כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

על כיפור שלי\2012-2018

אופניים, בנים ולקחים, זכרונות, חוויות ושיעורים. ואני בין כולם, לוקחת מה שהיה לי נעים, זורקת שנים שלא אהבתי את היום הזה- שכולם סולחים.

אף פעם לא ידעתי לרכב על אופניים. גם כשקנו לי לכיתה י׳, שהתחלתי תיכון, אופניים חשמליים, לא ידעתי לרכב עליהם.
בגלל זה אף פעם לא שמחתי מכיפור בתור ילדה.
הייתי יושבת במרפסת אצל סבתא, ורואה שיירות עוברות, על הכביש המהיר, יורדות עד הכיכר, לא מספיקה להצביע אם יש שמה מישהו שאני מזהה מהכיתה, שכבות שלמות מכל בית ספר בעיר.
ואני? אף פעם לא יצאתי החוצה, או ניסיתי להעלות על האופניים, שחיכו במחסן, מחלידות, רוצות את שטפי הדם שלי על האספלט, רוצות להתחרות, לא בשבילי. זה לא הכיפור שרציתי להכיר.

אחר כך, שגדלתי, מהות היום השתנתה, הייתי מחכה ליום הזה, כדי לצאת ליד לבנים, לשבת ולצעוק בקולי קולות עם חברות, ובלב הייתי מבקשת, כל השנה, שאולי בכיפור הזה אמצא אהבה. זה היה היום היחידי, שיכולתי לחזור הביתה מתי שאני רוצה, אמא שולי בלי טלפון, צמה וישנה, אף אחד לא יכול לחפש אותי, או לראות כמה חברים יש לי בפייסבוק, או מה כותבים עליי באינטסגרם ובקבוצות בווצאפ, זה היה יום שלי, להיות אני, איך ש-אני רוצה.
וכל כיפור למדתי משהו אחר, ממישהו אחר, כאילו היקום שיתף איתי פעולה. שהייתי בת 14, הכרתי את אלון, שהיה דתי, אני מניחה את הראש על הברכיים שלו, במדרכה מחוץ לבית, עד 6 בבוקר הוא שיחק לי בשיער, סיפר לי מה זה בית ספר רק לבנים, ועל מוזיקה טובה, שהתרוממתי להפרד ממנו ולקבל נשיקה, הוא זז אחורה, ״אני לא יכול״, למדתי שעקרונות יכולים להיות חזקים מכל רצון ותשוקה.

בגיל 15 כבר בילתי את הלילה עם החבר הראשון שלי, אביר, כל הלילה הסתובבנו בפארק, מתנשקים בכל סמטה חשוכה, מדברים על כמה אנחנו מתאימים ואיך הכל שקט, ושזה לא כיפור בכלל, זה היום שלנו לממש אהבה בלי שאף אחד יפריע, בלי שעת עוצר, בלי הגבלה. למדתי שאהבה אמיתית לא יכולה לראות תאריך ושעה.

ושהייתי בת 16, רציתי כבר להפטר מתואר הבתולה, זו הייתה ההזדמנות שלי, וזה כל מה שהעסיק אותי, לא עניין אותי שום לקח ושום דבר אחר ללמוד באותה שנה, די כבר, רוצה שיקרע.
אז אמרתי לדניאל שיגיע ב12:00 בול, ושלחתי את חברות שלי לבית אחר, רק לחצי שעה. הוא הגיע מבית כנסת, עם כיפה לבנה, השקט כל כך צפצף לי באוזניים, ולא היה שום דבר שדומה לתחושה, אז מנסים ומנסים, לא קורה כלום, לא מצליחה, לא רטובה. הוא לא כועס, מתנשקים עוד קצת והוא הולך, ולמדתי שבכוח אני לא אצליח כלום. גם אם אני ממש מוכנה.

כבר ידעתי לרכב על אופניים, והיו לי חברים, כבר ידעתי לבלום חזק בירידה, ידעתי שיש אנשים שאי אפשר להזיז אותם מהעקרונות שלהם, אם זו דת או אמונה, אנשים יודעים לעמוד בהבטחות שלהם לעצמם, קינאתי בהם, ואני עד היום מקנאה, למדתי שיש אהבות שלא יכולות להפסיק להתקיים, באף מצב, לא משנה כמה הפערים עצומים, כמה הם רעות או בריאות, או סתם מוזרות, הלב משאבה שלא יכולה להפסיק להזרים דם ורגש, וכוח, וחמלה. למדתי כמה אני משתנה ושונה, מסתכלת על עצמי במראה כל יום לפני כיפור, ״מה את רוצה?״ ואין תשובה. למדתי שאני לא אוכל לצפות לתשובה, כל שנה.

למדתי שאין משמעות אחת לכיפור. לא לשלי, כנראה שלעולם לא הייתה.
נהינתי מכל שנה, מכל חוויה, מכל נשיקה ומכל שעה נוספת שאמא שלי הייתה מתהפכת במיטה שלה משתגעת, ״היא חזרה או לא חזרה״.
היום אני זוכרת לפני נשיקה ראשונה עם מישהו זר, לדעת שאם הוא לא יכול זה גם בסדר, אם הוא מאמין במשהו אחר אני אכבד ולא אכעס, ואם הוא לא רטוב, כנראה שזה לא היום שלנו עדיין. לא השנה.

gali the first עקוב אחר gali
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Yarin  Levi
Yarin Levi
מדהים. התחברתי ממש.
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
gali the first
לכי תלמדי אותו לחנוק (18+)
לכי תלמדי אותו לחנוק (18+)
מאת: gali the first
ביום שיפיצו לך את ה-תמונה
ביום שיפיצו לך את ה-תמונה
מאת: gali the first
לא יכולה לגמור, בלי לבכות.
לא יכולה לגמור, בלי לבכות.
מאת: gali the first
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
סיפורים אחרונים
הסושי הראשון שלי
הסושי הראשון שלי
מאת: שלכת כותבת מהלב
לעילוי נשמת כל אותם צדיקים
לעילוי נשמת כל אותם צדיקים
מאת: Peace& Love
התגברתי עלייך
התגברתי עלייך
מאת: Yoav Rehavi