כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

רקדי איתי עד סוף האהבה

ביקשתי ממנה, אבל היא עזבה כי לא ידעתי לרקוד. היא לא ידעה לאהוב, אבל שתקתי.

הקעקוע צרוב על שתינו. עשור. אני עדיין לא יודעת לרקוד, היא טרם למדה לאהוב.
הקעקוע צרוב על שתינו. עשור. אני עדיין לא יודעת לרקוד, היא טרם למדה לאהוב.
העתיקה ממני. זונה
העתיקה ממני. זונה

בא לי לצעוק כל הזמן
לצרוח
לזעוק
פניי עוטים ארשת אדישה, אף אחד לא יעלה על דעתו שאני ז"ל בפוטנציה. או פשוט ז. אולי לא לברכה.
מבפנים, אני צורחת. צרחות אימים מקפיאות דם.
זעקות ששמות את סרטי האימה בכיס הקטן.
הכל בפנים. סגור. נעול.
רק הדמעות החצופות האלה זורמות ללא שליטה. הצפה שדורשת התערבות של אינסטלטור מומחה, שיסגור את הברז איכשהו. שינתק את המים. שרק ייפסק כבר.
כמה כבר דמעות יכול גוף האדם לייצר? אמור להיות גבול מסויים לא? לפעמים אני חושבת שכמו שאפשר לדמם למוות, אפשר גם לדמוע כך. מבלי שוב.
הבכי משחרר אומרים, קתרזיס או משהו.
אבל הוא מותיר שממה, חור, ריק. ותו לא.
זה הכל. אין פורקן. אין הקלה מיוחלת. אין אנחת רווחה, או הקלה. אין כלום. לפעמים אני מחניקה את הדמעות, עושה מאמץ שיישארו בפנים, מנסה לאלף אותן. להפגין שליטה ואיפוק.
במקלחת הן מתערבבות עם המים.
כשאף אחד לא רואה, אני נותנת להן דרור
כי אין את מילי.
למרות שיותר מדי מלח זה לא בריא.
אבל אז הן לא מפסיקות.
ממשיכות, היחידות שמבינות את כאבי
אבל אפילו הן עוזבות.
נוטשות אותי. מרטיבות את לחיי ונפרדות לשלום
מותירות אותי אדומה ונפוחה
כאילו לא היו שם מעולם.
איך אפשר להרגיש בדידות בגלל הדמעות?
בגלל היעדרן?
רק את המגע שלהן אני מרגישה, הכמעט מלטף.
המנחם.
וזה כל כך חסר
מגע
נחמה
יד שמנגבת את הדמעות
שמלטפת
שמחבקת
שמזכירה לי שאני יכולה להרגיש
את אשר אבד
בתהום הנשייה של אותן שנות ילדות
כמה אירוני שבמגע השמור לגילאי 18+ בלבד
את מחזירה לי את התמימות
שנספתה בתופת
האישה שבך מעירה לחיים את הילדה שבי
ולראשונה
היא מרגישה שייכת
קיימת
אוהבת
כמו שלא הרגישה מעולם.
היא תגלה בהמשך שלא היה ולא נברא
שהייתה זו הצגה מבויימת היטב
פיקציה
אבל מה את אומרת?
ניתן לה לחלום בינתיים?
ניתן לה למצות עד כלות את רגעי החסד?
ניתן לה לינוק את הצוף מהשקר המתוק?
לא נספר לה שזהו רעל
שמתנקז אל דמה
לא נספר לה שעלול להרוג אותה
עדיף אפילו
כי ההתפכחות,
כואבת הרבה יותר.
הלוואי שלבה הקטן יעצור
טרם המסיכה תחליק מפנייך
טרם היא תיחשף אל הרוע הטהור ביותר
הידוע לאנושות שמסרבת להכיר בקיומו
כי עד שלא נתקלים בו פנים מול פנים
עד שלא מביטים עמוק לתוך עינייך האפלות
נטולות הנשמה
לא מאמינים
שנשמה יכולה להיות שחורה כל כך
שלב יכול להיות נוקשה כל כך
שעיניים יכולות להיות ריקות כל כך
על קנבס חם של עור עדין
אליו מחוברות שפתיים רכות כמשי יקר ערך
הנלקח ממגוון נשמות הילדים האבודים
אותן שאבו
באמתלה של נשיקה
במסווה של אהבה
ואימצו את המתיקות
אחרי שבזזו אותה
חטפו בערמומיות
והותירו במערומיה
בקור
את הילדה
שנשארה עם הטעם המר
והרעל הזורם בעורקיה
ללא התמימות
ללא הילדות
ללא קורת גג
כי לא נותר לה מה לתת
לא נשאר מה לקחת ממנה
חוץ מהעלבון שצרבת בה
כמו כלב המטיל מימיו על עץ בכדי לסמן טריטוריה
שיראו שהיא רכוש שלך
לא לחינם היא הרגישה שייכת
מסתבר שהניואנס הקל הוא
שהיא שייכת לך
גם אם אין לך צורך בה עוד
אינך משתמשת בה כבר
לנצח תהיה היא עדות להצלחה שלך
זיכרון נעים של ניצחון
של הכיבוש
ופעם בכמה שנים אולי תרצי להוציא אותה
לנער את האבק
כי גם גופה ללא חיים
יכולה להיות ארנק
לראות אם אולי פתאום חזרה לעבוד
אולי כבר לא שבורה
אולי מישהו תיקן את שהרסת
את הנזק הנורא
בכדי שתחברי אותה באינפוזיה אלייך
תשאבי כוחותיה
שיהפכו חוזקותייך
תבדקי אם עשית עבודתך כהלכה
אם המשימה צלחה
ומצצת את שיירי התום
כי אם תצליחי לפתות אותה שוב
זה אומר שפספסת
סממן כישלון
כי אם תיפול בפח פעם נוספת
משמע לא הצלחת לרוקן אותה מתמימותה
מאמונתה
ואולי עשית זאת ביודעין
כדי להקפיא בפריזר
ולהוציא כשתהיי רעבה
לחמם במיקרו שתפשיר
ולהתפשר על אספקה פגת תוקף
שאינה טרייה
או טעימה כפי שהייתה פעם
באותם הימים
אבל מי כמוך יודעת...
שהכל טעים,
כשרעבים.
אפילו רעל
יכול להיות מתוק כצוף
ולמרות ההתרסקות
לנסות לעוף
כי כשמחשבה יוצרת מציאות
הכאב נחווה כעדינות
הסיוט כחלום
אמת במקום בדיה
בטעות רואים דמות של אדם
בבובה של שעווה
העומדת כמיצג במוזיאון
ונראית כל כך אמיתית
לנוכח אשליה אופטית
בגלל תאורה אפלולית
ואת הרי מסרבת
להדליק את האור
כי גם עיניי הזאב הבורקות
נראות כגדוד גחליליות
אובדניות
כשהכל שחור
אפילו בלילה
מתחת לשמיכה
החנק מרגיש כחיבוק
וליטוף מסווה דקירה
הזיוף כשירה
נחשים כשיערות
להבות שריפה
כגיצי נרות
שבת
ולא של זיכרון
המשמר את דרך המישור
לא את עומק המידרון
השיכרון
מרגיש צלול
והצלילות
טשטוש
השקר כאמת
ניצול
נחווה
ריגוש
נשיכה
כנשיקה
השבי כפורקן
למעלה זה למטה
והשחור
לבן
השקיעה זריחה היא
אונס כתשוקה
גרגור של גור חתול
הלוא הוא רחש עלוקה
זעם הוא הרעם
הברק זיקוק
פעימות הלב
מסתירות שיתוק
ריח חופש
מחליף
סירחון עבדות
והרגשה של עצמאות
מערפלת תלות
הזדקקות
וקיבעון
תקתוק שעון המעורר
כשצריך לישון
פתאום
הזמן הופך לחול
ציפורנייך החדות כסכינים
הופכות לרוך מכחול
המטשטש את השריטות
מערפל את הבאות
ומאייר בכישרון
סיפור ואגדה
מגדלי שן מפוארים
וארמונות פלדה
ההתרסקות כנחיתה
על נוצות הכר
חלומות עתיד
קבורים בחטא עבר
כקורבנות
של הוד רוממותה
אשר מפאת העיוורון
צל הנסיכה
שייך הוא למפלצת
הרובצת מתחת אפיריון
המשמש ארון
קבורה
לאותה ילדה
שרצית
לרקוד עמה עד סוף
האהבה
זאת,
הצעת לה בלחישה
וחדרת לתוך עיניה
אשר יישארו
פקוחות
עת יכבה מאור פניה.
הרי היא סך הכל
ילדה
ולבה תמים
היא לא ידעה
שריקוד האהבה
הוא
מחול שדים.

©

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Anna © עקוב אחר Anna
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Anna ©
 זונה בשם מילי
זונה בשם מילי
מאת: Anna ©
משפריצה, גשמי ברכה. 18+ (!)
משפריצה, גשמי ברכה. 18+ (!)
מאת: Anna ©
תנעצי בי ציפורנייך 18+
תנעצי בי ציפורנייך 18+
מאת: Anna ©
מילי, זה נגמר (18+)
מילי, זה נגמר (18+)
מאת: Anna ©
פסיכולוגיה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
שלא תעז
שלא תעז
מאת: אתי בן ארויה
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer