כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3 1

אחיזה

שאבדה

החלפתי תחבושת אנטיספטית לכיב ברגלו השמאלית של המטופל במיטה 4. התחלתי למרוח באזור היבש מסביבו משחה מרככת כשהרחתי ריח חריף שלא ניתן היה להתבלבל איתו.

הרמתי מבט למראה אישה מבוגרת מאוד עם שיער שיבה ארוך אסוף, וכל ידייה מרוחות צואה, כך גם כל סביבת גופה ומצעייה בזמן שהיא ממשיכה לשחק ולמרוח זאת על כל דבר אשר נמצא בהישג ידייה.
אני מסיימת בזריזות עם המטופל, מחליפה כפפות .
האחות האחראית בפנימית אומרת "תראי, קורה כל כמה ימים. לפעמים היא גם מנסה לאכול את זה. ככה זה עם חולי אלצהיימר "

כולם סביבי בנונשלנט מוחלט, הרגל.
עוזרת האחות, אישה באזור גיל ה50, מגיעה עם עגלה ניקיון, ומסירה ממנה את השמיכה המלוכלכת.
היא מנסה למשוך אותה בחזרה ולהתחבא מתחתיה, כמו ילדה קטנה שלא רוצה לקום לבית הספר ומנסה להתחמק.
ואני ניגשת עם סטודנטית נוספת להתחיל לנקות אותה בזריזות.

המטופלת מתחילה להאבק בנו, להתנגד, לצעוק לעזרה דברים כמו "הצילו","אנשים תראו מה עושים לי", ועוד משפטים שאיני מצליחה להבין במלואם.

אנחנו מנקות והיא מלכלכת, אנחנו מנסות לשטוף בין אצבעותיה והיא לא משחררת את ידינו, ככה במשך כמה דק' עד שהיא התנקתה.
הפכנו אותה, החלפנו את כל המצעים מתחתייה, וגם את החיתול.

היה נדמה שהיא הגיע לרגיעה, לפתע היא תפסה חזק בידי דרך שרוול החלוק החד פעמי שעל גופי, והמשיכה לנסות להסביר לי שעלי להציל אותה משם וממלמלת תוכניות בריחה מופרכות מבית החולים כאשר רק חלקים קטנים מדברי ההבל הבנתי, בשפה שמעולם לא הצלחתי ללמוד.

אני מרימה את עייני כך שהן מצטלבות בענייה,
ידה מהדקת את אחיזתה בזרועי ואני מתחילה להרגיש כאב,
בזמן שבעיינייה לא נותר שבריר של אחיזה קלושה במציאות .

למחרת היא שוחררה מבית החולים, לאחר מאבק להלביש אותה, כשהכל מלווה בצרחות מצידה והנהונים מצוות העובדים, 7 מעלות בחוץ והיא לא מוכנה לשים מעיל, צורחת ומקללת באיחולי מוות את עוזרת האחות שרק רוצה בטובתה.
המאבטחים עזרו לקשור אותה למיטת האמבולנס, כך שידייה ורגליה היו מהודקים אל גופה, על מנת לשמור על בטיחות בנסיעה עד לבית האבות.
יש לה 3 חודשים להיות שם ואז התשלום הופך לפרטי, פי 4 מן המשכורת הממוצעת, הבת שלה נראתה אובדת עצות, לא ברור מה יקרה לאחר מועד הפקיעה.

אני רק נזכרתי במבט ספק חלול ספק משוגע של הזקנה וקיוויתי לטובתה שהיא לא מבינה עד כמה היא אבודה בזמן שסגרו אחריה את הדלת והאמבולנס נסע.

במקומה הגיעה מישהי אחרת .

נגמר הזמן לרגשנות, יש עבודה, צריך לדאוג למטופלת הבאה .

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

סיגל מור עקוב אחר סיגל
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Just Liel
Just Liel
איך את מעבירה חוויה של קטסטרופה בכזה רוגע. את מוכנה למקצוע ;)
החזרת אותי לתקופה שעבדתי עם חולי אלצהיימר.. כמה רגישות וסבלנות צריך בסיטואציה כזאת. מדהים איך שתפעלת את זה והתיאור שלך רק מראה כמה זה נכנס לך ללב..
מדהימה שאת ❤ עבודה שראויה להרבה יותר הערכה.
הגב
דווח
1 אהבתי
סיגל מור
סיגל מור
לתארחוויה של קטסטרופה ברוגע זה תיאור מדויק של האופי שלי ,גלית לגמרי ❤️
באמת תחום קשה ,מי שעובד בזה בשגרה להוריד בפניו את הכובע
הגב
דווח
1 אהבתי
יעל נשגב
יעל נשגב
לא מובן מאליו להיות בחזית כזו ולעשות תפקיד שכזה בלב רחב.
מעריכה אותך.
הגב
דווח
2 אהבתי
טען עוד 10 תגובות
כותבי החודש בספרייה
סיגל מור
להחזיק במושכות (18+)
להחזיק במושכות (18+)
מאת: סיגל מור
פיניאטה פגומה
פיניאטה פגומה
מאת: סיגל מור
סולמות ונחשים
סולמות ונחשים
מאת: סיגל מור
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay