כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

אל איזה אלון אני רוצה להשאיר ועל איזה אלון אני מוכן לוותר.

אזהרה = סיפור ארוך

יום אחד טיפלתי באיזה דתי בעיסוי והתחלתי לקטר ולהתלונן על חיי במין התמרמרות על זה שאני לא מרוצה מ על כמה הם לא הוגנים ושאין צדק ואז הוא הציע לי ללכת לכותל לפעמים בקשות נענות שאתה פונה אישית עליו כמעין נמען ששם אתה שולח ומפנה באופן ישיר את בעיוותך וצרותייך שהכותל הוא כמו אנטנה מקשרת ומעבירה את האנרגיה בינך לבינו ושם כאשר אתה מתפלל, תתכוון לזה תתמקד במה אתה רוצה לבקש אל תתבייש לדבר איתו באופן אישי וגלוי ולשאול את עצותיו והוא יקשיב ויראה לך את האור לעבר הגאולה אתה צריך לבטוח ולהאמין בו ולא באמצעות טלפתיה אלה לחוש אותו באמצעות מגע. הדתי נתן לי חומר למחשבה עוד אספקט להסתכל על משהו ומה יהיה נורא עם הנסה לבחון את התאוריה שלא הרי יזיק זה לא ואולי באמת עם אני האמין ואתאמץ אלוהים ישמע את בקשותיי ויענה לתפילותיי השיחה איתו שכנעה אותי לנסוע לירושלים למזלי אני עצמאי אז לא הייתי צריך לבקש רשות מאף אחד שאני חי בשביל עצמי ורשאי לעשות כל מה שאני חפץ בו. סיימתי את הטיפול איתו סגרתי את המיטה לקחתי את המפתחות והתחלתי בנסיעה הרבה זמן לא הייתי בירושלים מעניין אם היא השתנתה?

הגעתי לירושלים טיילתי בסמטאות וסיירתי בעיר העתיקה הסתובבתי וראיתי את כל פניה, נופיה וגווניה של העיר הקדושה שמורכבת מיהודים וערבים שצריכים ללמוד להסתדר ביחד. בסוף הגעתי לכותל ב22 בלילה בלי הצפיפות של האנשים אני אוהב פרטיות אינטימיות ושם בכותל הרכנתי את הראש על הקיר והתפללתי אליו דיברתי לאלוהים תראה לי את הדרך מה הייעוד שלי, מה התכלית שלי, מה רצונך ממני, מה אתה רוצה ממני תן לי סימן, רמז לקיומך אבל אין קול ממנו שרק זעקותיי נשמעות. אחרי שעתיים של ניסיונות ויתרתי מלנסות כנראה שהוא עסוק מידי בשביל להתפנות לי ולהפנות לי מזמנו. השעה הייתה כבר 12 בלילה אני נכנס לאוטו מתוסכל ומיואש אני שם Waze לכיוון הבית 20 אחוז סוללה אני נוסע בלילה הכביש ריק ממכוניות והמדרכה ריקה מאנשים אני עולה על כביש בלי תאורה רק האור של הפנסים של המכונית מעירים לי את הדרך בדרך לא דרך מזל שיש את ה Waze שמכוון אותי ואולי גם יצליח להוציא אותי לכיוון היציאה לפתע אין קליטה ב Waze אני נוסע והאווירה מלחיצה ומטרידה ואני נכנס לסוג של התקף חרדה. הראש מריץ תסריטים והלב דופק ופועם בעוצמה אני מגביר מהירות ונכנס לכביש מהיר בטח יהיו שם שלטים שידעו להדריך אותי. מין הרגשה של חוסר וודאות והתמצאות שמגיעה מקשיי הסתגלות להתאים את עצמי למצבים ולתנאים לא מוכרים.

אני נוסע ונוסע ומתחיל להתעייף, מפהק העיניים מתחילות להיעצם ואני מתפלל שאני קרוב ליעד ולמרות העייפות האדרנלין לא נותן לי מנוחה אני במצב דריכה לכל תרחיש או אירוע שעלול להגיע. אבל האי וודאות שאני לא יודע איפה אני נמצא מגבירה את החרדה שגוברת. אני נוסע ומתחיל להריץ בראש מחשבות של מה יקרה לי האם זה היום האחרון שלי והלילה עוד צעיר ומכל היום הזה אני רק רוצה להגיע הביתה ולקום ליום חדש ולשכוח את היום שהיה לי לאכסן אותו באיזה תיקייה בזיכרון. אני מרגיש שאני שחקן בסרט שזו עלילה ואני משתתף בתפקיד הקורבן מתחיל לחזות ולנבות מה יקרה לי בכי מתפרץ ממני בלי שליטה שנאבדתי שאני לא יודע איפה אני נמצא בעיקר התחושה שאני במקום לא מוכר. אני מסתכל על המד דלק ומגלה שעוד מעט יגמר לי הדלק זיעה קרה מתפשטת על גופי אני מדליק מזגן ונוסע מחזיק את הטלפון באוויר כדי שהקליטה תחזור לטלפון אך זה לשווא כאילו שזה מתוכנן מלמעלה, נקבע מראש שכל מה שהיה אמור להשתבש משתבש ומשליך על משהו אחר שמושפע מהפעולה הקודמת שביצעתי שיי לזה משמעות על המשך הנסיעה שגורר אחריו עוד דברים.

הטלפון עם 8 אחוז סוללה שהולך ומתרוקן אבל אני מנסה להרגיע את עצמי שזה הכל בראש שלי שאני פרנואיד שאני לא יודע לעשות הפרדה בין סרטי אימה למציאות שאין שום סיבה לדאגה שזה אני שמכניס את עצמי לפאניקה אני מנסה להסדיר נשימה על ידי נשימות אטיות ועמוקות אני אוחז בטלפון מנסה לשים מוזיקה להפיג את החששות שאופפים אותי שיש בנסיעה בלילה אבל הסוללה כבר אוטוטו נגמרת שבטלפון נותר רק 5 אחוז. אני מחליט לוותר על שמיעה ומתחיל לשיר לעצמי שירים מהראש רגע של חוסר תשומת לב שאני מסיט את מבטי מהכביש מספיק לזה שהאוטו סוטה מהנתיב לנתיב הנגדי שמשאית עוברת מולי באינסטינקט אני מושך את האוטו הצידה מנסה למנוע פגיעה אומנם המשאית לא התנגשה בי אבל מההדף של הפנייה אני נופל מהמעקה ישר לתוך היער האוטו מתגלגל ומתהפך 5 פעמים עד שהוא נעצר. אני הפוך ומעוצמת המכה אני מאבד הכרה של רבע שעה כשאני מתעורר אני נאנק מכאבים שלולית דם מתחתיי אני מרגיש איך גופי משותק אני מנסה לסחוב את עצמי החוצה ולצאת מהאוטו על ידי זחילה באיטיות שהדם שלי נוטף מעלי לבסוף אני מצליח להוציא את עצמי מהאוטו שעכשיו נראה כמו גרוטאה מקומטת. כנראה שיש אלוהים עם ניצלתי מתאונה כזו מחרידה, אני קם ונופל הראש עדיין עם זעזוע שלפתע נושבת הרוח שמעיפה את העלים שמגלים שביל מפותל שמוביל לאנשהו שהולך לתוך היער.

הסקרנות גוברת ואני מחליט ללכת בעקבותיו אני מתקדם בצעדים איטיים אני מפלס את דרכי דרך הענפים והעצים הסבוכים שגדלים בצפיפות ופתאום אני שומע קולות של נהימות ויללות נכנסתי לטריטוריה של הזאבים והשועלים אבל אין לי בררה אלה להמשיך ללכת אולי שם בהמשך יהיה מישהו שיוכל לסייע לי ולהחזיר אותי הביתה בבטחה, הדם שטפטף ממני מביא את החיות שנאספות סביבי והם לא הרפו שהריח של הדם משך אותם שבמשך כל המסע החיות מלוות אותי אחרי כל צעד או פניה שאני פונה מארחות לי חברה המבט הרצחני בעיניים, הפה שחושף שיניים והזאבים שמחכים שאני אקרוס או המעד ואז הם יתנפלו עלי. יכולתי לשמוע את הלחשושים את נעיצות המבטים אני כבר רואה איך הם מזנקים עלי רבים ומתענגים על גופי מחלקים את השלל שכל אחד לוקח חתיכה שאני בשבילם נטו ארוחה. השביל נגמר גשם התחיל לרדת ובאופק אני רואה שער שכתוב 666 ומאחוריו בית עץ ישן ומעופש אני רץ חצי צולע עם יד שבורה לעבר הדלת אני דופק בחוזקה ומייבב בבקשה אני זקוק למחסה אבל אף אחד לא ניגש ופותח לי את הדלת אני צועק אבל אף אחד לא עונה או מגיב לקריאותיי. אני מנסה לפתוח אבל הדלת אבל היא נעולה אני פורץ את הדלת על ידי בעיטה הדלת נפתחת ואני נופל על הרצפה שהחדר התמלא והתכסה באבק.

אני מסתכל על הבית מנסה לבחון את המראה שלו שדי מעביר צמרמורת זה אומנם בית אבל לא מקום שאתה יכול להחשיב כבית שהמקום אפל וחשוך אווירה קריפית. לפעמים הפחד הוא לא מהמוות אלה מאייך שתמות אני שוקל עם לחזור לאחור ולהמתין להצלה אולי מישהו ייסע וישים לב שקרתה תאונה ויבחין בי. הגשם מתחזק ומאלץ אותי להישאר בבית הזה שערותי מסתמרות מהמחשבה שאני צריך להישאר פה לאן הגעתי לאן הכנסתי את עצמי. אבל ניסיתי לא להיות מוטרד ולחפש מקום להתמקם עד שהזריחה תפציע והבוקר יגיע. ג'וקים ועכברים התרוצצו מסביב כורי עכביש על התקרה ומי יודע מה עוד מתחבא ומסתתר פה. אני מניח את הראש על הרצפה זה אומנם לא מקום ראוי למגורים אבל לפחות יש גורת גג מעלי. פתאום אני שומע פסנתר מעליית הגג, מנגינה קודרת שמתנגנת אני עולה בזהירות פותח את הדלת ורואה את השטן מנגן בצורה עדינה מאחד שלוקח חיים ראיתי איך הוא העניק ליצירה חיים שהוא והפסנתר ישות אחת כמו תהליך בריאה הוא מניע את ידיו בתיאום מושלם שהידיים שלו יוצרות צלילים טרגיים שילוב שמערבב בתוכו יגון, כאב וצער לרגע היה אפשר להתבלבל ולחשוב שהשטן רגיש ופגיע כמעט אנושי שהוא מנגן בצורה ענוגה שנעימה לאוזן, שבתדמית שלו הוא אמור לנגן בצורה יצרית ומלאה תשוקה ובעוצמה.

אני מביט בו במין הערצה לא יכולתי שלא להוריד ממנו את העיניים וזה מוזר שאנשים בורחים מהמוות ואני מתקרב עליו. ואז הוא הפסיק לנגן הסתובב אלי חייך חיוך רחב על פניו חשבתי שלא תגיע הרבה זמן לא התראינו התגעגעתי. פניתי עליו לא ידעתי שאתה מנגן אתה לא יודע אלי הרבה דברים חוץ ממה שסיפרו לך עלי ולרגע ריחמתי עליו על השם שיצא לו איזה עוול נוראי זה שלא משנה מה תעשה תמיד תהלך אימים תמיד יירתעו מפנייך ולא ירצו בקרבתך והכל זה בגלל כי שפטנו אותו ולא למדו להכיר אותו כי מי רוצה להיות חבר של השטן. "מה מביא אותך לכאן" השטן התעניין עשיתי תאונה ובדרך ראיתי מין מסלול שמשך אותי לפה סוג של דחף לא מוסבר השטן חייך אז ברוך הבא למעוני הצנוע. השטן ראה אותי פצוע שהדם נוזל ממני ובנקישת אצבעותיו נבראתי נראיתי כמו חדש. איזה מין מארח אני שאתה אורח שלי ואני אפילו לא מציע לך כיבוד תסלח לי, השטן הקיש שוב באצבעותיו והיה אוכל כיד המלך לאן בכלל רצית להגיע? רציתי לחזור הביתה הייתי בירושלים שמתי פתק בכותל אתה יודע רציתי שינוי.

השטן הביט לעברי כולם רוצים שינוי אבל הם מפחדים להשתנות עם אני הייתי נותן לך הזדמנות להיות מישהו שאתה לא היית לוקח? כן! אמרתי בלי להסס אני מרגיש שאני חי חיים שהם לא שלי. השטן הקיש באצבעותיו והופיעו לפחות 20 אלונים אבל שכל אחד דומה לאחר אבל יש בהם פרט שמבדיל אותם מכל אחד אחר שהופך אותם לשונים, מין חלוקה מפורטת בין מי שאני לבין איך שאני מדמיין את עצמי שכל אחד מייצג ומתאר משהו שבסוף אני צריך להחליט אל איזה אלון אני רוצה להשאיר ועל איזה אלון אני מוכן לוותר. הם התחלקו לשתי קבוצות בצד אחד אני המצחיק מצד שני האלון הרציני, אני הרזה או אלון החטוב, אני אנטיפתי או האלון החברותי, אני שעובד בעיסוי או אלון שעובד בעבודה מכובדת ומרשימה, אני המגמגם שלא יודע להתבטא או אלון הכריזמטי עם כושר שכנוע, אני הבודד או אלון עם חברה כוסית, אני העני או אלון עם מלא כסף. השטן ניגש אלי עם אקדח ותפס מקום לשבת. להסתכל על המתרחש הגיע הזמן שתבחר את מי אתה רוצה להשאיר בחיים אני אחזתי באקדח אף פעם לא הרגתי ובמיוחד שאתה הורג משהו שבך לא היה לי דילמה להפך מיצוי ממי שהייתי.

היה לי רצון להשתנות הספיק לי עם האלון הזה אני רוצה להיות האלון שמתחשק לי להיות והתחלתי לירות באלונים הישנים שהייתי שכל ירייה שאני יורה מרגיש לי שמשהו בתוכי מת אבל הייתי חדור מטרה ולמרות הסבל וזעקות הכאב נשאר אלון אחרון לחסל, אני נשכב על הרצפה באפיסת כוחות השטן לחש לי אתה יכול להיכנע. לא! עניתי נשאר לי רק אלון אחד אני מסוגל ובכוחי האחרון יריתי את הירייה האחרונה שקול של שבירה נשמע כאילו שניפצתי מראה שמוטטה אותנו הסתכלתי על האלונים שמתו ובמקום גופות אלה היו מראות והרגשתי איך אני עומד להצטרף עליהם. השטן הסתכל עלי ואמר בהכרעה שלך חרצת את גורלך למה עניתי לו למה? השטן ליטף את ראשי ואמר "אתה לא יכול לבקש להיות מישהו שאתה לא בלי להרוג את מי שהיית ומי שהרגת זה את עצמך.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alon PAGLIN עקוב אחר Alon
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אימה
הסיפור שלי.
הסיפור שלי.
מאת: •Our scratches | השריטות שלנו•
״טיסה מסוכנת״
״טיסה מסוכנת״
מאת: דוד חגולי
״משפט גורלי״
״משפט גורלי״
מאת: דוד חגולי
מפלצת
מפלצת
מאת: SH
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
לאסוף את השברים
לאסוף את השברים
מאת: לא 100% קרח
בדיחת השנה
בדיחת השנה
מאת: מישהי .
לא הכל שחור לבן - פרק 6
לא הכל שחור לבן - פרק 6
מאת: V .V
אתה מריח כמו הים
אתה מריח כמו הים
מאת: imagine me
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D