כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

לילה אחד

הדייט הכי טוב

כשהוא בא לקחת אותי ואמר שאני בוחרת את המקום לדייט- חששתי.
כבר היינו יחד במסעדות או בתי קפה, אבל ללכת לסרט ביחד ולהחזיק ידיים כשהחשכה סוגרת עלינו, סגר עלי. רק המחשבה גמרה לי את האוויר. חשבתי כל הערב, אפילו כשהוא כתב לי שהוא כבר יצא ובדרך.
התעקשתי שניסע הפעם במכונית שלי. רציתי משהו, מקום, שיגרום לי להרגיש בטוחה ולא מתוחה. הוא החנה את הרכב שלו בחזית הרחוב ונכנס אל החנייה, שם כבר הייתי בין המדרגות אל הריצוף הצבעוני עליו חונות המכוניות.
הוא היה גבוה ממני בכל כך הרבה סנטימטרים שהיה נראה לי טבעי כל כך להישאר על המדרגות לנצח. אבל לא. אחרי חיבוק מוחץ ורפרוף קל של השפתיים שלו על הלחי שלי, ירדתי לאט לאט, רק לא ליפול לידו, עד שעמדתי מול החזה שלו. הוא הסתכל על שורת הרכבים, מנסה לזהות את שלי. שלפתי את השלט מכיס המכנסונים שלי ותוך רגע הפנסים של הקיה פורטה האפורה הבהבו.
"יש משהו מוזר על השמשה," אמרתי, מנסה למקד את המבט במשהו קטן דמוי ענף שקיפץ לו על הוישר.
"אני חושב שזה חגב," הוא הגיב, נזכר איך לדבר.
התחלתי לצחקק, נושפת על החרק שהתעופף לו אל הלילה. לא הספקתי לראות את התגובה שלו, הוא כבר היה בתוך הרכב. רק כשהתחלתי לסדר את הכיסא ולבדוק אם הוא חגור, הוא הרשה לעצמו לשחרר חיוך. "את נוהגת!"
"אני נוהגת!" הרשיתי לעצמי להצטרף לטון המתלהב, אבל חששתי. כמה חששתי. כשעליתי על הכביש המהיר, ראיתי שהוא ממשיך לחייך. הוא סיפר על היום שלו בעבודה, ואני הנהנתי. הקשבתי. פתאום הוא הסתכל על שתי הידיים שלי, שהיו על ההגה. במבט חטוף הצלחתי לראות שהוא עושה פרצוף.
"קרה משהו?" שאלתי בהיסוס.
"את לא תצליחי לנהוג עם יד אחת, אה?" הוא עיקם את האף.
"אה." חייכתי חיוך קטן. כן, יש את הקטע שהוא אוהב להחזיק לי את היד כשאנחנו באוטו שלו. "לא, אתה יודע שכל עניין הנהיגה הזה עוד חדש לי."
"כן, כן." הוא ניסה לחלץ את שנינו מהאוויר המוזר שהתפשט ברכב ופתח חלון. אוויר של קיץ, חמים ולח, נכנס פנימה. "אז לאן אנחנו הולכים? לא אמרת לי. זאת הפתעה?"
"לא ממש." לא רציתי לייבש אותו, לכן סיפרתי לו האמת. "אני קצת לחוצה כשאני איתך, אתה יודע את זה. יש לשנינו אהבה לא מוסברת לים. הוא מרגיע אותנו. חשבתי שיהיה נחמד לשבת על החוף ופשוט לדבר. יש בר שם, אפשר להזמין משהו קל לאכול. אתה יודע שיש לי קצת אישיו עם אוכל בלילה." אם לא הייתי נוהגת, ככל הנראה הייתי משפילה את המבט שלי ברגע הזה.
"אז לאן אנחנו הולכים?" הוא חזר על השאלה שלו, רק שהפעם היד שלו הייתה מונחת על הירך שלי. כף היד הענקית שלו לחצה על השריר שם. ידעתי שהוא אוהב את השרירים שלי. המגע שלו היה לי נעים.
"חוף הצוק," עניתי, מסתכלת במראות רגע לפני הכניסה לדרך נמיר.
הוא צחקק. "איפה שהזונות."
"אוי, כן. אל תזכיר לי את זה." זיכרון אפל קפץ אל תוך מוחי. די, תנשמי. עברת את התקופה הזו. התגברת על התזכורת הכואבת לתקופה ההיא.
עצרתי את הרכב בחניון החוף. הוא שם לב שאני תוהה מה לעשות והציע לעזור לי להחנות את הרכב. לא רציתי לשחק את עצמי גיבורה, פשוט נתתי לו. החלפנו מקומות לדקה. אחר כך הלכנו על האבנים עד השער, ובזווית מסוימת היה נראה כאילו הראש שלו נוגע בכוכבים. כמה כוכבים יש בשמיים, וואו.
על המדשאות ישבו זוגות אוהבים על שמיכות. הם לא היו רבים. הוא לא ראה את שנינו חלק מהם. "בואי נלך לבר, נשב שם." הוא די העמיד עובדה, יורד במדרגות אל החוף.
הלכתי אחריו, מתחרטת שבאתי עם הסניקרס ולא כפכפים. החול הצהוב נהיה חיוור דרך התאורה הלבנה. התיישבתי במקום בו המלצר הראה לנו, והוא לקח את הכיסא שלו וקירב אותו לשלי. מרחק אפס. נשמתי עמוק, האוויר המלוח של הים גרם לי להרגיש פתוחה יותר. סוכת המציל המרוחקת נראתה חשוכה, כמו העבר שלי כשסיפרתי לו על התקופה בה הייתי חיה על כדורים נגד דיכאון וחרדה.
תוך כדי שאני מדברת ומדברת, הוא הזמין לשנינו צ'יפס גדול, קולה בשבילי וקפה קר בשבילו ("רק ילדות שותות אייס קפה", הקניט אותי). הוא לא שאל הרבה, ואהבתי את זה.
כשעברנו לדבר על תקופות לא טובות בחיים, ושאני עמוק בתוך אחת כזו, הוא סיפר לי על המחלה של אמא שלו.
ברגע הזה הנשימה שלי נעתקה.
"היא בסדר עכשיו?" שאלתי כשהוא סיים.
הוא הנהן, די אדיש. "כן, כן. אפשר לומר."
בלי ששמנו לב, נשארנו לבד בחלק הזה בחוף. רק הוא, אני, הים הגדול ומאות כוכבים בשמיים. הם כאילו זהרו לכבודי, ידעו שאני עושה משהו לא שגרתי בכלל הלילה. אני כל כך מפחדת מהמילה אהבה ופתאום אני מופיעה בגרסה הכי משוחררת וטובה שלי אי פעם. כל כוכב זרח בשלמותו אלי, נתן לי אות שאני בסדר ושאין צורך בהתקף חרדה עכשיו. כשהרשתות החברתיות נפלו, נזכרתי בלילה הזה. הניידים של שנינו היו עמוק בתוך התיק שלי. הרעש היחיד היה הגלים, הנשימות של שנינו וצלילים של נשיקות.
לקראת שתיים בלילה, הוא התחיל לפהק. "ולחשוב שרצית סבב שני של צ'יפס. אני אוהב את זה ככה, כשאת משוחררת." הוא הזמין חשבון.
"טוב שמנעת את זה ממני. לא רוצה מחזה בו אני מקיאה ואתה תופס לי את השיער." חייכתי במבוכה.
הוא העביר יד בשיער שלו והתעקש לשלם, אלא מה. "רק שבעים שקלים, אפשר לחשוב. את לא מהבנות האלה שעושקות את החבר שלהן. מזמינות את כל העולם ואשתו. צ'יפס וקולה, פנקייק, טוסט של ילדים... כל הדייטים איתך יהיו ככה?"
"יפה שאתה זוכר." גיחכתי, קמה בעקבותיו חזרה אל הרכב.
"עכשיו תיצמדי אלי, כי את באמת תראי זונות." הוא עצר רגע אחרי שהגענו אל הריצוף שוב.
"חשבתי שזאת אגדה." יכולתי להישבע שהייתי משועשעת בשלב הזה.
הוא סובב את הצוואר אלי, המבט שלו רציני למרות החיוך שמרוח לו על הפנים. "ממש לא."
יצאנו מהשער כשמישהי בחליפת לטקס ורודה חלפה על פנינו. ניסיתי לא לצחוק לה בפנים. הוא גם התאפק. כשהיינו בתוך הרכב פרצנו בצחוק, עד כדי כך ששכחנו שהוא אמור לנהוג כדי להוציא את הרכב מהחנייה. כשהחלפנו מקומות לרגע, ראינו בחורה נוספת נכנסת אל אוטו עם פנסים גבוהים. "ככה מאותתים להן," הוא מלמל.
"מאיפה אתה יודע את זה?!" עשיתי פרצוף נגעל.
כששוב הייתי הנהגת, הוא כבר לא יכול היה להתאפק, לקח את היד שלי ונישק אותה. "אני מעדיף לא לספר לך כמה דברים דוחים עשיתי."
"רעיון טוב."
"אל תינעלי לי, טוב?" הוא שילב את כף היד שלו בשלי והאצבעות הארוכות החלו ללטף אותה. "את לא מבינה איך אני מחכה לרגע שנשכב כבר. ואל תיסגרי לי. אני נמשך אלייך, ולך מגיע את הכי טוב."
הוא הכיר אותי טוב, אבל לא כמו שהייתי רוצה.
אני זוכרת את הנסיעה הביתה. השקט. רק היד שלו נשארה בשלי. אחר כך נפרדנו, וכששכבתי לי במיטה, בהיתי בתקרה ולא הצלחתי לישון. גם לא הצלחתי לחייך.
כשהגיע שלב הסיכומים, הוא אמר שזה היה הדייט הכי טוב שהיה לנו. והוא מודה לי עליו. ככל שהימים עוברים אני חושבת שאני מודה לו גם. הקשר איתו ביגר אותי. אני כבר לא אותה אחת.

כל כוכב זרח בשלמותו אלי, נתן לי אות שאני בסדר
כל כוכב זרח בשלמותו אלי, נתן לי אות שאני בסדר
שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 111
להילחם בשבילו- פרק 111
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 112
להילחם בשבילו- פרק 112
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 113
להילחם בשבילו- פרק 113
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan