כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

הילד ההוא

הוא הכניס אותי לחדר. "שב". הוא פקד והתיישב מולי. שוב חייכתי, אבל נכנעתי לו בכבוד, וקדתי לו לפני שהתיישבתי. "כן הוד רוממותך". אמרתי בזילזול.

אני דוחף ומחנה את האופנוע שלי על המדרכה, ומסנן מבין השפתיים שלי, "על הזין שלי".
אני אוהב לקלל.
זה מרגיע אותי.
מנחם אותי.
תמיד אהבתי.

מקסימום אקבל דו"ח.
כל העיר הזאת בנויה על דוחות גם ככה.

אני מוריד את המעיל, ואחר כך כפפה אחת.
פתאום הטלפון מצלצל,
תוהה לעצמי מי מתקשר אלי לפני משמרת ב20 בערב.

הספקתי להוריד רק כפפה אחת, והשניה מוציאה את הטלפון מהעמדה שלו.
על הצג כתוב שזה מספר חסוי.

יש לי כבר תחושה מי זאת יכולה להיות, ובידיעה שזה יהרוס לי את המשך היום והמשמרת - אני עונה.
"כן?" אני שואל בקול עמוק, בסי וקשוח.

"אהלן ג'וני."

נשארתי שקול,
אני מכיר את הקול הזה.
קול של גבר מבוגר ועייף שעישן יותר מדי שנים.

הנחתי את הכפפות שלי על הכיסא של האופנוע והתרחקתי ממנו,
מה הוא רוצה עכשיו זה?

"מוטי בוא נחסוך באנרגיות, מה אתה צריך?"
הייתי כבר בתחנות משטרה בנסיבות כאלה ואחרות ואני לא מת עליהם, מה אני יכול לעשות?

"רציתי לשאול אם תוכל להגיע לתחנה ביום ראשון בבוקר לתת עדות? אני מניח שאתה יודע במה מדובר."

חצי קטעתי אותו.
" אין לי מושג במה מדובר, אבל יום ראשון בבוקר אני עובד, ואתה יודע, עם כל הכבוד למשטרת ישראל, אף אחד לא יחזיר לי את היום חופש הזה.
איך אנחנו עם שעות הערב בכל יום אחר?"

הוא המתין כמה שניות לפני שענה לי.

"יום שלישי ב16?"

"אני עובד".

"ג'וני."

"מה אבא'לה?"

"אני אשאר באופן אישי עד 18, תגיע בשלישי ב17 וחצי".

"בסדר".

"תודה" הוא ענה.

ניתקתי. תודה בתחת שלי.

התארגנתי על עצמי, ונכנסתי לבר.

-------------

בשלישי ביקשתי מראש לעבוד חצי משמרת כדי שאוכל להגיע לירושלים בזמן.
עליתי על האופנוע והגעתי לתחנה.
מוטי חיכה לי שם, ישוב על חומת אבן נמוכה בכניסה עם עוד שוטר אחר צעיר, על מדים, שעישן. מרכלים.

הוא קלט אותי מתקרב ועולה במדרגות, ואמר
"אדם עסוק אתה אה?"

חייכתי בזמן שגררתי את עצמי במדרגות המאוד מוכרות האלה.
"בניגוד למשטרת ישראל אה מוטי?" סימנתי עם הידיים.
הם נראו כמו שתי גוויות עייפות שמעשנות.

הוא כיבה את הסיגריה על החומה, וקם מחומת האבן הקטנה באיטיות רבה, וסימן לי לבוא אחריו בחוסר חשק.
הוא היה בדרגה גבוהה, אבל בזמנו לא עניין אותי מספיק כדי לשאול. ידעתי שהוא ותיק.
אבל לא יכולתי באמת לדעת, כי הוא היה תמיד על אזרחי.

"חייב להגיד שלא התגעגעתי אליך מוטי. אבל אני רואה שחסרתי לך אחרי כל השנים האלה".
חייכתי וגחחתי.

הוא הכניס אותי לחדר.
"שב". הוא פקד והתיישב מולי.
שוב חייכתי, אבל נכנעתי לו בכבוד, וקדתי לו לפני שהתיישבתי.
"כן הוד רוממותך". אמרתי בזילזול.

"טוב יאללה יאללה, בלי חרטות ג'וני.
אתה לא פה כדי לתת עדות.
אתה פה בגלל שאני רוצה להזהיר אותך באופן אישי.
תפסיק עם כל הגישושים שלך, אחרת אתה תהיה מאחורי סורג ובריח. רציתי להגיד לך את זה באופן אישי. אז תגיד תודה שלא גררו אותך פה למעצר עד תום ושאני מודיע לך את זה אישית".

נתתי אגרוף חזק על השולחן וקמתי מיד.
"ידעתי שזאת חארטה. בטח עדיין אין לכם עוד ראיות לכלום אה?
בטח עדיין מגרבצים סביבם כמו חבורה של ניאנדרטלים שכל היום עושים ביד בזמן שהם הולכים שם ואונסים ילדים אה?"

"ג'וני. תרגע, ותשב."

היה בו משהו אבהי. לא אבהי כמו הזבל האנושי שאני הכרתי.
הוא יכל להכניס אותי לכלא כבר עשרות פעמים ועד היום לא עשה את זה.
שאב אותי מהרחוב מגיל 16 שוב ושוב.

התיישבתי בייאוש.

"אתה חייב להפסיק עם זה, ולתת לנו לעבוד. אתה מבין אותי?"

"לא. אני לא מבין, אתה והחברים שלך לא עושים כלום. כוסרבק, תעשה מה שצריך ותכניס אותי לכלא,
או שתעסיק אותי."

כמובן שלא התכוונתי או רציתי שמשטרת ישראל תעסיק אותי.
אין לי שום אמפתיה או סימפתיה אליהם.
עוד משחר הימים.
תמיד שנאתי אותם.

קמתי מהכיסא.
"אתה עושה טעות ג'וני. בסוף ניאלץ להכניס אותך. אני יודע שיש לך הרבה מה להפסיק עם הלימודים שלך".

"תעשה מה שאתה צריך מוטי. אבל אל תטריח אותי יותר על חשבון ימי עבודה, אחרת אני אתבע אותכם".

הייתי כבר עם הגב אליו והיד על הידית.

"ג'וני".

הסתכלתי אליו במבט מבעבע מעצבים. אני שונא שמבזבזים לי את הזמן.

"היום יש לך חיים. היום".

הוא הסתכל לי בעיניים וככה גם אני.
מבין מה הוא אומר.

יצאתי מהחדר וטרקתי אותה.

בן שרמוטה מזדיין.
עדות בתחת שלי.
שימצוץ לי.
גורר אותי עד לחור תחת הזה.
שיתפוצץ המקום הזה.
מניאק בן זונה.
זקן אידיוט.
עצלן מנמניאק אוכל בתחת.

יצאתי מהתחנה. ממשיך לקלל.
ממשיך לנחם את עצמי.
עם כמה שהוא ניסה לעזור,
תמיד בסוף זה רק אני שנשאר לנחם את עצמי.
תמיד לבד.
וזה טוב לי ככה.
לפחות אני לא מאכזב את עצמי אף פעם.

שמתי את המעיל והכפפות וטסתי משם כל הדרך על 120 קמ"ש.

-----------------------

אני מגיע הביתה ודבר ראשון פושט את הבגדים. בישראל האביב הוא הקיץ, והסתיו הוא הקיץ, הקיץ הוא הקיץ, והחורף הוא סתיו.
חם לי ולא שתיתי מספיק.

אני מכין לי שייק חלבונים כמו תמיד, מערבב אותו עם קרח, ומכניס למקפיא.
בינתיים קופץ למקלחת ומתקלח במים קרים.
אני אוהב להרגיש את השרירים מתכווצים.
כל כלי דם מאבד מנפחו ונמחץ על ידי כוחות טבע.

אחריה אני יוצא עם המגבת עוד עלי וגוף רטוב חלקית לכיוון המקפיא.
שניה לפני שהנוזל הקריר מחליק לי בגרון, אני מקבל טלפון.
מחסוי,
וזאת יכולה להיות רק מישהי אחת.
אני משכנע את עצמי שאני יודע להתמודד איתה הפעם, ועונה.

"כן", אני עונה בקול הקשוח.

"היי ג'וני, זה מוטי, מה שלומך?"

מוטי?
מה הקשר עכשיו ריבונו של עולם?

"תוהה למה זכיתי בכבוד מוטי?"

"אני יודע שאתה דוגרי, אז אני לא אבלבל לך את המוח עם מילים.
אני צריך אותך בצוות שלי."

"מוטי. בפעם האחרונה שהתראינו הייתה בי אמונה. היום כבר אין לי. תעשה לי טובה, תעשו את העבודה שלכם ושחרר ממני כפרה".

"אני יודע שלקחו אותך לבירור לפני כמה חודשים. למה אתה לא מקשיב לי? כמה ציפורים צייצו".

מיותר לציין שלא האמנתי לו.
אף אחד לא מלשין בחברה הזאת. אף אחד לא מדבר.
השתיקה שם תמיד יפה לכולם.

"מוטי, תצא כבר לפנסיה, תעשן גראס על חוף ים קריבי, תלמד כמה תנוחות מין חדשות, ותשחרר ממני".

"אני רוצה אותך אצלנו. אנחנו קרובים".
הריאות שלו כבר גמורות מהסיגריות.

"מי צייץ?" שאלתי.

"אתה יודע שאני לא יכול להגיד.
תפגוש אותי בתחנה".

"על מי אתה עובד תגיד לי? מי אתה חושב שאתה אה? אבא שלי?
אתה סתם חתיאר זקן שאף אחד לא היה צריך לשלם לו משכורת לדקה.
שחרר אותי אבא'לה, אני בחיים לא אבוא לעבוד איתכם".

ניתקתי.
כבר התחרטתי על 90% ממה שאמרתי.
אבל אני עדיין הילד ההוא.
אני תמיד אהיה הילד ההוא.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Johnny Walker עקוב אחר Johnny
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Madam C.F
Madam C.F
כמות האמוציות שהועברו בטקסט מטורפת.
כתוב מדהים.
הגב
דווח
1 אהבתי
מישהי .
מישהי .
עם כל הכמות עצבים הזאת הילד ההוא רק מרגש אותי. אליפות של כתיבה
❤️
הגב
דווח
1 אהבתי
M A
M A
לא קל להלחם באנשים רעים דרך המערכת הזאת, מקווה שתשאר חזק ותנצח בסוף
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
פסיכולוגיה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
שלא תעז
שלא תעז
מאת: אתי בן ארויה
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D