כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הלבד שנהפך לחלק ממך

הכותב הטרגי

הגעתי למסקנה שאני קנאי אני לא גאה בזה אבל אולי להתוודות יעזור בתהליך השלמה של הלבד שלי. הלבד שלי מוזר שהלבד הוא שלי, אישי, פרטי, בלעדי, כאילו קניתי אותו קיבלתי היתר להחזיק אותו ברשותי למרות שאין בלבד כלום אני עדיין אני נאחז בו. הייתי רוצה לשתף אותו, להתחלק איתו אבל איך מחלקים כלום? ומילא אני ירצה לתת מי ירצה לקחת את הלבד שהוא לא יותר מנטל. כמה אפשר לדקלם את המשפט הממוחזר והמשומש הזה ולהגיד שטוב לי שרע לי ורע לי שטוב לי כמו מטולטלת אני מתנדנד בין הטוב לרע והאם זה טוב שלא רע לי? כי אני מרגיש רע שלא טוב לי? זה מאתגר לחיות את החיים שלך ובמגביל לדלג ולחיות את החיים שלו זה יוצר בלבול שאני לא יודע מתי הוא מתחיל ואני נגמר ואיפה הוא נגמר ואני מתחיל? תמיד להיות בהיכון בהתחלה הוא היה סוג של תאום שלי הסתכלתי במראה וראיתי אותו שהוא לקח בעלות עלי שאני לא לרשותי שאני לרשותו והוא משתמש בי לצרכיו אתם יודעים מה זה להסתכל במראה ולא לזהות את עצמך לחפש את ההבדל שיבדיל בנינו שאפילו אני כבר לא מבדיל בנינו.

אז הלכתי באופן לביטוח הלאומי לדווח להם שיש לי בעיה אולי הם יוכלו מניסיונם לעזור לי כי המשקל כבד, כשהתקשרתי הם אמרו שהם שם לציידי ברגעים הקשים אז לפחות שיתנו יד. אז הייתי בוועדה הסברתי להם על המקרה הנדיר בו ישות עצמאית אם רצונות נפרדים משלי קובע עבורי מחליט במקומי דובר ומייצג אותי מושל בחיי ורק מיידע ומעדכן אותי מה שהוסכם שגופי אומנם לרשותי אבל הראש לרשותו אתה יכול להסביר במה זה מתבטא? אני מרגיש שאני לא מצליח לתפקד שבמקום להתפקד אני נפקד. שבחיים יש תחנות חובה שחובה עלייך לעבור אותם, שאתה צריך להתייצב בהם ואני מרגיש שערקתי השתמטתי מהנוהל המקובל שהייתי צריך לבצע פשוט ויתרתי שבמקום להתחיל להתניע שדברים ינועו הרגל על ניוטרל. שברגע שהוא הופיע הוא נטרל אותי הוציא ממני את התעוזה והאומץ שאפיינו אותי שאין שום דבר שידרבן אותי. שאייתו אני מקורקע מושהה כי הוא גורם לי להימנע לרבוץ על הספה לזפזפ בין ערוצים בעוד שהחיים חולפים פעם ראיתי אותו דבר מרתק עד שהוא החליט לרתק אותי לבית מאחד ששוהה אצלי הוא נהפך למהגר שמתגורר אצלי ואני לא מצליח לגרש אותו שהוא חלק ממני.

ואולי הכל התחיל ברגע שהוא מצא את המאגר של הכתיבה שלי והחליט להתערב בחיי מיפה כל חלק שבי עד שהוא הכיר אותי. אתם צריכים להבין אולי אני זימנתי אותו אבל ככול שעבר הזמן הוא נטע ושתל עוד זרעים וסימן טריטוריה אני אומנם עץ בודד אבל הוא יער אז איך גוזמים מקצצים איך את הכותב מעיפים? תנו פתרון תנו עצה רק אל תאבדו תקווה תיגאלו אותי, תצילו אותי תנו לי את החיים שלי בחזרה? הם הסתכלו עלי חסרי אונים מנסים להבין איפה הוא עכשיו אתה יכול להדגים לנו בבקשה. חייכתי הצבעתי עלי הוא אני נטבע ונחקק בתוכי כבש עוד אזורים בראש שלי עד שהגיע לחזות שלי ופשוט התלבש עלי מדד את אורך ורוחב המידות שלי ולבש את הצורה שלי. אומרים שהבגד עושה את האדם אז אני פושט מעלי את הבגדים נשאר ערום אבל כלום, כנראה בשביל הכותב בגדים בשבילו זה סתם משהו ללבוש שיוצאים החוצה אין להם ערך והוא לא צריך לצאת שיש לו עשייה בראש שלי כל כך הרבה על מה לכתוב רק תנו לו דף ועיפרון והוא מסודר.

בעוד שאני מסתכל על הארון בגדים שלי ומעצבים אני מתחיל לקרוע ולגזור את הבגדים זה לא מועיל אבל בשבילי זה מין פריקת עצבים, אולי כדאי שאני אפשוט את העור שלי שהוא מתקיים בתוכי גרם לי לשנוא את מה שנהפכתי להיות. הבוחן הסתכל עלי אולי אתה מאפשר לו להתפתח תגיד אלון ניסית להשתנות? לעשות סוג של מהפך? מהפך? כן! מבפנים – מבחוץ הבוחן הסתכל עלי אתה רוצה שינוי או שטוב לך או רע לך כמו שאתה אתה צריך להחליט בלי לזגזג בין זה שטוב לך שרע לך הוא שרע לך שטוב לך. כי כל עוד שאתה לא בוחר אתה מאפשר לו להתרחב. מה למשל משמח אותך? משמח? כאילו מישהו כיבה את השלטר אני לא יודע אני לא זוכר שאני מנסה לכתוב על שמחה והכותב נכנס באמצע ומשתרבב לי בכתיבה מכניס את עצמו פנימה כי גם סיפור על אהבה אצלי לא יגמר בנשיקה אלה בסוף טרגי על זוג מאוהב שבסוף ימות הוא יתאבד שהוא יגלה שהיא בוגדת בו והיא תתאבד שהיא תגלה שהוא רצה להציע לה נישואין אתה רואה גם סיפור על אהבה אצלי היא נכזבת. הבוחן הסתכל עלי תן לי עוד פרטים עליו הבוחן התעקש מראיון פתאום זה נהפך לסוג של מחקר.

כותב טרגי שחי בתוך בנאדם איזה נושא מרתק בעוד אני סובל. אז משכתי להסביר שהוא שוהה בלתי חוקי מהגר שמתגורר אצלי באופן קבוע בלי הפרעה שמצא אצלי לא רק בית אלה מאגר של חומרי גלם, קירקע והשהה אותי מאחד פעיל הוא הקפיא אותי ואני מחכה להפשרה שאני לא מקובע יותר מאובן. נהפכתי לאדיש שכל אחד מכוון, יורה ופוגע במטרה ומשיג דברים אני מרגיש שאני חי חיי סרק חיים בכאלו ואם אלה החיים שלי קח את האקדח ותירה בי רק תשים בו כדור כי חוץ מלהפיק רעש הוא חסר שימוש. ואני בטוח שזה באשמתו הבוחן הראשי התייעץ אם הוועדה ואמר לי מה שאתר מתאר יוצא דופן אבל אנחנו כמוסד חלוקים בדעה שלנו הרוב פה חושב שהוא המצאה שלך פרי דמיונך הפורה. המצאה זעמתי אתה עומד בראש הועדה מה אתה חושב? הבוחן הסתכל עלי ואמר "אני עדיין לא הצלחתי לפענח אותך אבל פה זה עובד לפי רוב לפי הצבעה תבין אנחנו צריכים הוכחה ואני מנסה להבחין בו ולא רואה אותו ואתה נראה די נורמלי בשביל שנתייחס אלייך כמשוגע, הלוקה הפיצול אישיות. תבין אנחנו צריכים אסמכתה מין פרט מזהה ממנו. רוצים שהוא הזדהה כדאי שנוכל לזהות אותו. יש מישהו מלבדך שיכול לתת לנו עדות? ראיה? הנהנתי בשלילה אז אין לנו איך לעזור לך.

קמתי מהכיסא ויצאתי החוצה כנראה שאני אצטרך להמשיך לחיות איתו הבוחן קם וניגש אלי ואמר אומנם לא תיארת אותו במובן הפיזי אבל במובן הנפשי אני מבין אותך שהוא האבן בנעל שמגביל אותך אני לא יודע עדיין איך הוא הגיע והאם הוא יצא אבל בשביל להקל עלייך אני מוכן ביחד עם הוועדה להעניק לך קצבת נכות בטענה שאתה מוגבל. מה אתה אומר מקובל עלייך? כן עניתי והלכתי משם. פתחתי את הטלוויזיה וראיתי סרט תיעודי על אסירים אחרי הסורגים על אסירים שהשתקמו והכינו את עצמם לחיים שבחוץ. וחשבתי לעצמי איזה כיף להם שהם זכו הרי לרובינו יש שאלות על החיים כמו מה אתה רוצה להיות טוב, רע ואותם אסירים משוחררים טעמו את שניהם והשתנו בהתאם. עברו תהליך כדי להגיע לתוצאה הרצויה ובעיקר החליטו והגיעו להסכמה בין הטוב לרע שהם רוצים להיות אנשים טובים. ואני מקנא בהם שאני בתול משניהם, כי לפעמים אני חושב ביני לבין עצמי שאני ניצב בחיים היום שרוי בתרדמת.

שבגיל 28 לא חוויתי לא את הטוב שאנשים מדברים עליו ולא את הרע שאנשים מזהירים מפניו. ואני חי עם כותב שעדיין לא סגור על עצמו מה הוא יותר, האם טוב לו שרע לו או רע לו שטוב לו. וזה משפיע עלי כי איך אדע מי אני עם הוא לא יודע מי הוא, ועם הוא לא יודע מי הוא ואני לא יודע מי אני מה נשאר להגיד. איך אפשר לנחם? כי המשבר זהות שלי מבוסס עליו ובסך הכל רציתי לדעת אם טוב לי או רע לי. אוף החיים האלה מסובכים מידי עבורי נו לפחות יש לי כותב טרגי שיתמודד אם זה.

Alon PAGLIN עקוב אחר Alon
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
M A
M A
ברגע שתקבל אותו כחלק ממך ותבין שאתה שולט בוא ולא הוא בך אתה תהיה יותר שלם עם עצמך , כתבת מעולה :)
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
ורד
ורד
מאת: Alter A
בין צ'צ'נים למלחמות דת
בין צ'צ'נים למלחמות דת
מאת: Justice gov
שני ילדים בעולם
שני ילדים בעולם
מאת: סנופקין M.F
לשיר מכל הנשמה 4
לשיר מכל הנשמה 4
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה