כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3 2

לא שופטת

מזל (18+)

״ידעתי שאת היחידה שאני ארגיש בנוח לדבר איתה על זה״ היא אמרה בחיוך והקלה
״כי את מכירה את הפתיחות המחשבתית שלי״ עניתי
״גם, אבל גם כי את לא שופטת ״
—————————————————————

שלוש שעות קודם התעוררתי לבוקר של התאוששות, את ליל חמישי מחקתי מהזיכרון, את יום שישי העברתי בין שיעורים בזום עם מרצה שלא משחררת… נראית ונשמעת כמו ציפי לבני, דבר אחרון שהכאב ראש שלי היה נחוץ לו, איך שנגמר נפלתי לישון עד חצות.
לא הצלחתי להירדם עד 6 בבוקר שוב וב9 היא כבר הייתה אצלי.
אמרה שצריכה להתייעץ על משהו כבר יומיים קודם, זה היה נשמע רציני אז לא רציתי לבטל.
בלעתי את כדור הרוקסט פלוס עם כוס קפה, וקיוויתי שזה יעשה את העבודה.
לא ממש אבל היא כבר בדלת אז תפקיד המארחת בפעולה.
אחרי שעה וחצי שאלתי ישירות,״ על מה רצית לדבר?״
ראיתי שהיא מובכת
גילגתי לה פייסל ״ כן זה מה שהייתי צריכה״

לקח לה כמה שניות של גישוש להגיע לנקודה, אבל זה התקדם די מהר כשהיא ראתה שההבעה האדישה שלי לא משתנה.
לא הפילה אותי מהכיסא בשום צורה…
דיברנו כמה שעות על ההשלכות של פתיחת הקשר שלהם להוספת עוד אנשים במיטה, מתחתנים עוד כמה חודשים וכבר חסר ריגושים.
זה תמיד ככה כשמגשימים פנטזיה, עוברים לבאה.
כמו עם פורנו, המעבר מרך לקשוח הוא בקפיצות מדרגה .

במשך שנים של מחיה משותפת הם מצליחים להמשיך לשמור על ממוצע של 5-6 סבבים ביום תוך כדי לוז ושגרה. בעייני זה הצלחה.
הסיפורים האקטסרווגנטים על הוספת סוגי האקטים כל פעם מחדש, משחקי התפקידים, היפוך השליטה, כל הזמן במגמת עליה.
הריגושים שלהם, כשיצא לנו לתפוס אותם שניה אחרי שהם עוצרים יותר מפעם אחת, על השולחן במטבח או על דלת הכניסה.
הידיעה שתמיד עלול להיות דילדו תלוי באמבטיה, או ביצי קיגל על הספה כשנכנסים אליהם .
התמונות הגרפיות מידי שהיו לי בראש מתיאורים מפורטים על חדירות/צעצועים /קשירות וליקוקים, על זוג שהכרתי בו את שניהם מההתחלה שלהם.
תמיד אהבתי את זה בהם, עוררו אצלי תקווה, מתחברת לאנשים מיניים, אבל זה מעבר - כימייה מינית שקופה .

בהתחלה חודשים שהם גרו ביחד והוא לא רצה זוגיות, זה היה לה קשה, מאוד קשה.
חודשים שהייתי מגיעה עם בקבוק יין, חבילת גלידה, טישו וחיבוק חם שהיה מתחלף בצחוק עד שהוא היה חוזר לדירה בשעות הקטנות.
עד שהם נהיו ביחד. לא הייתי נחוצה יותר, לגיטימי, משתנים סדרי העדיפויות.
אבל עם הזמן הבנתי שאין יכולת ממנה לכלום לצפות. הקשר בין קבלה לנתינה הוא מקרי בהחלט, וזה שיעור חשוב שאני מודה לו.
אפילו בקשות קטנות לא קרו במסווה של הצטערויות,
וזה בסדר יש הרבה סוגים של חברויות…
כדי לשמר בשפיות חברות של 200% מצד אחד ו40% מהצד השני מורידים כדי להשוות.

יושבות על הספה ממשיכות לדבר על פנטזיות, איך היא רוצה לראות גבר אחר חודר לתוכו, אחרי שהם מיצו את הסטרפ און, זה נפתח בינהם בשיחות.
מדברות על הסיבוכים האפשריים לקשר ושכדאי לחשוב על סוג הנסיבות.
אבל המסקנה הפשוטה שאם שניהם באמת רוצים זה בסוף יקרה, רק שאלה תחת אילו התניות.
השאלה היותר מעניינת זה אם מתישהו יש לזה גבול? סוף? מיצוי? סטטוס קוו? או שבכלל מי אמר שחייב לבנות תקרות.
חוסר השובע מסקרן ומבעית אותי בו זמנית, בדברים מסוימים אנחנו מאוד דומות.

״אני מדברת המון על עצמי״ היא עוצרת את הרצף
אני מחייכת וחושבת אין שום צורך לנסות לשתף את שלי.
״הכל בסדר אין משהו מיוחד״
היא לא שמה לב אז כנראה אני לגמרי מתנהלת רגיל כמו שאני מרגישה.
אז למה להסביר שהותקפתי יומיים לפני?
למה לנסות להעביר עד כמה זה היה מפחיד?
למה לשתף שהרשתי לעצמי לרגע להיפגע מהחברה האחרת שממנה עוד ציפיתי למשהו?
למה לחשוף שכשהיא הלכה בבוקר אחרי הלילה ההוא היא השאירה איתי בדירה לא נעולה כי הרעש של השעון המעורר צלצל וזה הפריעה לה, בלי לחשוב שזה עלול להיות טריגר חרדה נוסף?
מזל שאין לי כאלה.
סך הכל הגיוני להשאיר מישהי ישנה ככה אולי שמישהו אחר יגמור את העבודה…
כמו שסך הכל הגיוני שעכשיו זאת שואלת אותי מה איתי רק אחרי 4 שעות שיחה עליה ועל אחותו של הבן זוג ועל ההורים שלו ועל החתונה ועל הגברים מהגריינדר שהם רוצים לצרף ועל ועל ועל…
כמו שסך הכל אני לא יודעת איך אבל אני באמת לא כועסת, לא על ההיא ולא עליה אפילו לא מאוכזבת, מקבלת את מה שאני מצפה.
נכנסת למיטה קשה בידיעה מראש שהיא לא נוחה .

״חח טוב אם אין לך משהו להגיד אז אני אמשיך לדבר על זה, זה נושא כייפי״
שוב חיוך
אמרנו שאני לא שופטת

מזל שלאנשים מסוימים אף פעם אין מה לספר
מזל שהכל אצלי מהר מאוד טוב
מזל שאיכשהו התקהתי
מזל שלמדתי לשחרר דברים אחרי כמה דק
מזל שאני כבר מזמן מצליחה לצאת מתוך הסיטואציה תוך כדי ולא לשפוט, כי אין בשביל מה, סתם משאיר אצלי ואמוציות לא נעימות ומיותרות
מזל
כי גם אם הייתי שופטת על מה שאולי ניתן לשפוט,
מה בדיוק אז?
הם היו משתנים?

מי אני לשנות אנשים?
פשוט היו גם אותי שופטים

זה שאני לא מבינה התנהלויות מסוימות לא אומר שהם לא אלה שצודקים

סיגל מור עקוב אחר סיגל
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
בן זקונים
בן זקונים
מרתק וכואב, כמעט באותה מידה
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
הזוי, חופר ולא ברור, משעמם
הגב
דווח
unknown user
unknown user
תיאור מעולה שלך.
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש בספרייה
סיגל מור
מודל אידאלי
מודל אידאלי
מאת: סיגל מור
פירורים
פירורים
מאת: סיגל מור
Icarus
Icarus
מאת: סיגל מור
אנאמורפוזה
אנאמורפוזה
מאת: סיגל מור
פסיכולוגיה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
שלא תעז
שלא תעז
מאת: אתי בן ארויה
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
אוף איתך מיטל
אוף איתך מיטל
מאת: miriam .
לשיר מכל הנשמה 4
לשיר מכל הנשמה 4
מאת: שיר פיליבה
לשיר מכל הנשמה 4
לשיר מכל הנשמה 4
מאת: שיר פיליבה
עפרה
עפרה
מאת: איש המגבעת