כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

כמו בחלום

יודעת כבר איך זה מרגיש

קרני שמש ראשונות של בוקר נכנסות דרך התריסים, פנימה אל החדר. תחילה, הן מאירות חלק מסוים ברצפה שמקנה למקום הבטוח ביותר בעולם תחושה קסומה. הן רכות, לא חמות, תמימות וביישניות. תחושה של בתוליות כזאת. אחר כך הן משתלטות על כל החדר, מנוסות ומלאות ביטחון.
אני מתעוררת, מבינה שקרני השמש הדועכת בשקיעה, אי שם בהרי ירושלים, היו רק חלום.

אני ממצמצת, מנסה להיזכר מה היה שם. למה הלב שלי חם כל כך. למה השפתיים נמתחות לחיוך. אין במציאות עופרים, במבי קטן ומתוק או אייל שמטיילים על ההר הצמוד לחלון הענקי בחדר. זאת לא מרפסת. זאת שמשה ענקית שחושפת נוף אפור-חום. פונץ', הכלב שלי, כבר נפטר לפני כמה חודשים. הוא לא יטייל בנינו על השטיח הגדול, שתופס מקום רב פה. הוא לא יבקש שאתייחס אליו, כשאני עסוקה בגבר שעומד מולי.

דמות מוכרת מסתכלת עלי דרך המראה שמעל המיטה. המיטה עצומה, מתאימה לו. ההשתקפות שלה דרך המראה כל כך לא יפה. יש האומרים שמראות מספרות את האמת או מכערות. בודדות המראות שגורמות לך להרגיש יפה. בטוחה בעצמך. הדמות הזאת עייפה, חזרה הרגע מטיסה מוזרה לצרפת.
המוח יצר שמקום אחר, בכלל בראשון לציון, הוא בארץ הקרואסונים והבגטים. התגלשתי במגלשה ארוכה ומפותלת עד שהבנתי שמה שאני מחפשת לא נמצא שם בכלל. לא הייתה לי ולו לרגע תחושה של בית. עכשיו אני מרגישה בבית. פה, בירושלים. היא לא רק הלב של ישראל, היא גם הלב שלי. הוא הלב שלי.

עליתי על מטוס חזרה לישראל, רצה ברחבי נמל התעופה האימתני. מחפשת אותו. את העיניים של במבי. והנה אני פה, כשאור היום סוגר עלינו. אני לא מרגישה חושך. הוא האור, פנס, מגדלור... מה שתרצו. אני רוצה אותו.

והוא מחבק אותי, מרים אותי. אני רואה דרך המראה את הדמות מאושרת כל כך. סוגרת עליו עם הזרועות שלה. הרגליים הקצרות כרוכות סביב הארוכות שלו. השפתיים מרפרפות על הצוואר, עוברות ללחי, עולות למצח ואז נוגעות בשפתיים. זה המקום הבטוח ביותר בעולם. תחושה קסומה. תחילה משהו במפגש של השפתיים שלי ושלו רך, לא חם, מלא תמימות וביישנות. תחושה של בתוליות כזאת. אחר כך הן משתלטות על שלי, רוצות לבלוע אותן. התשוקה משתלטת על כל החדר כשהוא לוקח אותי אל המיטה, מנוסה ומלא בביטחון.
תוך כדי שהוא מוריד ממני את הבגדים ספוגי הזיעה והמסריחים מהטיסה הזאת לצרפת, שם חיפשתי את שאהבה נפשי ולא מצאתיו, הבנתי שהוא בכלל בירושלים, כמו שכתוב "בשיר השירים", אני זוכרת שאמרתי לו שאני מרגישה בבית. סוף סוף בבית.

***
הרגשתי ככה בכל פגישה איתו, עד שהגיע הסוף, שהיה פחות קסום. הבית כבר לא היה נעים, תחושה שאת לא רצויה בו. כמו בחלום, אני יודעת איך זה מרגיש כשהוא נוגע בך.
לימים, הפסיכולוגית שלי תכתוב את החלום הזה על דף. כאן התחילה ההיסדקות בה הבנתי שמה שחיפשתי היה כל הזמן מעל לאף שלי, לא מתחת. לא פספסתי אותו. מה שאני מרגישה עכשיו נע בין החמצה לאכזבה. לא פספוס. הלב מתכווץ כל פעם. חלמתי הרבה חלומות עליו, אבל האחד שנכתב כאן כבר קיים עוד מעט בדיוק שנה ולא יוצא לי מהראש. כמו נמרוד, עדיין.

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
סיפורים אחרונים
חנוקה
חנוקה
מאת: מישהי .
סמים על הבוקר
סמים על הבוקר
מאת: איש המגבעת
גשם
גשם
מאת: איש המגבעת
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay