כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

אני, תא וידויים וכומר אחד יוצא דופן.

כך קרה שעשיתי עיסוי לכומר.

אני ואבא שלי טיילנו ביפו אבא שלי אוהב לטייל להסתכל על מבנים ישנים הוא יכול לבהות עליהם ובאותו זמן לסקור ולבחון את המבנה. אחותי אדריכלית אז הם מדברים על ארכיטקטורה וההיסטוריה של המבנים תמיד הם מתווכחים, בין לחדש מבנים לבין להשאיר אותם כמו שהם זיכרון של תקופה. אותי זה פחות מעניין ככה טיילנו שנינו בין הילכה לעצירה לפתע ראינו כנסייה, אבא שלי מיהר להיכנס פנימה וקרא לי "אלון בוא תראה איזה יופי איזה עיצובים" אבל אני היססתי זה לא שאני יהודי לפי המסורת שמקיים מצוות אבל אני גם לא גוי, זה לא שאני מאמין גדול אבל לבגוד באלוהים שלי באלוהים שלהם. לפתע בזווית העין נתקלתי במתקן שעשוי מעץ שמוצב בכנסייה אבא שלי אמר לי שזה תא וידויים שם כל אחד יכול להגיע לדבר ולספר לכומר את חטאיו דברים שהוא מרגיש רע לגביהם, מין פריקה ושחרור של מטען שמצטבר ונספג אצלו בלב אתה יכול לשתף אותו הוא לא שופט רק מקשיב. הטלפון שלו צלצל אבא שלי אמר שזה מקרה חירום ושהוא חייב ללכת והשאיר אותי שם לבד.

נכנסתי לתא הווידויים סגרתי את הווילון הכומר דיבר איתי באנגלית וניסיתי לדבר איתו לברור מילים בדרך כלל אין לי בעיה של דיבור וניסוח בעברית אבל באנגלית צריך להמיר את השפה לשפה שלו בכל זאת צריך ליצור קשר כדאי שנוכל לתקשר. אבל היה קצר בתקשורת אומנם הוא ליידי אבל כאילו האות השתבש האנטנה התקלקלה, תקלה בקליטה לא הצלחנו להבין אחד את השני שהדיבור שלי כל רגע נתקע והיה קטוע מנסה למצוא את המילים המתאימות שיתארו את התחושה שבתוכי אבל אכזבה. הבנתי שזה חסר סיכוי ביקשתי סליחה וקמתי הכומר פנה אלי בעברית "חכה" אני חי בארץ אז אני לא כל כך יודע לדבר בצורה שוטפת אבל יודע להבין עברית, אם תרצה בכל זאת לשתף אותי אני אשמח להיות לך אוזן קשבת. הוקל לי שלא ידבר רק יקשיב זה עדיף מלדבר לעצמי, אני לא יודע איך זה אמור להתנהל אף פעם לא הייתי במקום כזה לפני הכומר הרגיע פשוט תשפוך, תוציא תראה את זה בתור טיפול באגרסיה זה לא מספיק להגיד שיש בעיה החזק הוא זה שמוכן להודות בבעיה. להתוודות בפני לא אומר שאתה לא בסדר זה אומר שאתה פשוט רוצה שמישהו יאזין לך ויהיה קשוב אלייך וככה מצאתי את עצמי בחדר קטן מתוודה בפני הכומר.

כל החיים שלי הרגשתי שאני לא שווה בין שווים שלוקח לי יותר זמן להבין דברים שמישהו מסביר לי משהו אני מאבד ריכוז קשה לי להתמקד בו ולהישאר מפוקס עליו כאילו שמישהו גזר לי את חוט המחשבה וצריך להתחיל הכל מהתחלה. לפעמים אני חושב שהראש שלי חלול אני רואה סרטים מצוירים עם עלילה רדודה ושטחית אבל אני מוצא את זה מהנה והייתי רוצה להיות האיש הזה שרואה תכנים תיעודיים אם מסר והבנה עמוקה אבל אני תמיד חוזר לתכנים הילדותיים. אני גם רוצה לנהל שיח אינטלקטואלי אם אנשים אינטליגנטים להתברג לתוכם אבל אני לא מוצא את מקומי בניהם. תמיד ניסיתי להידחף, להשתחל אבל הוקיעו אותי אתה לא חלק מאתנו. זו הרגשה מגעילה לדעת שמקיאים אותך, לקום ולגלות שחסמו אותך לרצות להיות שייך חלק מהקליקה אבל תמיד להישאר בחוץ. אני מרגיש שאני ילד שחי בגוף שמתבגר וששאר אנשים רוצים לעצור את הזמן אני רוצה לקום מבוגר אולי אז ייקחו אותי ברצינות. אבל אני לא יכול להשתלב אתה מבין הם מדברים ומנהלים דיון סביב נושאים אקטואליים כמו פוליטיקה, טכנולוגיה, צבא וביטחון, חינוך, רפואה, על העלאת המיסים ויוקר המחיה רואים חדשות לא מפספסים אף מהדורה מתעדכנים ותמיד מעודכנים.

הם מתווכחים, משתוללים, מתעמתים הרבה אמוציות בשילוב תשוקה מנסים להלהיט ולשלב אותי בתוך ההתלהבות הזו של מי צודק ומי טועה ובאיזה צד אני במפה שמאל רדיקלי או ימין קיצוני ואני בוהה בהם לא מצליח להיות נוכח להיכנס לתוך השיחה. אני ציוני אני עונה והם לא מרפים פוסט-ציוני או אנטי-ציוני ואני שוב הולך לאיבוד מבולבל מחפש גלגל הצלה והם מניחים לי לנפשי שהם רואים שאין לי את הידע הנדרש להביע דעה קונקרטית וממשיכים בכל זאת אני לא מוסיף לשיחה ואין לי אפילו דרך לתרום לה. אפילו הריבים שלהם לא כוללים קללות או עלבונות אלה נימוקים והסברים למה הוא זה שצודק. הם מתבטאים בשפה גבוהה משתמשים במילים גבוהות בעוד שאני עולה מדרגה אחר מדרגה להגיע עליהם נראה שהם לקחו מעלית לקומה העליונה. הכומר אמר "מאיפה זה התחיל לדעתך"? נראה לי מהבית ספר לא נעים להיות הבעייתי האיטי זה שמתקשה שנשרך, נגרר ומפגר מאחור בית ספר זה כמו צבא המורים לא מוותרים עלייך ישימו אותך על אלונקה ויסחבו אותך אבל זה לא מפצה על העיכוב כי אני מעכב את קצב הלימוד של הכיתה. ואז מגיעה השאלה עלות מול תועלת האם אחד שווה את ההשקעה? האם ההשקעה רווחית או המחיר מוגזם שאני צורך את העזרה של המורים שכל המשאבים מופנים אליי במקום שהאנרגיה שלהם תתחלק סביב כולם.

לא הבנתי למה אני שונה האם ככה אני הצטרך להעביר את הלימודים במאבק תמידי בחומר שהמורים לא מסתירים את זה להפך רואים את הייאוש על פניהם. איך מורה אחת אמרה לי למה אתה לא יכול לקחת דוגמה מהם להיות יותר כמוהם ופחות כמוך. זה הגיע למצב שלא רציתי להגיע לבית הספר רציתי שישעו אותי, רציתי להיות חולה לקבל אישור מרופא שיאשר לי חופשת מחלה רגעי חסד קטנים. אבל שחזרתי לבית ספר תמיד התפלאתי כמה הם התקדמו ופתחו פערים שעכשיו אני צריך להשלים ולצמצם את החומר, שההפרש נהפך לגדול יותר מכדאי להדביק אותו. הרגשתי לא רצוי שאני תופס מקום של ילד שמגיע לו להיות שם בזכות ולא בחסד שאני מבין שאני שם מרחמנות כי חוק חינוך חובה שאין להם ולי אופציה מין בררת מחדל שנינו סובלים. ושאתה חלש קל להתנפל אלייך כי רואים בך מטרה פגיעה מין הרגשה שאני מזמן תקיפה והייתי חווה הצקות, הטרדות, הקנטות, פחדתי לשאול שאלות כי הייתי שומע לגלוגים שהתלמידים לועגים, מקניטים ומזלזלים בי. ותמיד השאלה שנשארה ללא מענה למה להם זה קל ולי זה קשה? כמו סיעודי שזקוק לעזרה מתמדת שהמורה יושבת לידיי ובאמת מקדישה לי מזמנה להסביר לי אבל זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה.

שאני תחת זכוכית מגדלת ואז מגיעים המבחנים והציונים נמוכים המורים עובדי עצות מנסים לפענח את מקור הבעיה האם הוא עוד צריך חיזוקים? שיעורים פרטיים? אולי ריטלין? הכיתה היא יחידה מלוכדת ואני החוליה החלשה. אז עושים לי אבחון לאתר במה אני מתקשה והתשובה היא שהילד דפוק אז מזמנים את ההורים המנהלת מדברת ואומרת שיש בעיה בהתפתחות של אלון הוא לא מתאים לבית ספר ממלאכתי רגיל הוא צריך מסגרת מותאמת שמתמחה ובנויה ליכולות שלו וככה מצאתי את עצמי לומד בתיכון "יעד" בחינוך מיוחד ששם דגש על כישורי חיים, הכנה ותרגול לחיי עבודה והכוון מקצועי. ביה"ס שמאופיין בתלמידים עם ליקויי למידה, קשיים רגשיים וקשיים ביצירת קשרים חברתיים. מין חממה שאפשרה לי להפיק מעצמי את מרב הפוטנציאל הגלום בי. אבל יצאתי משם בלי כלום רק מחוויות בלי תעודה או בגרות אנשים בגילי לומדים באוניברסיטה בשביל תואר והייתי צריך להתחיל מאפס שאחרים בינתיים תפסו תאוצה ומשאירים מאחוריהם אבק.

אתה יודע יש הורים שמטפחים ומעודדים את הילדים שלהם להתקדם אבל שאתה שונה לא מרגישים צורך לדחוף אותך כי מה יצא ממני שרואים בי מוגבל. עבודות שלא מצריכות קורות חיים מרשימים ותנאי קבלה נוקשים תמיד בתור עובד זוטר שלא מצריך שכל לא ראיתי את עצמי מתקדם או מועמד לתפקיד ניהולי. לפעמים תהיתי עם אני יכול להזדכות על המוח הרי מה התפקיד שלו אצלי אולי למשכן אותו או לתת אותו כערבון כנגד הלוואה, השוני הזה האם תמיד אני יהיה כזה? הכומר אמר לי תגיד בגלל השוני שלך אתה תיתן לאנשים לקבוע את עתידך? שאלה - האם כומר צריך לראות כדאי להראות למישהו את הדרך הנכונה? כן עניתי.

הכומר קם פתח את הדלת וראיתי אותו עיוור. אני לא מיוחד כי אני כומר עיוור אני מיוחד כי לא נתתי לסביבה לקבוע לי את עתידי למרות המגבלה שלי, כי זה שאני לא רואה לא אומר שאני לא יכול לדעת לאן אני רוצה להגיע. הכל שאלה של רצון כולם יכולים להגיד לך שאתה לא מסוגל אתה זה שקובע האם להקשיב להם. אגב במה אתה עובד? אני מטפל בעיסוי הכומר אמר כל היום אני יושב ומקשיב לאנשים וכואב לי הגב אולי תוכל לטפל בי עכשיו? באהבה יצאתי לאוטו והבאתי את המיטה לכנסייה הכומר נעל את הדלת וטיפלתי בו בסוף הכומר קם ואמר "אני לא יודע על מה דיברת אבל כישרון ללא ספק יש בך תודה לך" לא עניתי "תודה לך" לי למה? כי הבנתי שלולא כל מה שעברתי בחיים לא הייתי האלון שאני היום.

Alon PAGLIN עקוב אחר Alon
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
ניצחון אחד קטן
ניצחון אחד קטן
מאת: בועז בן לביא
נפרדת ממך בתהליכים ~ 30
נפרדת ממך בתהליכים ~ 30
מאת: lucine S
תחפרו בור
תחפרו בור
מאת: imagine me
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D