כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

מילי, זונה.

לאחר השיחה עם הגרוש

עכשיו בדקתי, עבר יותר מחודש מאז הפגישה עם הגרוש.
ללא ספק, הייתי צריכה זמן לעכל ולעבד את כל שנאמר.
את הגושפנקא שהוא נתן לי לכל מה שכולם מסביב אמרו לי במשך שנים... שאת נצלנית, שקרנית ולא רוצה אותי באמת.
שלא אכפת לך, שאת לא אוהבת. ששיחקת בי.
וכל כך ניסיתי להיאחז בפירורי תקווה ובמילים שלך...
אך לשווא.
עיניי נפקחו. נפערו יותר נכון, וכמעט יצאו מחוריהן.
לאורך כל הקשר איתך היו נורות אזהרה, שבערו כל כך חזק
אך אני בחרתי להתעלם מהן, עד שלא יכולתי עוד.
אחרי הסיפור המומצא עם ההריון שלי והתגובה שלך, הייתי חייבת להבין מה קורה.
לא הצלחתי להבין איך לא אכפת לך כלל מהעובדה שאני בזוגיות ובהריון, שאיבדת אותי.
כל כך קיוויתי שפשוט תגידי "אנה, בואי אליי, אני רוצה שנהיה יחד". קיוויתי שתביני שזהו.....
אם לא עכשיו אז תאבדי אותי לנצח.
אבל לא אמרת כלום. לא היה לך אכפת. ולא הצלחתי להבין איך זה הגיוני...
אחרי הצהרות האהבה שלך. לפחות משהו בטון דיבור, רגש.. משהו?!
איתו הכל נהיה ברור, צפוי, כואב, אבל בלי מקום לספק.
הבנתי עד כמה שיחקת בי, שיקרת.
וכאב לי, על אותה ילדה בת 20 שהתאהבה בך עד מעל הראש ולא ראתה בעיניים, בזמן שאת הזדיינת כל יום בתאילנד -
רק לפני הטיסה אמרת שאת אוהבת אותי לראשונה.
ואז עוד הייתה לך הבושה להתקשר אליי כל יום, ולשקר לי ששכבת איתו רק פעם אחת...
מאיפה הבושה? החוצפה? ועוד ליצור קשר אח''כ?! פסיכופתית. פתטית. גועל.
איך הייתי עיוורת כל כך? כל כך בהכחשה?
הקנאה נעלמה כלא הייתה.
הבנתי שאת כל כך חולה או רעה, או גם וגם - ולא באמת מסוגלת ליצור זוגיות ולאהוב.
ברגע ששמעתי על המכתב שהחבר שלך שלח לבן שלך,
ועוד בזמן המשפט, ואיך בחרת לחזור אליו אח''כ -
לאדם נלוז ופתטי כל כך...
הרגשתי בעיקר גועל. ואם חזרת אליו, אז שיבושם לך...
העיקר התירוץ המועדף עלייך היה "הילדים".
"אנוצ'"... היית אומרת.
"אם רק המצב היה יותר פשוט"...
והנה, מישהו פוגע בילדים בצורה פשוט מחליאה ואת בוחרת לחזור אליו.
לא אכפת לך מהילדים, ואף פעם לא היה, אכפת לך רק מעצמך. אחרת לא היית חוזרת לעולם לאדם שפגע כל כך בילד שלך והשמיץ אותך באוזניו.
ברור לי שאת שוב "מתקרבנת" ועושה את עצמך מסכנה...
בטח אפילו כועסת עליי שנפגשתי עמו.
עם הגרוש.
אבל אני לא מתחרטת, וגם לא הייתה לי ברירה.
אם לא הייתי עושה זאת, הייתי ממשיכה לחיות באשליה ושקר וחוזרת על אותה טעות כשהיית יוצרת קשר, שוב.
בטח הייתי שוב רצה אלייך - רק בשביל שתזרקי אותי, תכאיבי, תפגעי ותנצלי את החולשה שלי אלייך והצורך בחום ואהבה, שוב. הייתי חייבת לשמוע את האמת - לא משנה כמה כואבת היא. והיא כואבת. דיברנו 3 וחצי שעות ורעדתי במהלך כל הפגישה. הבנתי שעשור שלם חייתי בשקר.
שאת שקרנית או חולה, או גם וגם.
כל השקרים שלך... המצאה של ניכור הורי,
בעוד את זו שעשית את זה;
העללת על בן אדם תמים, גבר טוב ואבא אוהב עלילת שווא מזעזעת של הטרדה מינית באמא שלך! שתי מכשפות!
ניצלת את העיוורון שלי בשביל תמיכה וחיזוקים...
רחמים על מילי השטן.

איכשהו התחלתי להתגעגע, את חסרה לי פתאום......
וכעסתי על עצמי כל כך.... איך אני יכולה להתגעגע למישהי כזאת?! עד כמה אני יכולה להשפיל את עצמי?! אין לי קורטוב של כבוד עצמי?!
כנראה שלא.....
כי שלחתי מיילים, הודעות ואפילו התקשרתי....
לא יודעת למה ציפיתי או קיוויתי....
אני כותבת את זה עכשיו ב20/8/20 בשעה 19:30,
בשביל לשלוח לך את זה ברגע שתצרי קשר מתישהו.
ותביני, שזהו. לא הגיע לך ובכל זאת כתבתי, התעניינתי, דאגתי. ואת פשוט מתעלמת. שום יחס ושום תגובה, כלום
אני מבינה שלא אכפת לך... אם אני חיה או מתה....
אני מבינה שאת חיה במציאות מעוותות שיצרת לעצמך באובססיה מוחלטת לגרוש, שלא רואה אותך ממטר.
ואני גם מבינה שזה מנגנון הגנה כנראה כי אין לך ברירה.
הרי את לא יכולה להודות בעובדה שאת חרא אמא, אחרת מה יחשבו? התדמית הקדושה! אבוי! רחמנא לצלן!
אז את חייבת להאשים מישהו.
למצוא סיבה לעובדה שהילדים בחרו את אבא, ובצדק.
אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית כשלך, נוקמים ובגדול, כשזורקים אותם.
התעללת בו בבתי משפט,
שלחת מכתבים לדפוק לו עבודות, להכפיש אותו.
חיה בהכחשה שהוא לא יכול בלעדייך בעוד הוא נמצא בזוגיות מאושרת שנים.
השתמשת בי וזרקת אותי שוב......
אני בטוחה שמצאת מישהו צעיר להשוויץ בו ולנהל איתו זוגיות חולנית ומלאה בדרמות, ואני גם יודעת שזה לא יחזיק.
ובאיזשהו שלב... מתישהו... את תתגעגעי, ואני אחסר לך.
יותר נכון, מה שסיפקתי לך. מה ששאבת ממני, עלוקה.
ושוב תופיעי בחיי. בטח עוד שנה, שנתיים או 3.
אחרי שיסתיים, תצטרכי ריבאונד... להרגיש אהובה...
מזל שיש את אנה, אה?
אבל זהו! כל כך לא מגיע לי. אני שווה כל כך הרבה יותר מההתעללות הרגשית והניצול שלך....
אז כשתצרי קשר......
אני אשלח לך את זה.
שתביני... שזהו. פספסת את הרכבת....
נתתי לך צ'אנס... וניסיתי... למרות הכל.
אז זהו מילי, נגמר.
תני גז ותיעלמי מחיי....
בעוד את מודעת לזה שהפסדת אותי בגללך. יכולתי להיות שלך. עזבי זוגיות או זיונים, אפילו סתם, חברות.
התעלמות זו גם תשובה, ועשית את הבחירה שלך.
בינואר נפגשנו פעם אחרונה, לא דיברנו כבר כמה חודשים, אני יודעת את כל האמת עלייך - ובכל זאת, אני יוצרת קשר, שולחת הודעות, מתעניינת. נותנת לך צ'אנס להשאיר אותי בחייך. כמו פראיירית גמורה. ואת לא רוצה.
אז זכרי זאת. אני אזכיר לך כשתחליטי שבא לך עליי פתאום, אל דאגה. פשוט יש לך נטייה לשכוח.
ועוד מספר שנים......
כשתיכנסי לוואטצאפ שלי כל רגע לבדוק אם אני מחוברת... ותתגעגעי אלינו.... להומור שלנו... לצחוקים... לכרבולים... לשיחות.... למגע...
ותאזרי בסופו של דבר אומץ לשלוח הודעה....
זו תהיה התגובה שלי. וזו למעשה הנקמה הגדולה מכל - שלא אהיה שלך לעולם.
כי אני נדירה, ומיוחדת. ויפה. וחכמה.
אנשים חולמים שיכתבו להם שירים כמו שאני כתבתי לך...
כמו בסרטים.
אנשים חולמים שיאהבו אותם כמו שאני אהבתי אותך פעם.... ולך היה את זה, את הכל. סטודנטית צעירה, יפה, אינטיליגנטית - שהייתה מוכנה להביא לך את הירח והכוכבים, עד חצי המלכות. שהסתכלה עלייך כאילו את האישה היחידה בעולם, הכי יפה בעולם. שנבראתן בכדי להיות יחד.
קיבלתי אותך כמו שאת והייתי מוכנה להציג אותך בגאווה להורים, לחברים... ולשאר העולם.
ולצעוק כמה שאני אוהבת אותך... רצוי למרגלות האייפל בפריז, לרקע השקיעה כשאנחנו מחובקות והשפתיים הרכות שלי מלטפות את שלך. היית לי לבית.
ואת זו שהפסדת אותי, לא ההפך.
אז... כשתלכי לישון מחובקת כל לילה, עם איזה גבר מקריח ורופס - עם ריח זיעה, זקנה ושיערות שיוצאות לו מהגב והאוזניים, ביצים נפולות.....

תחשבי שיכולתי להיות שם במקומו.
שיכולנו להיות יחד.

ולמרות ייסורי הגיהנום שהעברת אותי....
ועל אף העובדה שאני זו שיצאה "פראיירית" לכאורה בסופו של דבר, ה"מנוצלת".....
את זו שהפסידה אותי.
וזה משהו שלא תוכלי לשנות לעולם.
רק לאכול את עצמך מחרטה....
שלו רק.... ורק אם.....
לא היית מתעלמת ממני עכשיו...
הכל היה אחרת.
ואולי לא עכשיו, ואולי לא מחר....
אבל הזמן ייעשה את שלו.
ואולי תיזכרי בי פתאום כשתהיי בקיבוץ ותראי את הלאזבות יחד.... ואולי תרגישי לפתע צביטה בלב.

אבל כבר יהיה מאוחר מדי.....

ואולי....
יבוא יום ותספרי לי את האמת.... ותתנצלי.
באמת חזרת לחיי אחרי 6 שנים כי הייתי אתגר עבורך? שרצית לראות אם באמת אהיה שם עדיין בשבילך אחרי כל כך הרבה זמן, כמו ששולי אמר? הייתי ריבאונד? סתם רצית סקס עם אישה? מה התשובה, מילי? הרי את לא אוהבת.... ולא אכפת לך. שתינו יודעות זאת.

ואולי.... רק אולי..... וכנראה שלא, הלוואי....
תביני שאת אוהבת אותי ותתגעגעי כל כך....
אני אחסר לך נורא... נגיד... בכיפור, עוד חודשיים.
לא תתאפקי ותשלחי הודעה בסוף... אולי אפילו תתקשרי.
תספרי כמה את אוהבת... ושלא אכפת לך לספר עליי לילדים.... ותגידי לי להיכנס לפייסבוק....
ותהיה שם תמונה שלי כשלמטה את כותבת כמה את אוהבת אותי, מצהירה על אהבתך לפני כל העולם.
ותפנקי אותי..... ותתגאי בי.
ונהיה ביחד לעד... כמו באגדות.
ונאהב כל כך... עד יומנו האחרון.
אולי את כן נכנסת לקישורים ששלחתי לך.....
אולי את כן רואה אותי שרה ומסתכלת עליי בצחוק מהול באהבה כשאת יודעת שכל מילה מוקדשת לך...
אולי את נתקלת בשירים שכתבתי? אולי זה עושה לך משהו? ...
על מי אני עובדת? חזרת לאקס, או שאת בזוגיות חדשה, לא זוכרת ולא סופרת אותי בכלל....
ממשיכה בחייך כאילו לא הייתי קיימת מעולם.
לא אכפת לך אם אני חיה, מתה.. מה איתי... כלום.
זו כנראה האמת, שאני לא מסוגלת לקבל.
שאת מדברת עכשיו עם איזה בחור יום וליל....
כמו שאנחנו דיברנו פעם.... בטח את מדברת איתו כל הלילה לפני שמגיע, כי את מלאה בגעגועים וציפייה..
ואז הוא מגיע ואת מבשלת לו כמו שבישלת לי..
ומנשקת אותו כמו שנישקת אותי...
ומשפריצה עליו כמו שהשפרצת עליי.
כאילו לא הייתי קיימת מעולם... את לא מתגעגעת? באמת? בכלל? את לא נזכרת בי? לא אכפת לך מה שלומי?! את לא סקרנית? אני לא מצליחה להשלים עם זה.... שלא אכפת לך.
ולא היה אף פעם.
אני לא מצליחה.

©

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Anna © עקוב אחר Anna
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Anna ©
 זונה בשם מילי
זונה בשם מילי
מאת: Anna ©
משפריצה, גשמי ברכה. 18+ (!)
משפריצה, גשמי ברכה. 18+ (!)
מאת: Anna ©
תנעצי בי ציפורנייך 18+
תנעצי בי ציפורנייך 18+
מאת: Anna ©
מילי, זה נגמר (18+)
מילי, זה נגמר (18+)
מאת: Anna ©
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
אין כותרת
אין כותרת
מאת: Olive Tenant
שהכל נהיה בדברו 4
שהכל נהיה בדברו 4
מאת: שיר פיליבה
פוסט טראומה
פוסט טראומה
מאת: Alon PAGLIN
ההתנגשות הסופית חלק 16
ההתנגשות הסופית חלק 16
מאת: Miss D
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan