כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

מלמעלה למטה

"אני רוצה". היא לחשה. משהו בי נמס ברגע אחד, "בסדר".

"אני רוצה להיות מעליך הפעם".

היא מחייכת בסיפוק בטרם מועד ומתחילה להישען מעלי.

"לא".
עצרתי אותה ומשכתי אותה כלפיי המיטה.

"נו למה לא? זה לא מדליק אותך?"

אני לא יודע לשקר.

"זה כן. אבל אני לא מעוניין".

היא עשתה פרצוף חושב.
כנראה חשבה שאני מסתלבט, אז שוב נעמדה על הברכיים, עם כל הגוף המושלם בהגזמה שלה, שהשתקף בצורה מושלמת עם האור שבקע מהסלון דרך הדלת הפתוחה, כמו ציור מהמאה הקודמת על קלף או על קנבס.

תפסתי לה את שני פרקי הידיים עם יד אחת שלי, צמודות, וקמתי משכיבה לישיבה, גם ערום לחלוטין.

"נו, מה הבעיה? אני רוצה גם לפרק אותך". היא אמרה וחייכה בשובבות עגומה.

"לא". אמרתי והסתכלתי לה בעיניים שתבין שזאת המילה האחרונה.

"למה?"

הפרצוף שלה כבר נהיה פחות חייכני ושובב. לא הסתדר לה, ובצדק.
אבל זאת נקודת תורפה ולא משהו שאני מתכוון להסביר.

"ככה". אמרתי בפרצוף רציני ובזאת הבנתי שהסתכם הערב השובב שלנו.

קמתי מהמיטה לכיוון המקלחת בביאוס,
ולפני שהספקתי להיכנס היא קמה בעצבים מהמיטה,
מתעצבנת ובמונולוג עם עצמה.

"אבל אני לא מאמינה שאתה אשכרה סוגר את הערב, ידעתי שלא הייתי צריכה לבוא היום. יש לי עוד ללמוד למבחן ויכולנו להתראות בשבת".

קפצתי מהחדר מקלחת ותפסתי לה את היד.

"די". הסתכלתי לה בעיניים והמשכתי להחזיק.

"תפסיקי".

היא ניערה את היד שלה אבל לא הצליחה להשתחרר.

ונעצרה.
"תעזוב"

"אז תישארי".

"לא. ביאסת לי את התחת עכשיו, לך קיבינימט".

"די. תרגעי".

תפסתי לה בפנים עם היד השניה ומחצתי קצת.
השפתיים היפות שלה התעוותו לי ביד.

הסתכלתי לה בעיניים הכחולות ברצינות אימתנית כמו שאני יודע.

היא המשיכה להיאבק כי החזקתי עדיין את היד שלה.
בהתחלה הרגשתי שאולי כדאי לשחרר, ואז היה נראה שהיא פשוט... נדלקת.

אז תפסתי לה בשתי הידיים והצמדתי אותן מאחוריה על הישבן היפה שלה, ונצמדתי אליה, ולאוזן שלה עם השפתיים שלי.

"תרגעי". לחשתי ברוגע.

"מייק מי" היא אמרה ונשכה לי את הגיד בין הצוואר לכתף.

זה כאב.
אבל הבנתי את הכיוון.

עכשיו החזקתי לה את הידיים עדיין מאחורי הגב עם יד אחת, ועם היד הפנויה תפסתי לה בפנים,
חזק יותר הפעם.

היא נדלקה בטירוף, והגוף שלי כבר הגיב רק מלראות אותה נאבקת בי.

"ניסית פעם משהו כזה?"
שאלתי והשפתיים שלי נגעו קצת בשלה. בלי לנשק.

"לא, אבל אני רוצה". הקול שלה רעד קצת. הרגשתי שהיא רוצה.
אני בטוח רציתי.

עזבתי אותה.

הסתכלתי עליה. מרוב שההורמונים שלי שוצפים אני כבר רגוע יותר מבנאדם שצף בים המלח בשמש. הפוך על הפוך.
הדום שבי מקבל את השליטה כשהיא מעבירה אותה אלי בבטחון מלא.

"תסתובבי".

היא צייתה, והסתובבה לאט. לדעתי היא אפילו בעצמה לא ציפתה שתשחרר שליטה כל כך מהר.

הגב שלה היה אלי.
נצמדתי מאחוריה, ולקחתי את הידיים שלה.
שילבתי בין האצבעות שלנו בידיים כמו חלה לשבת.
כפות הידיים שלי מעל גב הידיים שלה, למעיין חיבוק עם ידיים מוצלבות שהשתרעו על כל החזה שלה, מוזר, חם ולא אופייני לאף אחד מאיתנו, זה בטוח.

היא השתחררה והתמסרה, ושלחה את הראש שלה אחורה עלי.

אני מניח שבשלב הזה כבר הרגשות כבר היו שם מבלי לדעת, וזה כבר לא היה משחק ששיחקתי איתה, משחקי מוח ופלירטים של תשוקה שבאו להוכיח מי יותר חכם. מי ינצח, ומי יפסיד.
זה היה ברור שאין כזאת תחרות, כי היא הייתה חכמה מספיק כדי לדעת שזה משחק שבו אני מפסיד מראש.
ואכן הפסדתי.
אבל גם היא.

שלחתי את היד שלי למטה,
פישקתי בין השפתיים שלה וליטפתי את החלק העליון של הדגדגן שלה לאט.
היא התמסרה ופישקה קצת את הרגליים בשבילי.
שמעתי את הנשימות הכבדות שלה וזה מבחינתי שווה הרבה יותר מלגמור. הרבה יותר.

שחררתי את היד השניה שלי מהיד שלה,
והורדתי גם אותה למטה, מפשק בין השפתיים עם יד שמאל ומחכך את האצבעות הגדולות שלי בדגדגן שלה עם אצבעות יד ימין.
היא שולחת את הידיים שלה לזרועות שלי ואוחזת בהן חזק, מתמסרת.
הייתה לנו כימיה מינית-רגשית-אינטליגנטית שלא חווינו מעולם,
וכל הדרכים נסללו מהיותם.

בשלב מסוים הגענו למיטה, המוח שלי היה מספיק שיכור ממנה כדי לא לזכור איך.
"אני רוצה". היא לחשה.

משהו בי נמס ברגע אחד, "בסדר".

היא עלתה מעלי לאט, ואני הייתי מאוד חסר בטחון לגבי מה יקרה בשלב זה מבחינת התחושות שלי.
היא הכניסה אותי ממש לאט לתוכה, וזזה אפילו יותר לאט, כאילו יש לה כוחות על, יצרה קשר ישיר עם העיניים שלי בבטחון שאפילו לאגו הענקי שלי לא היה מעולם, בשום שלב בחיי,
ואני מזמן הייתי ז''ל.

זה הרגע שבו הדום הופך לסאב במאית השניה, הרגע שבו החשיפה היא לא מרצון, אלא מכורח הנסיבות.

נשענתי על המרפקים שלי, בוהה בתזוזות שלה,
שהיו כבר הרבה מעבר לסתם חרמנות.
אחר כך נשענתי רק על מרפק ימין והעברתי את יד שמאל מהחזה שלה לצוואר שלה, והתעכבתי עליו לשבריר שניה.
היא החזיקה את היד והעבירה אותה על החזה שלה בחזרה, ואני שיחקתי איתו עד שהיא עזבה את היד שלי ונשענה על החזה שלי עם כפות הידיים שלה, בזמן שהאוויר שלי יצא מהריאות שוב ושוב בכבדות.

כמו בטראנס, בפוסט טראומה, הפכתי להיות חסר שליטה.
שלטתי עליה, עד לרגע שהיא התיישבה מעלי.
לא לקח לה הרבה זמן להבין שאני לא מבין שאני כבר ממזמן לא שולט עליה, ובקושי על עצמי בנוכחותה, אלא שהיא שולטת עלי.
מרגע זה הייתי מריונטה, של עצמי, שלה, שלה, שלו, של כולם.

במיוחד לאור העובדה שהיא שיחקה בשתי בובות,
והחוטים חונקים, אפילו מבלי שהיא תשלח ידיים לצוואר שלי,
מבלי שהיא תיתן לי סטירות ותגיד שאני כלום,
זה מה שהרגשתי כשהסתבר שהכל היה חארטה בשבילה.

אבל אהבה, או שיותר מדויק אהבעע.
תמיד הייתה דבר מסובך ודוחה,
היא גורעת ממך את השליטה עד כדי וקום וריק אינסופי שרודף אותך לשארית חייך.

ומי רוצה להיות תקוע בלופ, בריק אינסופי?
לא אני, ולא שוב.

Johnnie Walker עקוב אחר Johnnie
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
סיגל מור
סיגל מור
ובסוף הכל מסתכם ב״ מייק מי״
אנחנו רוצים שיגרמו לנו למה שאנחנו לא מרשים לעצמנו לשחרר לבד , גם אם נתנגד לזה בכל הכוח ,איפשהו שם במוח יש קול קטן שרוצה שיכריחו אותו לצאת מלופ , לצאת מריק.
קול קטן של תקווה שחונקים בכרית עוד שהוא אומר למישהו האחר שרק אם יכריחו אותו זה יצא ,רק כשמאבדים שליטה על עצמינו…

מעורר מחשבה ג׳וני . נהדר כהרגלך
הגב
דווח
Johnnie Walker
Johnnie Walker
מבין הפעמים היחידות שהסכמנו על משהו. יפה אמרת
תודה על התובנות ד''ר
הגב
דווח
1 אהבתי
סיגל מור
סיגל מור
צריך לחשוב עם עצמך מה לא בסדר איתך בפעמים שאתה לא מסכים איתי .
חשבתי שזה גם תובנה שהגענו אליה ;)
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 10 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Johnnie Walker
כאב של גבר
כאב של גבר
מאת: Johnnie Walker
למה המילה אהבה גורמת לי להקיא
למה המילה אהבה גורמת לי להקיא
מאת: Johnnie Walker
אפלה יפה
אפלה יפה
מאת: Johnnie Walker
Prone bone (+18)
Prone bone (+18)
מאת: Johnnie Walker
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
ורד
ורד
מאת: Alter A
בין צ'צ'נים למלחמות דת
בין צ'צ'נים למלחמות דת
מאת: Justice gov
שני ילדים בעולם
שני ילדים בעולם
מאת: סנופקין M.F
לשיר מכל הנשמה 4
לשיר מכל הנשמה 4
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan