מהעבר.
- - -
אז זהו, זה הסיפור שלי.
״למה סיפרתי לכם אותו? ״
סיפרתי לכם את הסיפור שלי כדי שתבינו, ׳לכל מתנה יש את הקללה שלה׳.
אז בזמן שאתם מסתכלים על אחרים, ולא משנה כמה הם כשרוניים, ובאיזה תחומים...
שניה לפני שאתה מקנאים בהם, תזכרו, ׳לכל מתנה יש את הקללה שלה׳!
ואם הם התברכו בהרבה מתנות, אז הם (כנראה) קיבלו גם המון קללות...
הדבר האחרון שהם צריכים זה גם את הקנאה שלכם, או עוד איזו קללה (נוטפת קנאה או שנאה)!
אז אם אתם רואים אדם כשרוני, במקום לקנאות בו, ואפילו לשנוא אותו...
תפרגנו לו, ולא רק מ(ן) השפה ולחוץ, (רק בצורה חיצונית, ללא כוונה אמיתית) תפרגנו באמת, תפרגנו מהלב.
כי בינינו...
אף-אחד מאיתנו לא יודע איזו קללה אותו אדם קיבל יחד עם המתנה שלו.
וסביר להניח שאם היית יודע את הקללה שהוא קיבל עם המתנה, לא היית מקנא בו, או שונא אותו, אז בשביל מה לקנאות בו רק בגלל שאתה לא יודע מהי הקללה?
- - -
ממני...
הבחור שזוכר הכל, ומקווה שאת המסר של הסיפור שלו, בדיוק כמוהו - אתם לעולם לא תשכחו.

זיכרון כואב...
זיכרון כואב...
דוד חגולי עקוב אחר דוד
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מהמם
הגב
דווח
guest
ממש לא מסכימה איתך..אני תודה לאל בורכתי יש לי כסף יופי ואהבה ונכון לפעמים יש דברים מבאסים אבל בגדול אני חושבת שהחיים שלי ממש יפים. אני מנסה להגיד שאושר של בן אדם לא בהכרח בא על חשבון משהו אחר..זאת חדיבה נורא פסימית זה שלך זה בא על חשבון דברים אחרים לא אומר שלכולם זה ככה
הגב
דווח
שלי בוקר
שלי בוקר
מדהים!
הגב
דווח
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דוד חגולי
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
״מכתבו של מחבל״.
״מכתבו של מחבל״.
מאת: דוד חגולי
״עובדי חברת החשמל - אתם רצחתם את סבתא שלי!״
״עובדי חברת החשמל - אתם רצחתם את סבתא שלי!״
מאת: דוד חגולי
״מכתב שכתבתי לבעלה של אישתי״.
״מכתב שכתבתי לבעלה של אישתי״.
מאת: דוד חגולי
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
חיים חדשים ישנים
חיים חדשים ישנים
מאת: רועי לוי
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
סשן במדבר
סשן במדבר
מאת: Yael Shayn
חיים חדשים ישנים
חיים חדשים ישנים
מאת: רועי לוי
הסיפור של דניאל
הסיפור של דניאל
מאת: יובל לובל
שמלה בים
שמלה בים
מאת: Shir Shir
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף