כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

שבועות

התבגרות

אני יכולה לקרוא לרצף האירועים האלה, שכולם קרו בחג השבועות, "מגילת סתיו". לא אעשה זאת כי כבודה של רות המואבייה במקומה מונח וגם כי...
בשנה האחרונה, מסיבות כאלה ואחרות, החלטתי להתעמק יותר בנשים נוכריות בתנ"ך שעברו גיור ואיך זה התקבל על הצאצאים ובלה בלה... הסיפור היפה מכולם שייך לחג הזה- של רות.
לימים רבנים כאלה ואחרים יעלו ספקות ביהדותה של רות ‏ובעצם בשושלת דוד, הרי רות היא סבתו. בליל הסדר היה לנו דיון סוער סביב זה.
בעיניי מדובר בסיפור יפה, רומנטי קצת עם בועז, מרגש עם נעמי ובכלל הפן הנשי החזק, מצמרר בקטעים עם השדות והאביונים ובעיקר אנושי, תכונה שאין להרבה גיבורים תנכיים.

גיל 6
הילה, השכנה מהבניין הקודם, מספרת בגאווה שהיא נוסעת לאמא שלה לחג ושם ייקחו אותה לבריכה. יש לה הורים גרושים והיא גרה עם אבא שלה, ולפעמים אני מקנאה בה שיש לה שני בתים ואם אבא לא יכול לקחת לבריכה אמא יכולה. אצלנו כשאבא לא יכול גם אמא לא יכולה. ואמא לא יכולה למלא את בריכת הדג האדומה שלנו, ואני בוכה. אני גם רוצה ללכת לבריכה. אני גם רוצה חג מים. אמא אומרת בכעס, כבר לא ממלמלת, שההתנהגות של הילה לא יפה. אנחנו תמיד לוקחים אותה איתנו לבריכה ולים ולא יקרה כלום אם פעם אחת יקחו גם אותי איתם. זה לא קורה. אני יושבת מתחת לבית ומתחננת שאמא תמלא את הבריכה. זה לא קורה. ויוגב השכן מהבניין הסמוך מספר שסבתא שלו ממלאה במרפסת שלהם את הבריכה ואנחנו, אחי ואני, לא מוזמנים. הוא לא יכול לבוא לשדרה לזרוק בלונים מלאים במים. ואף אחד לא יכול לקחת אותי לבריכה. אני כל כך רוצה לבריכה. זה לא קורה.

גיל 10
אבא אוסף אותי מחוג השחייה ומבקש שאקח את אחי לפסטיבל שבועות שיש בבית הספר שלנו. הוא התחיל כבר לפני שעה, אבל אני חייבת להתקלח. אני שונאת את הריח של הכלור. אני לא אוהבת את השחייה. אני לא רוצה להיות שחיינית. למה אבא מכריח אותי כמו החברות הרוסיות שלי? הוא אומר שזה בריא לגב שלי ולחגורת הכתפיים החלשה שלי.
כואבות לי האוזניים כשאנחנו בתוך בית הספר. בהתחלה יש דוכנים בחוץ, ואני קונה לאחי ולי צמר גפן מתוק. אחר כך, בתוך האולם, יש טקס. מחלקים עוגות גבינה. אני לא אוהבת עוגת גבינה.
בבית, אמא מספרת שדוד שלי בא לעשות אצלנו את החג עם אשתו והבנות שלו. אני מחכה בכיליון עיניים לכיף איתם, והאוזניים כואבות לי. אבא שם לי טיפות, אומר שאולי לא אלך לחוג בשבוע הבא. יש.
כיף לי עם המשפחה בחג. לסבא פחות. הוא הלך מוקדם. אנחנו ממלאים את הבריכה, ואמא מבקשת שלא אכנס עם האוזניים. מסתבר שזה היה החג האחרון עם סבא היקר שלי, שנפטר בהמשך הקיץ. הוא הלך מוקדם.

גיל 13
שי, השכן בבניין החדש, מתעקש שניסע לנופש בירושלים בחג השבועות. בסוף אשתו לא באה עם התינוקת החדשה שלהם, וזה רק אנחנו- המשפחה שלי והוא. אמא אומרת שהם משפחה מוזרה כשאנחנו מקבלים את החדר שלנו במלון, ממש מול חומות העיר העתיקה. זאת פעם ראשונה שאני במלון דתי, והאוכל פה נורא. מזל שהבאנו הרבה חטיפים. כשאבא והשכן בבית הכנסת במלון, אנחנו רואות סדרה ממקסיקו בערוץ ויוה. אחרי הארוחה, שבאמת הייתה גרועה, אנחנו מטיילים בעיר הבירה שלנו. יש אווירה מוזרה כזו של קדושה, של נחת. קר לי וכולי צמרמורות.
למחרת, הרגשתי חריגה בתוך המון דתי. גם אבא דתי, אבל לא כמו האנשים שכאן. הם דומים לצד החרדי שיש לו במשפחה ואני לא אוהבת במיוחד. אני בבריכה, ולהם אסור להיות בבריכה. זה מוקצה. גם מגבת היא מוקצה. אני מהדקת אותה לגוף שלי ומשתמשת במעלית הרגילה, שגם היא מוקצה, חזרה לחדר שלנו. קר לי וכולי צמרמורות.

גיל 15
פז מספר לי שהוא ואורית ביחד. הכרתי אותו בחג אחר, בל"ג בעומר, ואיכשהו הוא האהבה הראשונה שלי, אבל בסוף הוא בחר במישהי אחרת. בחברה שלי.
אני מהנהנת, מנסה להכניס לעיניים חזרה את הבכי. תיכף יגיע החופש הגדול ולא אראה אותו יותר, חשבתי. לא אבכה עוד בגללו, חשבתי.

גיל 16
לי שר יפה. אני כמעט דומעת כשהוא פורט לו על הגיטרה כשאנחנו יושבים לנו על שפת הבריכה.
אני בבית שלו בכפר סבא, והוא שואל איך אני מרגישה אחרי שפז נפרד ממני. אני לא יודעת מה לומר. הוא ממשיך לומר שאם לא הייתי קטנה ממנו בכמה שנים הוא היה יוצא איתי. עמוק בפנים, אני מאמינה לו. עמוק בפנים, אני מרגישה קטנה כי פז המשיך הלאה בעקבות הזין. לי סיפר לי מה זה זין ואיך גברים חושבים. מאיפה הם חושבים. בעיניו אני לא כזאת קטנה. הוא כבר בן 19, כמעט 20. הוא לא מרשה לי לקרוא לו זקן, כי אין לו זקן או זיפים. זה מצחיק אותי. לי מצחיק אותי. אבל אני לא יכולה להתאהב בו ולדמיין חתונה וילדים, גם כשזה מה שבנות אחרות עושות איתו. גם כששנינו לבושים בלבן כי שבועות.

גיל 19
בת דודה שלי באה אלינו לחג, כי בעלה במילואים. הכנתי עוגת ביסקוויטים ושמתי גומי בצורת תותים על ציפוי השוקולד שלה. בת דודה שלי אומרת שזה לא הולך ביחד ומבטיחה שנלך ביחד לעוד מסיבה בקרוב. לפני כמה שבועות הייתי במסיבה הראשונה בחיי. כזו אני- לייט בלומר.
בצאת החג אנחנו הולכים לעשות סיבוב במזדה החדשה שאבא קנה אתמול בשעה טובה, אחרי שגנבו לנו את הקודמת. הוא מרשה לנו להוריד את הניילונים מהמושב האחורי, ואני קורעת אותם בהתרגשות. לימים אני אנהג בה בהתרגשות.

גיל 22
מעיין באה אלי כדי לצפות ביחד באירוויזיון. אבא אומר שאתן לה לטגן פנקייקים כי היא מומחית. נדב גדג' זוכה במקום תשיעי עם השיר שלו GOLDEN BOY, ומעיין נרדמת בסלון אצלנו. היא ריכלה עלי עם אמא שלי, כי אני מובטלת ולא עובדת. הפנטזיות שלי עובדות יופי. הן לא נרדמות לא בסלון ולא באף חדר.

גיל 23
כל אחד מביא את המעדנים שלו לחצי יום עבודה הזה במשרד באווירת החג. עובדים בערב שבועות. אחראי המשמרת צוחק, מתחרט על כך שלא הביא גם. המשפחה בכלל נסעה ליום כיף בירושלים, אבל אני מעדיפה כסף. אני לבושה בלבן ופוזלת מדי פעם אל עבר הדלת שמול דלת המשרד שלי, אולי הבחור החתיך יבחין בי.
כשיום העבודה נגמר אני קופצת לקניון שלנו לאסוף את משקפי הראייה החדשים שלי. החלטתי שהגיע הזמן להתבגר ולהפסיק לסרב להיות איתם, כי אי אפשר להיות רק עם עדשות 24/7. אני לא מזהה את עצמי עם המשקפיים, וכשאבא רואה אותי איתם הוא אומר שיש זוג שלא מחמיא לי, לדעתו.
בערב החג אני מעלה סלפי עם הזוג החדש הלבן, זה שאני יותר אוהבת ואבא לא. השחור יומיומי די משעמם. הלבן מתאים לחולצה הלבנה שאני לובשת. זה תמיד רק חולצה לבנה ולא שמלה לבנה. אפילו שאני בסוג של זוגיות עם אדם שבהפסקה מהאקסית שלו ועדיין רק חושב עליה- אני יודעת שאיתו לא אזכה להקים בית בישראל.

גיל 25
חוף הים בראשון לציון מלא באנשים. חם. למרבה ההפתעה, מצאנו חנייה מהר.
כל השנה הזאת הייתי בראשון לציון בגלל איתי, ותיכף לא אראה אותו יותר. מחר אמורה להיות הפעם האחרונה.
ערב שבועות עבר, ועכשיו החג עצמו. אין אווירה של חג, אולי כי אני מכינה את עצמי לסיום החג האינסופי הזה שנקרא איתי.
אנחנו ממשיכים לסינימה סיטי. מתאים לי. חיה בסרט שכמותי.

גיל 26
אחרי שכל הלילה הכנתי פשטידות, אפשר לנסוע ליפו לטייל למרות שערב חג היום. משה אומר לי בטלפון שעשיתי בשכל תוך כדי שאני מתארגנת לטיול.
שוק הפשפשים מפוצץ, כאילו אין קורונה. אנחנו קונים גלידה בגולדה ועוברים לאזור נווה צדק והחוף. יש דוכנים של בועות סבון. אני מתיישבת על מדרגות הבטון ונהנית מרוח הים. מהנוף שצבוע בטורקיז מהפנט וקרני השמש המלטפות. הכל רגוע ויפה.
המילקשייק עושה לי שלשולים יחד עם מאכלי החלב מאוחר יותר, ואז הכל כבר לא רגוע ויפה.

גיל 27
הכנתי את הכל לחג- מפשטידות עד פסטות. כולם מתרחקים מהמטבח כדי לא להפריע לי, אני מומחית במאכלי חלב וזה החג שלי.
נמרוד ואני מתרחקים בגלל המצב הביטחוני. עד שהתגברנו על הקורונה. עד שהבנתי שלא פספסתי אותו. אנשים אומרים לי שזה בסדר שהוא אצל אחותו רב הזמן ואנחנו לא נפגשים או יכולים להיפגש. זה המצב.
אני מרגישה בודדה יותר מתמיד.
לקח לי שבועות להגיע לשיא איתו ועכשיו ייקח שבועות להחזיר הכל למקום.
חבל שלא בקצב של טיל.
הוא הממ"ד של הלב שלי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 111
להילחם בשבילו- פרק 111
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 112
להילחם בשבילו- פרק 112
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 113
להילחם בשבילו- פרק 113
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
עד החתונה זה יעבור 2
עד החתונה זה יעבור 2
מאת: שיר פיליבה
סיפור על שני חיילים שהתאהבו
סיפור על שני חיילים שהתאהבו
מאת: כותבת למגירה
המטבע ומזרקת המזלות.
המטבע ומזרקת המזלות.
מאת: Alon PAGLIN
עד החתונה זה יעבור 2
עד החתונה זה יעבור 2
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer