כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

הפחד הכי גדול שלי

לאבד את היכולת להרגיש

אוקטובר. עונת הגלישה.
אני בלי גלשן הסאפ שלי, ובכל זאת
החלטתי ללכת לים.

אחרי הכל, זה המקום האהוב עליי. הבית השני.
תמיד כשקצת עצוב לי, אני רואה בו את המפלט שלי.

היום מצאתי את עצמי חסר אנרגיות וחלש. מהימים האלו שגם אם אשלם לפסיכולוג את מרבית הכספים, אני ארגיש שהוא לא באמת יבין אותי. או יצליח לפתור לי את הבעיה.

מהפעמים שגם שעת פריקה, לא תעשה איתי חסד. אלא רק ההתבודדות הזו עם עצמי.

אז הלכתי, נשענתי על איזה מעקה והתיישבתי על אחד הסלעים,
התמלאתי בשקט והקשבתי לגלים,
ולאט לאט הכל התחיל להציף. הגעתי לנקודה כזו, של כאוס נפשי. כאילו איבדתי את החוסן.

חשבתי על הכל בערך, על ההיא שעוד מחפשת את הכיוון, ועל החבר ההוא שכבר לא פה.
על החרא, וגם על הטוב.

משום מקום גם עלו הפלאשבקים.
אלו שמהצד מכנים אותם פוסטראומה, ואני אומר שזו פשוט צלקת מהחיים.

אחת שאפשר להחליט, אם להתרפא ממנה,
או לסחוב על הכתפיים.

זו שהדחקתי.

זו שגרמה לפתיל קצר, שמתבטא באלף ואחת וויראציות שונות, של נהר כבד מלא בעצב ויגון.

זו שאני רוצה להעיף. למחוק. לזרוק לאיזה פינה כלשהי. בעיקר בשבילי. כי משהו בי כבר לא חושב על המסביב. אולי זה החוסר אמון והאפתיה שהתפתחה אצלי, ואולי זה הכל ביחד. מה שבטוח, שכבר לא אכפת לי.

אני רק יודע, שהגלגלים רצים לי במוח בקצב מסחרר, כמו אקדח טעון שרק מחכה לפלוט את יתר הכדורים שעוד נשארו לו בקנה.

שאני כמו סיר מתפוצץ. שמנסה לעשות את המקסימום, ואיכשהו בכל זאת מתאכזב.

מלילות חסרי שינה. מסיוטים. מאנשים מכאיבים.
מרגשות מחורבנים. מכל מה שבעצם אף פעם לא הטיב איתי.

משהו בי כל כך טוטאלי, שזה כבר מפחיד,
עד כמה שנהייתי אטום. שאני לא באמת יודע, אם זה זמני, או שזה משהו שנבנה והתגבש בתוכי, לתמיד.

ואולי כל הסיפור זה בכלל הפחד הכי גדול שלי,
לאבד את היכולת להרגיש .

Kipod Kipod עקוב אחר Kipod
שמור סיפור
לסיפור זה 13 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Mor ❄️
Mor ❄️
כיף לראות איך שאתה משחרר את כל מה שיושב לך על הלב! הכנות שלך והרגשות מועברים בצורה כל כך מדויקת ונפלאה!!! אתה מדהים ❤❤
הגב
דווח
Hikari Me
Hikari Me
מי הבית הראשון שלך?
הגב
דווח
ימית טייב
ימית טייב
גרמת לי פשוט לבכות, אחרי כל כך הרבה זמן שרציתי, סתם לבכות.
אתה מדהים ❤️
הגב
דווח
טען עוד 10 תגובות
כותבי החודש בספרייה
פילוסופיה
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski
היא רק סטוץ בשבילי
היא רק סטוץ בשבילי
מאת: Kipod Kipod
אנחנו השמנות
אנחנו השמנות
מאת: שקד מיכאל
אל תדאג לה
אל תדאג לה
מאת: Mia Termapolis
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer