כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

אויש שכחתי את המילים...

רוזה יושבת בבית. היא כבר רגילה.

רוזה יושבת בבית. היא כבר רגילה.
השנה האחרונה, חידדה את בדידותה.
ככה היתה תמיד, רק שעכשיו זה כלל עולמי...
הקורונה כפתה על האנשים להסתגר בביתם.
ומי שלבד מכיר את זה .זה ממש לא חדש לו.
רוזה קוראת. זאת אחת מהאהבות שלה, לקרוא ולהתנחל באיזה דמות שהיא רואה בעיניה שלה. היא קוראת המון. ממש תולעת ספרים.
ואת המטבח היא פחות אוהבת. אבל לפעמים יוצאים לה דברים טעימים. אתמול עשתה עיג'ה, (חביתת ירק)אבל במקום עשבי תיבול שמה עלי תרד וגבינה בולגרית. יצא שפתיים יישקו.
רוזה לא אוהבת לאכול מצות לפני שפותחים את החבילה בליל הסדר.
זה הרגל מהבית. מבית הוריה. אביה היה דתי ועשה המוציא עם המצה בליל הסדר .
אצל ההורים היא אכלה ביצים ותפוח"א בצהרי היום לפני ליל הסדר . יש בזה סדר מסויים. וזה גם משביע.
ואיך שהיא שקועה בספר של אמיר גוטפרוינד על האגדה של ברונו ואדלה. ושוכבת מפורקדת
ורגליה נשענות על הכרית.
טלפון. וידאו. (כמה היא שונאת וידאו)
כלתה ונכדה מתקשרים מחו"ל. היא עונה. מרימה את הראש.
ואז נזכרת שהיא נראית על הפנים במקרה הטוב. כאילו ללא כחל ושרק...
ומפטפטת, בעיקר מתבאסת עד ששוכחת את המילים הפשוטות שהיא מכירה וזוכרת באנגלית ובגרמנית.
אז היא קצת (רק קצת)מתבאסת. קצת אולי כמו שתפסו אותה עם התחתונים למטה .

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

רינה זיגדון עקוב אחר רינה
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
רינה זיגדון
אהבה בימי קורונה
אהבה בימי קורונה
מאת: רינה זיגדון
הוא לבד כבר שנה ויותר
הוא לבד כבר שנה ויותר
מאת: רינה זיגדון
ילד דחוי
ילד דחוי
מאת: רינה זיגדון