כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

הלכתי בתוך החלום

זה שלי

"הדרך היחידה להשאיר את החלום שלם, מלא תקווה ולא מאכזב, היא לא לנסות לעולם להגשים אותו. חלום שהוגשם הוא חלום מאכזב. האכזבה הזאת היא מטבעם של חלומות."

מתוך "סיפור על אהבה וחושך" של הסופר עמוס עוז.

לפני חצי שנה בדיוק, 19/04/2021, הלכתי בתוך החלום שלי במשך בוקר שלם. אני עדיין מרגישה שובל של געגועים ליום הזה. להתרגשות שלפני, עד כדי כך שלא הייתי מסוגלת לאכול והנשימה נעתקה מהמחשבה מה יהיה. נתתי לאנשים לקרוא כתב יד שלי, אנשים זרים לגמרי. זה לא משהו שקורה כל יום. והיום עצמו, כשקמתי בבוקר והסתכלתי על עצמי במראה, תוהה אם לצאת מאזור הנוחות והנבוכות (פעם הייתי בטוחה שהמילה נבוכות קיימת ואז הבנתי שאומרים מבוכה) זה הדבר הנכון. מה רע לי להמשיך לפרסם בבלוג בעילום שם ולזכות לכמעט 700 קוראים בכל פרק? זה מספיק.

כשיצאתי מהמקום הזה, בדרך עוד לחנייה, עיינתי "בהפתעה" בעיניים דומעות. מה, את כל זה כתבו עלי? על מה שאני כתבתי? הפתעה כי מהרגע שנכנסתי נאמר לי שזאת פעם ראשונה שכתב יד עבר בין מספר אנשים באותו השבוע. כולם הסתקרנו מי האישה הצעירה והלא מוכרת שמעזה לנגוע בתחום הפוסט טראומה ועוד לשזור אותו ברומן רומנטי.

ולא סיפרתי כמעט לאף אחד.
נהגתי לבית עם חיוך מהרצליה עד לנס ציונה, כי באותו הערב המשכתי למשחק כדורסל. חיבקתי את המילים, שגם ככה חלק ממני, קרוב לחזה. ידעתי שאני יכולה לשאוב מכך כוח לתקופה הקרובה בתוך תקופה לא פשוטה. והיי, זאת רק ההתחלה. רק התחנה הראשונה...

מאותו יום זכור לי גם הערב, אפרופו נס ציונה. הלכתי לקנות פיצה אחרי פגישה עם חברים בפיצרייה שאני אוהבת שם, בכל זאת לא אכלתי כל היום מהמתח וההתרגשות, תוהה אם לשלוח הודעה למישהו חשוב לי או לא. אם ביום כזה חשוב שאני המרכז שלו, אני יכולה גם לדאוג לבריאות של אחרים מצוננים. פחדתי עד כדי כך שהקסם של היום הזה ייהרס מסינון שבמשך כל ההליכה התלבטתי. לא רציתי שהאופוריה תיעלם, תחושה קסומה כל כך. בסוף עשיתי את זה בבית.

בסוף זה היה יום מעל המצופה. ועכשיו יש לי בלוק רציני שמצופה ולא בשוקולד. מישהי שחשובה לי, אפרופו אנשים בחיי, אמרה לי השבוע שאני צריכה להיחשף לאט לאט אם אני רוצה ואם אני לא. אי אפשר להיות סופר, איזה תואר כבד! , ולשמור על הפרטיות. ככה, לאט לאט הבלוק ישתחרר. ומתי החלום ישתחרר לספר שאחזיק קרוב לחזה? למילים שאחבק ואומר בגאווה: "זה שלי".

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 111
להילחם בשבילו- פרק 111
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 112
להילחם בשבילו- פרק 112
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 113
להילחם בשבילו- פרק 113
מאת: שלכת כותבת מהלב
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz