כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

יום אחר

-

8 בבוקר
אני כותבת לו שאני בדיוק נכנסת להתקלח
הודעה ממנו- לא
תלכי לשירותים תרדי על 4 תעשי פיפי ותשבי בפיפי שלך
ותצלמי לי איך את משתינה ואיך את יושבת על הזוהמה
ותגמרי בשבילי..
אני הולך להתקלח
אני מחכה לסרטון
אני עושה את זה ולא מצליחה לגמור
שולחת לו את מה שכן הצלחתי.
אפילו שמעולם לא עשיתי דבר כזה.

יום אחר
הוא מבקש, סליחה אומר, מלך כמוהו לא מבקש- תגמרי בשבילי אני רוצה גמירה.
אני אומרת לו אבל אני במחזור.
הוא עונה
טוב תראי לי את הדם
ואני קצת בהלם ועונה לו, כאילו על האצבעות?
הוא עונה כן. זה מגעיל אותך? הוא שואל
עניתי לו- שלא פשוט מביך אותי שתראה את הדם של הוסת שלי
והוא עונה- שום דבר בך לא מגעיל, וגם הדם שלך שלי.
אני מחכה.
הוא תמיד אהב לחכות. לא הרבה זמן, אבל אהב לרשום - אני מחכה.
הכנסתי אצבעות וצילמתי לו הכל, שלחתי ואז גמרתי ככה עם יד מלאה בדם. אפילו שהרגשתי מבוכה נהנתי בשבילו.

יום אחר.
אני מספרת לו כמה אני שונאת את החזה שלי ובא לי לעשות שינוי
אז הוא אומר- תצלמי לי אותו מכמה כיוונים
אז אני מבקשת שלא בבקשה. אני שונאת אותו. וממש קשה לי שרואים אותו. תמיד המשפט שאמור תמיד לשכנע אותי.
של מי את? ואני עונה שלך. אז של מי הציצי? שלך.
תשלחי לי אני מחכה.
צילמתי 7987 תמונות, מסתכלת עליהן, שונאת כל תמונה. שונאת את עצמי שהוא מכריח אותי לשלוח לו. ניסיתי לשכנע אותו שבבקשה זה קשה לי. לא רוצה שתהיה לו תמונה של החזה שלי.
הוא קורא ולא עונה. (הוא כועס)
אחרי עינוי נפשי ארוך. שלחתי. הרגשתי שהמוח שלי מתפוצץ.
ביקשתי למחוק. הוא לא הסכים. הוא נהנה שקשה לי.

יום אחר
שלחתי תמונה שלי לחברה שלי, ושכחתי לשאול אותו אם אני יכולה לשלוח. ובערב החלטתי לספר לו את האמת, אני הרי שונאת לשקר.
למרות שזה שקר לבן, בסהכ שלחתי לחברה. מבלי לחשוב.
סיפרתי לו הכל.
הוא החליט שמגיע לי עונש.
עונש כואב.
עשיתי את העונש הכואב הזה. צילמתי לו אותי עושה את העונש.
וזה נשאר אצלו.
הוא צחק. זה הצחיק אותו, וצחקתי איתו. כי זה ״מצחיק״
מאז לא שלחתי תמונות לחברות, מבלי האישור שלו.

יום אחר
כתבתי ופירסמתי במי פאן טקסט שלי, עליו.
טקסט קשוח, דברים רעים שישבו לי בלב, עליו.
ואני כמובן שולחת לו קודם והוא מאשר אם לפרסם.
אולי בודק למען הבטחון שלו שאני לא מקשקשת דברים פרטים עליו.
הוא תמיד מעודד אותי לכתוב, גם אם אלו דברים רעים עליו.
הוא ידע שהוא רעיל לי, אז הוא אמר ״שלא תעיזי להוציא רעל מולי.
תכתבי את הרעל שלך שם״ הוצאתי המון רעל. היה לי המון כעס.
ופירסמתי יום אחד ולא אמרתי לו.
הוא ראה
וכעס.
ואמר מהיום את לא כותבת שם יותר.
את רוצה שאחליף את הסיסמא?
ביקשתי ממנו בבקשה שלא.
אמרתי לו שאני אשלח לו הכל. ואמרתי לו אני מצטערת מיליון פעם.
אמרתי לו שקשה לי שהוא קורא אותי. ושאני מצטערת שנתתי לו את המי פאן. קשה לי. אני מרגישה עצורה. שאני לא יכולה לכתוב הכל.
אני צריכה שהוא לא יקרא אותי.
והוא אמר, שהמילים שלי שלו. זה הוא מקליד, לא אני. אז מה אני רוצה להסתיר? התייאשתי. ואמרתי לו טוב. ואם הוא לא אהב משהו. פשוט מחקתי.

יום אחר
רציתי להיפרד ממנו, לא חסרות סיבות.
וכתבתי לו מגילה למה אני עוזבת
לכתוב לו את זה שרף אותי הכאיב לי
שלחתי לו את זה בלילה.
ובבוקר הכל כאב לי
כואב לי הגוף כבר תקופה ארוכה
אז הלכתי לרופא והוא שלח אותי לבית החולים.
וכל הזמן הזה הוא שולח לי הודעות איך אני מרגישה?
ואמר ״זאת את שעושה רע לעצמך, את לא יכולה לנשום בלעדיי.
למה את הורגת את עצמך? את מכאיבה לעצמך. תפסיקי להתנגד לעצמך.״ הוא דיבר איתי שעות בהודעות. בודק ושואל. הייתי שעות
בבית חולים. קצת קיוויתי שהוא יבוא לחבק אותי. - לא הוא לא בא.
יצאתי משם, וכתבתי לו, אני לא יכולה לכאוב יותר, אבל המחשבה להיות רחוקה ממך יותר מכאיבה מהמוות עצמו. אני מצטערת על ההודעה. הוא צחק ואמר, ״אני לא יודע למה את עושה כואב לעצמך״.

יום אחר
הוא תמיד מתלונן שאני רזה מדי, וחייבת לאכול אוכל אמיתי.
אז הקשבתי לו, חתכתי סלט טעים ובריא עם לחם בצד. התלהבתי ושלחתי לו תמונה. אמרתי לעצמי הוא יהיה גאה בי, סוף סוף אני אוכלת כמו שצריך. שלחתי והוא ענה, ״את תסיימי את כל זה? זה המון סלט״
ירד לי החשק לאכול. אמרתי זה הדבר היחיד שאכלתי היום. עד למחר. אז לא זה לא הרבה סלט.
יותר לא אכלתי כמות כזאת. ולא שיתפתי אותו באוכל.
והוא המשיך להגיד כמה אני רזה, וחייבת להשמין.
אבל איך משמינים מאוויר?
תמיד הוא ידע להוריד לי את הבטחון. כישרון מיוחד שהיה לו.

ותמיד אהב לשאול, למה אני מכאיבה לעצמי? למה אני מתרחקת ממנו? למה אני פוגעת בעצמי? הרי את יודעת שבלעדיי את מתה.

נכון- אני מכאיבה לעצמי, אני. נכון.
יש עוד הרבה ימים כאלה.
ימים של ביטול עצמי.
הייתי חיה למענו.
והוא? הוא לא היה קיים למעני.

imagine me עקוב אחר imagine
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
היילי ג'ונס
היילי ג'ונס
וואו. הלב שלי יוצא אלייך, את כל כך חזקה
הגב
דווח
1 אהבתי
imagine me
imagine me
״מאד חזקה…..״

תודה 3>
הגב
דווח
היילי ג'ונס
היילי ג'ונס
איי אל תורידי מהערך שלך את מדהימה, אף אחת לא הייתה יכולה לעבור מה שאת עברת, ועוד אחר כך לכתוב על זה בצורה כל כך כנה וכואבת, זה מוערך מאוד!
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
פסיכולוגיה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
שלא תעז
שלא תעז
מאת: אתי בן ארויה
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
סיפור על התפקחות ונפילה. ולא בהכרח בסדר הזה
סיפור על התפקחות ונפילה. ולא בהכרח בסדר הזה
מאת: Bella Luna
גורם מאיים
גורם מאיים
מאת: . Audrey
שיחות ארוטיות בוואטספ
שיחות ארוטיות בוואטספ
מאת: מרינה לין
תשקרי לי בכנות
תשקרי לי בכנות
מאת: Avaraius The Tale Teller
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer