כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2 1

אז מה המטרה לחיות ?

לא באמת יודעת איך לענות

קרייסיס
שיחה
עוד קרייסיס
עוד שיחה
אדישות שנוצרת
כדי להישאר שם
כדי להתעניין
כדי לדאוג
כדי להיות מסוגלת להיות עוגן
בלי לטבוע בעצמי בניסיון הצלה
חייב עור פיל
חייב קצת דיסטנס נפשי

אז עוד קרייסס
כולם מתרגשים שהיא צורחת באמצע חדר ניתוח
כולם מסתכלים אחד על השני
כולם לא מבינים איך היא בורחת החוצה בדמעות
כולם מתרגזים על חוסר המקצועיות והכבוד
כולם..
למי אכפת מכולם?
לא מתרגשת
מפתיע, אני הראשונה להיות מובכת מהתנהלות לא מנומסת
במקרה הזה גינונים לפח
ניגשת שוב
מסתבר שזה העבודה החדשה שלא בחרתי
ושמצד שני אין סיכוי שאתפטר
ועוד לופ של ספיגת חרא
ועוד לופ של לשמוע כמה רע
ועוד לופ של לפרק לגורמים
לתת קונטרה
לשמר טון רגוע
שמתחלף בתקיף
מאצילה סמכויות שהענקתי לעצמי
כי אף אחד אחר לא מתעסק בתפוח אדמה הלוהט הזה

ומבעד למתן פרופורציות
חלוקת המלחמה שלה בשבילה לקרבות קטנים ברי ניצחון
המציאות לא משתנה
אין לי איך לפתור לה את הבעיות
אין לי איך לפתח קול ועמוד שדרה במקומה
אין לי איך להוציא אותה מהסטרס
אין לי איך לטפל לה בדיכאון ששתינו יודעות לאבחן לה על פי כל הקריטריונים
אין לי …
סבל הוא סובייקטיבי
חוסן נפשי הוא יחסי ולא ניתן להשאלה או השתלה
בעיקר פורסת את בליל הרע
לארוחה של הרבה מנות קטנות
ככה הטעם המר יעבור יותר בקלות בגרון
ככה הרעל שריד

״ אז מה המטרה לחיות?״ היא שואלת
יש מלא ססמאות
אבל תכלס אין מטרה
אנשים נולדים ומתים כל הזמן
זה משנה לעצמך ולסביבה הקרובה
יש מצב נתון
ואינסטינקט הישרדותי
שאין לי איך להפעיל אותו באדם אחר
פונה לשכל
פונה לרגש
פונה להיגיון
פונה למצפון
פונה להומור
פונה לתקווה
עונה ועונה
אבל לא באמת יודעת איך לענות

הייתי כבר צריכה להיות טובה בזה יותר
יותר מידי פעמים ניהלתי עם אנשים שונים את השיחה הזאת
ובאף שלב לא למדתי לשקר
וכל פעם אמשיך לדחות את החשיבה העמוקה על הנושא ליום אחר
כנראה פוחדת להביט אל תוך ליבת הלבה
ולהבין שאין אף פעם סיבה אמיתית לא לקפוץ פנימה ולהשתחרר
זה נטו קידוד חייתי
להמשיך לשרוד עד יום טוב יותר

אז אמשיך לאחוז בה עד שהוא שוב גם בה יתעורר ויהיה אפשר לשחרר

עד שהיציבות הרגעית שלה תעלה על פס לבן ובתקווה הפעם עליו תישאר

סיגל מור עקוב אחר סיגל
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נגה הלפרין
נגה הלפרין
כתיבה עמוקה ומרתקת.
את מדהימה.
הגב
דווח
Memories ...
Memories ...
המטרה: לחיות וכל האמצעים כשרים
כתבת פשוט נפלא ❤
הגב
דווח
סיגל מור
סיגל מור
סיכמת אותי באופן מדויק
תודה ❤️
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 12 תגובות
כותבי החודש בספרייה
סיגל מור
מודל אידאלי
מודל אידאלי
מאת: סיגל מור
פירורים
פירורים
מאת: סיגל מור
Icarus
Icarus
מאת: סיגל מור
לא שופטת
לא שופטת
מאת: סיגל מור
פסיכולוגיה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
שלא תעז
שלא תעז
מאת: אתי בן ארויה
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
סיפורים אחרונים
חנוקה
חנוקה
מאת: מישהי .
סמים על הבוקר
סמים על הבוקר
מאת: איש המגבעת
גשם
גשם
מאת: איש המגבעת
לטיפה סטירה
לטיפה סטירה
מאת: השם שלי הוא ..
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan