כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

לא יכולה לגמור, בלי לבכות.

בדקתי באינטרנט, חיפשתי תשובות, מה עושים? וכל התוצאות מדברות על טראומות ושריטות ישנות, אז שיניתי נוסחא ״אני לא יכולה לגמור, בלי לבכות, מאז שאני לא איתו״ 0 תוצאות חיפוש. לאף אחד אין תשובה. וגם לי לא.

מאז שאני לא איתך, לא בזוג, לא במשחק, ולא בדמיון, אני לא מצליחה לגמור, בלי לבכות. אני נוגעת בעצמי, עוצמת עיניים, ואם אני ממש נואשת, אני בוהה במסך המחשב, ורואה איזה חיית אדם מעקם למישהי את הגב, צועק עליה שתגמור! מושך לה את השיער, ואז מקשט אותה (בקסם שלו)
אני קרובה, אני כמעט שם, אני בול על המקום, אני לא חושבת על כלום, חמצן עולה לי מהריאות אל הראש, האוזניים נאטמות, כמעט כאילו זה אתה,
כן! כן! פאקינג שיט, אני גומרת. מקפלת את הרגליים אל הבטן, מסתובבת אל הקיר. ומתחילה לבכות. ריפלקס, או בדידות, או הכל ביחד, או שנגעת לי בחוטים ושינית את בין האדום לכחול, כי עכשיו אני לא מסוגלת לגעת באף אחד אחר, וגם לא מסוגלת לגמור בלי לבכות.

נחמה אחת, מהרגע שגיליתי אורגזמות, התנחמתי בהם, גם שהייתי בשיאי, וגם בתקופות הנחותות. היה טבח אחד שעבד איתי פעם, הוא היה כזה דפ״ר, אבל ידע לגרום לי לגמור. אז הייתי משתמשת בו בלילות שלא היו לי התראות באינסטגרם, ובבית לא היו שותפות.
תמיד ידעתי להנות ולהעריך את האורגזמות שלי, נהינתי מהם, התענגתי עליהם, אתה יודע בעצמך, תזכר ותקבל מכת חשמל, תסתכל על הסדינים שלך מסודרים ומתוחים, כי שאני הייתי עליהם, הם תמיד היו מתקפלים מתבלגנים יוצאים מהמקום. תמיד היינו מוצאים את עצמנו ב2 בלילה, בתוך כאוס בדירה שלך. אלפי כוסות ריקות על השידה, חבילות ריקות של כדורים, מאפרות מלאות, כריות מפוזרות, שמיכה שלא מוצאת לעצמה מקום, שקיות חטיפים, וכתמי זיעה ודמעות, השיער שלי היה פרוע והיה כל כך חם. פברואר אמצע הלילה, ואנחנו עם 40 מעלות חום.
אבל איך אפשר להשתלט על אש כזו, איך אפשר להשתלט עליי, שאני כל כך טובה בלגמור? .

והנה עונש שלא תכננתי אף פעם, עונש קשה מנשוא. לא יכולה להנות מהאורגזמות שלי יותר, מרגישה כאילו הם מתבזבזות, אני רק נושמת את הנשימה הראשונה אחרי, והעיניים שלי מתמלאות בדמעות. כבדות. אמיתיות, דמעות לא טעימות. דמעות של מיטה ריקה, דמעות של געגועים, דמעות שכולם שונאים לבכות.
ואני כבר כמעט ולא בוכה בכלל ביום יום, הכל עובר חלק, משמרות, חברות, לימודים, עוגות.
רק שאני רוצה להיות שם,
לחשוב עליך, בתוכי או מעליי, כנוע בין ברכיי,
אוחז אותי מהצלעות, פותח לי את הגרון,
ואת הלב, ואת הראש, ומותח לי את הגב,
סותר לי שאני נושכת, מחמיא לי שאני רכה,
משקה אותי באלכוהול, עוטף אותי שאני בוכה
משתיק את כל תל אביב, שישמעו אותי צורחת;
״אני כלבה!״
אני לא מצליחה להנות מזה,
בלי ישר לבכות, ובלי לראות אותך.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

gali the first עקוב אחר gali
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
סיגל מור
סיגל מור
ואוווווווו
לא יכולתי להפסיק לקרוא מהמילה הראשונה עד האחרונה, יכולתי לדמיין את התסכול ונבהלתי.
כמה שגוף קשור בנפש . טקסט מטורף .♥️♥️
הגב
דווח
1 אהבתי
מישהי .
מישהי .
וואו. הכתיבה שלך מטורפת. עוצרת נשימה♥
הגב
דווח
1 אהבתי
Alon PAGLIN
Alon PAGLIN
עם איך שאת כותבת הפסד שלו כי עושה רושם שאת בחורה מינית. לא תהיה לך בעיה למצוא תחליף כבר עכשיו יש לך מישהו ברשימת המתנה.
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
סיפורים אחרונים
לאסוף את השברים
לאסוף את השברים
מאת: לא 100% קרח
בדיחת השנה
בדיחת השנה
מאת: מישהי .
לא הכל שחור לבן - פרק 6
לא הכל שחור לבן - פרק 6
מאת: V .V
אתה מריח כמו הים
אתה מריח כמו הים
מאת: imagine me
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan