כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

פוסט טראומה

הולך לרקוד עם חיילים מתים בלב

הייתי במועדון ליד נמל בתל אביב ישבתי על הבר והבטתי אל השמיים השחורים ומנסה לספור את הכוכבים שמנצנצים מעלי כאילו שמישהו מנסה לתקשר איתי מחפש קליטה דרך לווין מהחלל שמשדר לי מין מסר "שתמיד תסתכל על הצד הטוב שבחיים כי גם בשמיים שחורים תוכל למצוא נקודות אור קטנות" מהצד אני יכול להיראות מוזר בנאדם שמגיע למועדון ובמקום להיות נוכח, פעיל ומתפקד אני לא מסתדר שם מוצא את עצמי נזקק לעזרה וחילוץ נותן אותות וקריאות של מצוקה שלא נשמעות בגלל העוצמה של המוזיקה כמה שאני מנסה להירגע אני מרגיש איך משהו בתוכי עומד להיבקע ולהגיח החוצה ולהשתחרר ממני דמות שנולדה מהתקופה שלי מהמלחמה מי חשב שמלחמה יכולה להשאיר צלקת מי תיאר לעצמו שאחרי הצבא אני אקח ממנה מזכרת שתלווה אותי לאורך שנים אחרי. מי חשב שאחרי 3 שנים שאני תרמתי למדינה האהובה שלי ששלחה אותי בשמה להילחם ולהגן אליה ועשיתי את זה בגאווה ברגע שבו אני זקוק לה היא מתעלמת ממני מנהלת איתי מלחמת התשה עד חורמה. מאבק חסר פשרות רק כדי לא להודות שהמערכת כשלה ברגע שהיא מסירה ממנה אחריות ומאשימה אותך שאתה הגעת אליה דפוק שאין לה את היכולות או משאבים לעזור לך.

ואיך אני יכול לצאת ממנה נורמלי לחיות אורך חיים שיגרתי אחרי מה שנתקלתי שם, לכם בטלוויזיה עושים צנזורה כדי לא לזעזע אתכם, אבל אנחנו ראינו את זה בלייב אז איך אחרי זה מישהו יכול להתנהל באופן נורמטיבי שאין אף אחד שיבין אותו כי אף אחד לא היה שם כמוהו, איך אפשר לצפות שמישהו יוכל לנהל אורך חיים נורמלי ששום דבר כבר לא נורמלי שהוא נהפך למשותק בנאדם עצמאי נהפך למושבת שנזקק לכדורים פסיכיאטריים כדי להמשיך לחיות שגם חייו אינם אותם חיים. והם שם בוועדות פוסלים את כל הטענות כי לטענתם איך מישהו יכול לסבול כעבור זמן ממושך ולא באותו רגע וכל האמצעים כשרים חורצים גורלות רק כדי לא להכיר בעובדה שאנחנו חולים באשמתה אז הם מפחיתים מהנזק, מקצצים מהקצבה שניתנת לנו, לא נותנים לנו קנאביס הדבר היחיד שעוד נותן לנו סיבה לקום בבוקר ולחייך. יצאת ממלחמה אחת בשן ועין ברוך הבא למלחמת חורמה מאבק חסר פשרות עד לניצחון או עד להפסד אתה נלחמת עם רובה למדינה יש ארטילריה שלמה לכוון נגדך ואפילו אין לך אפוד לשמור על עצמך מדינה שהתגייסת חשבת שהיא נלחמת אלייך והיום היא נלחמת נגדך.

ומסרבת לטפל בי לקבל את העובדה שיש לי מחלה שאני סובל שאני לא אותו אלון שנכנסתי עליה ולא אותו אלון שיצאתי ממנה שמשהו לא בסדר איתי שכל צליל כל קול כל דבר מחזיר אותי לשם לוקח אותי בניגוד לרצוני לזירת הקרב אף אחד לא מודע למה שעברת שם לרוץ ישר לתוך התופת למחזות הטרור, הדם על הידיים, הכוונת שמכוונת ישר לתוך העיניים של המחבל שאתה מביט בו שנייה לפני שאתה לוחץ על ההדק, לתחת אש והסתער לכדורים השורקים את שמך, אף אחד לא הכין את עצמו למראות של האנשים המדממים, הקריאות הצילו של הפצועים שרועדים ויודעים שהם עומדים למות ורואים אותך רגע לפני שעיניהם נעצמות בפעם האחרונה. לחברים שלי מהפלוגה שהיו לי ואינם בתי קברות ומצבות ששמם חרוט עליהם ואתה אוכל את עצמך מבפנים למה אתה זה שניצלת. אף אחד לא ראה את המוות כמו שאני ראיתי, אף אחד לא היה קרוב למוות כמו שאני הייתי. אף אחד לא נגע במוות כמו שאני כמעט ונגעתי בו, התמונות שחוזרות משם בזיכרון, ההזיות החזיונות רואה אותם מולי קוראים לי אלון.

אני מרגיש איך המקום סוגר עלי כולא אותי בתוכו, איך האוויר נהפך לדליל מנסה לפלס את דרכי החוצה בין האנשים שרוקדים ומפזזים ומתנועעים ברחבה אתה לא רוקד אחת פונה אלי מושכת אותי לריקוד איתה אני דוחף אותה ממני היא נופלת לך תסביר לה שאייך אפשר לרקוד עם חיילים מתים בלב. שאנשים מצטופפים סביבי אני מתקשה לנשום מין סימפטום שמצביע על בעיה כל ההמולה מחזיר אותי שוב בין רגע לפוסט טראומה לאזור מלחמה לכוננות, דריכות שיש סכנה קרובה הראש מתחיל להריץ תסריטים של מה יכול להשתבש השומר מגיע האם לתפוס מחסה או להגיב שאני מוקף באנשים שמסתכלים עלי ואני בטוח שהם זוממים לתקוף אותי ואני תחת מתקפה ובראש שלי הם מדמים מסתערבים שבאו לתפוס אותי ובמקום לתפקד באופן רציונלי אני מרגיש איך הראש מעבד את הסיטואציה ומאבד שליטה והמצב בין רגע יכול להחמיר ומישהו יכול להיפגע ככה זה שהראש מנותק מהמציאות ואתה פועל לפי רפלקסים שכל מילה כל נגיעה כל דחיפה יכולה לגרור ממני תגובה אלימה.

השומר מניח עלי את ידו ונוגע בי בצורה שבראש שלי מתפרשת כאיום אני משליך אותו מטיל אותו הרצה כנראה שזה הדליק אותו הוא קם נראה מחייך אתה הולך לשלם על זה ביוקר אל תתקרב אלי אני מזהיר אותו אבל הוא לא התייחס עלי הוא הניף את ידו מעלי, אני תפסתי את ידו וסובבתי אותה מאחורי גבו הוא היה חסר אונים היה אסור לו לגעת בי אני שברתי לו את היד הוא בכה מכאבים. השומרים האחרים התקרבו אלי ועמדו להגיע אני חייב להסתלק, אני מוצא את עצמי מתרחק מכולם. הפסיכולוגית שלי אמרה לי שבשביל להשתקם הטיפול עבורי זה להכריח את עצמי לנסות להשתלב ולהתחבר עם אנשים כדי להחזיר אותי למוטב. אבל אני לא מצליח להשתחרר מיזה כבול לזה הגוף פה אבל הראש שם אני לא מסוגל לאפשר לזיכרונות האלה להעלם ואני יודע שאני צריך להניח לזה אבל זה משיג אותי במקום להיות עסוק בלהחזיר את חיי למסלול אני במרדף וזה רודף אחרי לכל מקום אני רואה את אלה שיש להם חברה ומקנא מי יכולה להיות עם מישהו שכל פעם חושד שנטפלים עליו? אני מוצא פרצה קופץ החוצה מעל הגדר החוצה רגע לפני שהם תופסים אותי ורצתי רחוק משם עד שנאבדתי להם משדה הראייה הפעם ניצלתי.

הסתכלתי על הגלים על המשפט ביחידה שהדריך וליווה אותנו שהגלים מתחזקים החזקים מתגלים אני מרגיש שאני לא עומד בזה ירדתי לסלעים הקול בראש אמר לי קפוץ סבלת מספיק לוקח נשימה עמוקה מכניס יד למעיל לפתע אני מרגיש מין משהו מרובע מוציא ורואה קופסא קטנה ובתוכה היו לי אוזניות האלחוטיות לפני הקפיצה שמתי מנגינה של אינסטרומנטלי במשך 30 דקות עצמתי עיניים דליתי מראשי תמונה מיתוך המגוון תמונות של ניו זילנד בטיול של אחרי הצבא מקום שבו אני יכול לומר בלב שלם שהייתי שמח ומאושר לקחתי ומכל הנופים שרצו לי בראש לקחתי נוף מיוחד נתתי לעצמי להפליג ולשוט אל הלא נודע, לצוף ולאבד שליטה ובאורח פלא הים הסוער ורחש הגלים שמתנפצים על הסלעים לקחו אותי למפל שמשפריצים עלי נגיעות של מים שאני נטבל בו ונוף שמתפרס לו כמו שטיח שאתה מנער אותו ולא נגמר. הכל נהפך למעורפל והסתובב מולי במין סחרחורת ונפלתי למים והראש כנראה נפגע מהסלע ואיבדתי הכרה.

מישהו כנראה ראה אותי נופל למים ורץ לכיווני וקפץ אחרי ומשך אותי לעבר החוף הוא דיבר אלי אבל לא שמעתי התחיל לעשות לי החייאה בניסיון להוציא את המים שבלעתי הרגשתי מכות על החזה שלי ועוד הנשמה מפה והוא קורא לי בצעקות הנחית עלי עוד מכה ופלטתי את המים והתעוררתי הוא נאנח הביט בי בזעם והתחיל להטיף לי אתה משוגע? יכולת למות מה חשבת לעצמך אתה בסדר בראש מזל שהצלתי אותך. רציתי לגחך ואני הסתכלתי עליו ורציתי להגיד לו למה? אבל במקום זה הודיתי לו, אבל מה שכן רציתי להגיד לו שאני חי בגוף שמזמן מת, שלפעמים המוות עדיף על החיים שאתה לא באמת חי שמה שאתה רואה מולך זה מוות, ואם אני צריך למות כדי להתחיל מחדש אז אולי במקרה שלי סוף הוא התחלה חדשה לעבר הגאולה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alon PAGLIN עקוב אחר Alon
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
M A
M A
מצמרר, אהבתי לקרוא את הקטע הזה והשיר נוסטלגי
הגב
דווח
Yarin  Levi
Yarin Levi
מדהים אחי, אנשים נתנו את חייהם ומבקשים בתמורה שיעזבו אותם בשקט, אתה גיבור, תודה לך!
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מלחמה
גן עדן של לוחמים
גן עדן של לוחמים
מאת: Zak Simon
קָטָן שֶׁלִּי ♥
קָטָן שֶׁלִּי ♥
מאת: ימית טייב
אני רוצה שתהיי מה שכל האחרות לא
אני רוצה שתהיי מה שכל האחרות לא
מאת: Nizan Zarotski
ריבאונד
ריבאונד
מאת: צ'יקו - chiko
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
תחתונים
תחתונים
מאת: איש המגבעת
הדיירת האחרונה בדירה
הדיירת האחרונה בדירה
מאת: Li Ma
אתה שלי
אתה שלי
מאת: Love him Too much
לחסל את עזה .
לחסל את עזה .
מאת: אודליה כחלון
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה