כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

אלון - ALONE

הלבד ואני

הלבד מגיע בפתאומיות מחפש מין סדק או נקיק להשתחל פנימה ואז שהוא שם הוא מתמזג אלייך ומתפשט לחייך מדבר שכיח הוא נהפך לנפוץ כאילו שהפיצו ופיזרו אותו בנדיבות רבה. מדבר נדיר הוא נהפך למצוי ופרוס לפנייך בצורה רחבה. שהוא נוהג להיתפס להיצמד ולהתעלק על אנשים, כופה עליהם את נוכחותו, צא דיבוק שכאילו משהו הטיל אלייך קללה שהוא תקוע שם בראש שלך מתבצר מסרב להתפנות מדמה דבק שנדבק אלייך שאתה רק רוצה לזרוק, להסיר ולהעיף אותו ממך אבל הוא מודבק ולא משחרר אחיזה. כמו בהתקף אפילפסיה אני רועד, מזדעזע, מטלטל מנסה להתנער ממנו, מחפש הליך מהיר ומזורז בשביל להיפטר ממנו, לבסוף מצאתי אפשרות על ידי ניתוח כירורגי לחתוך את החלק שלו ולשלוף אותו שהוא התמקם אי שם בתת מודע שלי, אבל הסיכון הוא שגם משהו ממני ימות ביחד איתו אז מה שנשאר לי זה להתמודד איתו. הלבד שלי דומה לתסמונת טורט רק שלא באה לידי ביטוי בטיקים מוטוריים שמאפיינת את התסמונת טורט בתנועות ובקולות קצרים החוזרים על עצמם באופן לא-ריתמי, אצלי זה פשוט מגיע בזמן שאני מבלה ויוצא לבילויים ברים, מסיבות ומועדונים כל מקום שבו אין ללבד מקום להשפיע הוא מגיע.

אני כבר מנוסה ותיק ומתורגל לתהליך הזה שמתחיל מהגרון שמגרד ואני מנסה לגרגר ולעשות קולות גרוניים ללא הצלחה ואז הוא עולה לגרון כמו גיהוק רב פעמי אני מנסה להשתעל ואז הגוף שלי עושה מין רפלקסים אני מתכווץ, מפרפר, מתעוות, מתפרכס מאבד שליטה על הגוף שלי וכמו בפיצול אישיות הלבד מופיע מין קריאת השכמה שהגיע הזמן ללכת. ואני שוב מסתלק מהעומס ישר לתוך הבדידות התמודדות איתו מאתגרת כי היא מכריחה אותי להתעמת עם עצמי. בדרך כלל אני חי איתו בשלום לא רוצה להתגרות בו אז נהפכתי לממושמע, צייתן בית עבודה, עבודה בית אני יודע את הגבולות שלי כדאי למנוע ממנו להתפרץ לחיי. עד שיום אחד נשמעה דפיקה בדלת אני פותח את הדלת ועומד בפתח הדלת שוטר אומר לי "אתה אלון" אני משיב בחיוב והשוטר "תן לי תעודת זהות בשביל לאמת ולוודא שמדובר בך". השוטר נכנס לבית שלי אומר לי שתלונה הוגשה על ידי ALONE ויש צו מעצר נגדי שאני חשוד בעבירה על העמדת פנים והתחפשות למישהו שהוא לא אני. מה? אני מבולבל השוטר מסביר לי שיש סבירות שגנבתי זהות לא שלי על ידי זיוף והתחזות ל- ALONE ובכך העללתי, השמצתי הכפשתי את שמו לשווא על כך שהוצאתי עליו דיבה והוא תובע אותי על הוצאת לשון הרע שגרמתי לאנשים לשנוא אותו בלי להכיר אותו רק על סמך שמועות שהפצתי לגביו.

שאני הטרלתי ופעלתי בצורה תוקפנית על אנשים שיצאו להגנתו, הונאתי אנשים בכך השפעתי על אנשים שהלכו שולל אחרי כמו כת סחפתי והובלתי אותם להאמין שהלבד הוא דבר רע שגורם לדיכאון ואובדות שהמעשים והמחשבות הקשורים אליו מובילים להתאבדות. שהוא מסוכן ומסכן חיים שגורם למוות ויש והיזהר מפניו, אתה מתאר אותו כקטלני, רצחני, ממית, מחסל וקוטל ואני מצטט אותך הוא אחראי למספר המתים הגבוה ביותר מכל מגפה או אסון שפקד את העולם. אלה האשמות חמורות חסרות ביסוס אתה רק שיערת, הנחת, נתת פרשנות לגביו אבל לא רצית ממנו תגובה או ראיון אפילו לא בדקת, השוואת, חקרת או אמיתת עשית לו עוול במקום לסקר אותו בצורה הוגנת אתה עשית לו חיסול ממוקד ששמת אותו על הכוונת. השוטר הוציא אזיקים אזק אותי והכניס אותי לניידת אני מגיע לתוך מתקן הכליאה באבו כביר אני יושב בתוך תא מעצר ממתין שייקחו אותי לברור. המילה מאסר מהדהדת לי בראש אני מביט סביבי ונתקף פאניקה האם עכשיו זה יהיה ביתי אני ישב בין הטיפוסים המטורפים, המטורללים, הפסיכופתים, הסדיסטים והרוצחים, בין 4 קירות עם שותפים מגוונים דלת מפלדה, חלון מסורגים וחצר מוקפת גדר תיל. האם הזיכרונות מתו או שהם עברו דירה?

ישבתי על הכיסא אזוק המחוגים בקושי זזים אבל הראש רץ כמו סטופר איך מתעוררים מהסיוט הזה שמישהו יעיר אותי מהחלום בלהות הזה. הדלת נפתחת מישהו מגיע עם קלסר ובתוכו מסמכים "אז אתה אלון או ALONE" "אני אלון" "לא נראה ככה לפי הכתבות שלך "הלבד ואני" "אני זה הלבד" "הלבד בתוכי" לקחת בעלות עליו עושה שימוש ציני בוא הא? חשבת שלא נתפוס אותך" השוטר מכה בחוזקה על השולחן תתחיל לדבר תולעת. הסיטואציה מפחידה אני נמצא בחדר אטום יש מנורה מעלי מתנדנדת ומישהו שחוקר רוצה להגיע לחקר האמת ומאבד את הסבלנות שלו כלפי כאילו שאני מבזבז לו את הזמן אבל בשביל להגיע לאמת זה תהליך ארוך איך אפשר להודות במשהו רק כי מישהו מאשים אותך בלי לתת לו את הצד שלך. והוא רוצה הכל תיק תק בלי זיוני שכל אבל אין לאמת רק צד, הוא מאיים עלי בכלא ואומר שהוא מפחד ומרחם עלי שמה האסירים הם חיות שרעבים לבשר טרי ויעשו מאחד כמוני מעדן, יקרעו ויפתחו את השושנה שלי וכמה שאתה תזעק ואין אימא שתבוא לחלץ אותך. אבל אני כאן בשבילך ומוכן לעזור לך אם אתה תעזור לעצמך והוא דורש בתוקף תשובה ולא מרפה, דוחק בי שאני לא יכול להימנע, להתחמק או לתרץ. למה התנפלתם עלי? אני רוצה להתייעץ עם עורך דין אני צועק החוקר יוצא מהדלת אני אתן לך להתבשל קצת לחשוב על זה.

אני יושב שם במשך 10 דקות האור נכבה החדר חשוך הדלת נפתחת שוב ונטרקת אני מזהה את התחושה הזו "אני מכיר אותך" אני אומר. "יותר מידי טוב עם יורשה לי אני הוא הלבד שאתה התרגלת להאשים אותו עומד לתבוע אותך על השחתה לא חסר סעיפים להפליל אותך. אז קדימה תדבר תגיד את האמת" הלבד לא גמיש איתי להפך הוא שואל שאלות נוקבות בלי פשרות או הנחות. "תסתכל על המצלמה חבר המושבעים רוצה לדעת בשביל להרשיע אותך אבל בשביל זה אתה צריך להיות גלוי עם עצמך מספיק להעמיד פנים כמה זמן אתה יכול להמשיך עם ההצגה הזו שטוב לך שרע לך ורע לך שטוב לך קדימה תהיה כַּנָּה" הפנס מאיר אלי ומסנוור אותי בחיים לא חשבתי שאני הצטרך להצטדק בפניו. אני מרכין את הראש אני מודה ומתוודה "תביט למצלמה ותגיד את זה! אני מיישר מבט "אני מצדיק את ההתנהגות שלי בזכותו וזוקף לזכותו קרדיט כל מי שאני זה הוא"

פיחתי תלות לגביו מין אובססיה כרונית הרגשתי תלוי בו, לא יכולתי להרשות לעצמי לאבד ולעזוב אותו אם אני יעזוב אותו מי יישאר לו חוץ ממני? מי יש לי חוץ ממנו? שכולם בורחים ומסתלקים מפניו. אני כאן כדי להישאר מין התמכרות חולנית, אבל הוא עטף אותי הכניס אותי לתוכו מין ליווי צמוד, שמאבטח אותי ונעים לי איתו, וכן רציתי אותו לעצמי שהוא נהפך למין אפוטרופוס בשבילי. הלבד דואג להתייצב בחיי על פי דרישה כי שאני לבד אני קורא לו והוא מגיע הוא ימצא אותי יותר מהר משאני מחפש אותו והלבד משרה שלווה. נפגעתי המון ואיבדתי אמון באנשים כי מי שפוגע בך אלה האנשים שאתה יוצר איתם אינטראקציה חותר למגע אנשים שקרובים אליך ואני לא רוצה להיפגע יותר. ולך תסביר לבחורה ששואלת אותי מה אני אוהב אז אני אומר אותו, האמת שאייתו יותר קל לי להסתדר, ולקבל החלטות אני מציע משהו ויש מין הסכמה של שתיקה הוא החלק שמרכיב ומחבר אותי שהופך אותי לשלם וזה מוזר שאייתו אני מרגיש שלם ודווקא בלעדיו אני מרגיש חצוי לא יודע איך לשרוד.

התמונות שלי איתו משקפות אותו, לכם הוא נראה כעב"ם עצם בלתי מזוהה שאי אפשר להזדהות ולגלות הבנה או חיבה למישהו שמעדיף אותו על פנייך אבל אתם לא מכירים אותו כמוני אתם לא רואים אותו כמוני בעוד שאני מתייחס אליו כהל דמות ממשית שיש לו צורה אני אפילו יכול לתאר ולצייר את דמותו. אני מחיה אותו בכך שאני לא נותן לו ללכת. אני מנגב את הדמעות לא משנה איפה תשימו אותי בצינוק או בבית זה לא משנה הוא תמיד יהיה איתי אני לא מוכן להיפרד ממנו. השוטר מגיע מלווה אותי החוצה מביט בי הלבד התחרט אתה חופשי ללכת אני מביט אל השוטר אני לא חופשי כל עוד אני כבול אליו.

Alon PAGLIN עקוב אחר Alon
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Alon PAGLIN
זה בידיים שלך מה אתה מחליט אלון!
זה בידיים שלך מה אתה מחליט אלון!
מאת: Alon PAGLIN
סליחה אבא סליחה.
סליחה אבא סליחה.
מאת: Alon PAGLIN
שחר של יום חדש
שחר של יום חדש
מאת: Alon PAGLIN
הילדה בת 30
הילדה בת 30
מאת: Alon PAGLIN
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרגש
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
זאב קטן
זאב קטן
מאת: imagine me
על כיפור שלי\2012-2018
על כיפור שלי\2012-2018
מאת: gali the first
שהיופי נהפך לעסק.
שהיופי נהפך לעסק.
מאת: Alon PAGLIN
ריקו
ריקו
מאת: איש המגבעת